פסק-דין בתיק תא"ק 32615-07-11

פתח דבר

מונחת בפני תביעה שהגישה התובעת לפינויין וסילוק ידן של הנתבעות ממקרקעין שברצועת החוף בתל-אביב.

בהתאם להסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים מוסכמות העובדות הבאות:

·        התובעת הינה חברה ממשלתית כהגדרתו של מונח זה בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, ותאגיד עירוני כהגדרתו של מונח זה בפקודת העיריות (נוסח חדש), העוסקת - בין השאר - בניהול נכסים ופיתוח של אתרי תיירות בתל-אביב-יפו.

·        התובעת היא בעלת זכויות, המחזיקה והמנהלת של המקרקעין ברצועת החוף המרכזית של תל-אביב מטעם מינהל מקרקעי ישראל, וביניהם גם של המקרקעין הידועים כחוף טרומפלדור (חלקות 1, 4 ו-92 בגושים 6909 ו-7405) והשטח בין חוף פרישמן וחוף גורדון (חלקות 1 ו-4 בגוש 7404) (להלן - המקרקעין), וזאת מכח הסכם הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל מיום 25.5.76 (להלן - ההסכם עם ממ"י).

·        ביום 29.12.99 וביום 7.2.00 נחתמו בין התובעת ