פסק-דין בתיק תא"ק 50327-05

א.      התביעה ובעלי הדין

1. לפניי תביעה כספית על סך של 364,540 ש"ח, שעילתה בפינוי התובעים מחנות לממכר פלאפל אותה שכרו מהנתבעים.
2. התובעים חתמו ביום 22.8.2004  על הסכם שכירות בלתי מוגנת עם הנתבעים לשכירת חנות לממכר פלאפל בקומת קרקע ברחוב אבן גבירול 191 בתל אביב (להלן בהתאמה: "ההסכם או הסכם השכירות" ו"החנות"). זאת, לאחר ששילמו סך של 167,000 ש"ח עבור זכויות העסק והמוניטין שצבר למר יעקב מבורך, אשר שכר וניהל עסקי פלאפל בחנות עד אותה עת. 
3. הנתבעים הם שני אחים אשר ירשו את החנות מאביהם המנוח והיו זכאים להירשם כבעליה נכון למועד עריכת הסכם השכירות.
4. בכתב התביעה טענו התובעים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מפינויים מהחנות. לטענת התובעים, בפינוי זה היה משום הפרת הסכם השכירות, הוא הושג תוך ניצול לרעה של הליכי משפט והנתבעים פעלו בחוסר תום לב לאורך כל הדרך עד למימושו.

ב.        עיקר טענות התובעים

1.   התובעים טוענים כי לא אך בלבד שעמדו במלוא התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות, הם אף שילמו לנתבעים את חוב השכירות של השוכר הקודם - מר יעקב מבורך בסך 38,000 ש"ח. התובעים מטעימים כי בהסתמך על האופציה הקיימת בסעיף 5 להסכם השכירות להארכת תקופת השכירות בארבע תקופות נוספות של שנה כל אחת, השקיעו כספים רבים בשיפוץ החנות  וברכישת ציוד בסך כולל הנאמד על ידם ב- 45,350 ש"ח לפחות. לטענתם, בתקופה בה הפעילו את החנות, היקף המכירות גדל, עסקי הפלאפל שגשגו והמוניטין של העסק אך השביח.

2.   לטענת התובעים, הנתבעים פעלו מאחורי גבם ופנו בחשאי לבית המשפט לקבלת צו לפינויים מהחנות על מנת שיוכלו למכרה כ"עסק חי" למר ליאור עידן, חברו של הנתבע 2. זאת, למרות שסעיף 14 להסכם השכירות מקנה לתובעים זכות קדימה ברכישת החנות היה והמשכיר חפץ למכרה. התובעים טוענים כי הנתבעים לא המציאו לידם את כתב התביעה שהוגש וקיבלו במעמד צד אחד פסק דין לפינויים מהחנות (להלן: "פסק הדין"). בהמשך, פתחו הנתבעים תיק הוצל"פ לביצוע פסק הדין ובסופו של דבר, ביום 6.8.2006 פונו התובעים מהחנות ללא כל התראה מוקדמת.

3.   התובעים מוסיפים כי לא קיבלו התראה בדבר המשך נקיטת הליכים קודם לפינוי והוטעו על ידי הנתבעים לחשוב כי הסכם השכירות הוארך עד לאוגוסט 2007 תמורת  תשלום דמי שכירות מוגדלים. לדבריהם, לנוכח טענות הנתבעים לחוב שלא היה קיים ודרישתם לדמי שכירות מוגדלים, החל להתנהל בין הצדדים משא ומתן. על פי התובעים, לאחר שבתחילת יוני 2006 התגלה להם לראשונה כי נפתח נגדם תיק בהוצל"פ, הרגיעו אותם הנתבעים וטענו כי אין חשיבות לתיק ההוצל"פ וכי השכירות תימשך כסדרה בתוספת תשלום אשר לגביו התנהל אותה עת משא ומתן. בנוסף, מציינים התובעים כי מסרו לידי הנתבעים 12 המחאות של חברת התפעול של העסק לשם הבטחת תשלומי דמי שכירות עתידיים אך הנתבעים שינו דעתם וסירבו ללא כל סיבה לקבלם.

4.   במסגרת המשא ומתן הוכנה טיוטת חוזה אשר כללה הוראות בנוגע לסכומי הכסף שישולמו לנתבעים מידי חודש עד לחודש אוגוסט 2007 ועם חתימתה היו אמורים להיות מבוטלים הליכי ההוצל"פ. התובעים מדגישים כי מצג השווא מצד הנתבעים בדבר המשך השכירות הוא שגרם להם לא להגיב להליכים המשפטיים שנפתחו נגדם. 

5.   התובעים טוענים כי חרף הסיכומים שהושגו ולמרות התשלומים ששולמו, המשיכו הנתבעים לפעול במקביל לפינויים מהחנות, מכרו את החנות למר ליאור עידן ולאחר ביצוע הפינוי ביום 6.8.2006 אף חולטה על ידם הבטוחה הכספית בסך 4,800 דולר אשר הופקדה אצלם.

6.   לגירסת התובעים, גם לאחר ביצוע הפינוי נמשכה הידברות בין הצדדים והנתבעים הביעו נכונות לערוך הסכם שכירות חדש לתקופות נוספות ובלבד שהפיקדון  שחילטו יוותר בידם ויופקד פיקדון נוסף ל-6 חודשי שכירות. התובעים הגדירו מהלכים אלו כניסיונות סחיטה מצד הנתבעים, אשר דרשו בנוסף לאמור דמי שכירות מוגדלים עוד יותר ואת התפטרותו של עוה"ד שילו אשר ייצג את התובעים. כשגבם אל הקיר, הוסיפו התובעים לשלם דמי שכירות לחודש מראש עד ליום 21.8.2006 לפי התעריף המוגדל ולטענתם, במענה לטענות הנתבעים אף מסרו לידיהם העתק מפוליסת הביטוח שהוצאה כדין לחנות. 

7.   בנסיבות אלה, כך על פי התובעים, יש לראות בנתבעים כמי שהפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית, פעלו בחוסר תום לב ותוך ניצול לרעה של הליכי משפט ויש לחייבם בתשלום מלוא נזקם הכולל: אובדן השקעתם הכספית ברכישת העסק ממר מבורך בסך 167,000 ש"ח בתוספת שווי הגדלת מוניטין העסק המוערך על ידם בסך של  50,000 ש"ח, אובדן מלאים וציוד שנותרו בחנות לאחר הפינוי בסך כולל של 78,000 ש"ח, החזר השקעות בגין שיפוצים בסך 42,000 ש"ח, אובדן שכר דירה ששולם לחינם עבור חודש אוגוסט 2006 והפרשי שכר דירה בסך כולל של  6,420 ש"ח והחזר סכום הפיקדון שחולט שלא כדין בסך 21,120 ש"ח. התובעים העמידו את תביעתם על סך של 364,540ש"ח. מעבר לכך דורשים התובעים פיצוי עבור נזק בלתי ממוני שלטענתם נגרם להם.

8.   התובעים מציינים כי לאחר הפינוי פנו לבית המשפט וזה ביטל את פסק הדין לאחר שלא הוצג בפניו אישור למסירת כתב התביעה לידי התובעים. בהמשך, לאחר שהוגשה על ידם בקשת רשות להתגונן נמחקה התביעה בהסכמה.

ג.           עיקר טענות הנתבעים

1.      הנתבעים מכחישים את טענות התובעים. לטענתם, התובעים הפרו את הסכם השכירות שלוש הפרות יסודיות. ראשית, הם פיגרו בתשלום דמי השכירות באופן קבוע והסכומים שלבסוף הועברו היו חסרים. שנית, הם לא המציאו העתק מפוליסת הביטוח לעסק ושלישית, לא העבירו את מלוא רכיבי הבטחונות הנדרשים על פי ההסכם, הכוללת בין היתר 12 המחאות של דמי שכירות חודשיים מעותדים וערבות בנקאית בסך 4,800 דולר. כל שהועבר הוא סך מזומן של 2,400 דולר. הנתבעים טוענים כי די בכל אחת מאלה כדי להקנות להם על פי ההסכם זכות לפינוי המושכר.

2.      הנתבעים מוסיפים כי התובעים אף לא הוציאו רישיון עסק לממכר ונמנעו תקופה ארוכה מלשלם ארנונה. לנוכח הפרות אלה, טוענים הנתבעים כי לא עמדה לתובעים הזכות למימוש האופציה הקבועה בהסכם להמשך השכרת החנות למשך שנה נוספת. מעבר לכך, הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובעים לא שלחו במועד  מכתב בדבר כוונתם לממש את תקופת האופציה בהתאם להסכם.

3.      לנוכח הפרות התובעים שיגרו הנתבעים ביום 22.8.2005 לידי התובעים מכתב דרישה לפינוי המושכר. משלא נענו המכתב ודרישותיו הגישו הנתבעים ביום 29.5.2005 תביעה לפינוי. הנתבעים טוענים כי חרף ביצוע מסירה כדין של כתב התביעה לידי התובעים בחרו אלו שלא להתגונן ולכן ניתן ביום 1.1.2006 פסק דין לפינוי התובעים מהחנות.  לגירסת הנתבעים, ביום 26.3.2006 נמסרה אזהרה בדבר קבלת פסק הדין לידי התובע 1 וביום 2.5.2006 לידי התובע 2 במעמד התובע 1. לעניין זה אף צורף כנספח 4 לכתב ההגנה תצהירו של עורך הדין דרור ממן מיום 17.12.2006 בו אישר כי ביום 2.5.2006, במהלך פגישה עם התובעים במשרדו מסר לידיהם את האזהרה בתיק ההוצל"פ שנפתח.

4.      הנתבעים אף צירפו כנספחים 5-6 לכתב ההגנה העתקים ממכתבי עוה"ד ממן, שייצגם אז, לעוה"ד שילו שייצג התובעים בהם הובהר במפורש כי ככל שלא יסדירו התובעים את חובם לנתבעים יימשכו הליכי הפינוי בהם הוחל. כמו כן, צורף כנספח 7 לכתב ההגנה מכתבו של עוה"ד ממן לעוה"ד שילו בו צוין כי ביום 22.5.2006 התקבלה החלטה בדבר פינויים של התובעים מהחנות על ידי ראש ההוצל"פ וכנספח 8 צורפה הודעת הפינוי שנשלחה מלשכת ההוצל"פ ונמסרה לתובעים ביום 3.7.2006. לטענת הנתבעים, מהאמור לעיל, עולה בבירור כי התובעים היו מודעים להליכים המשפטיים שננקטו נגדם.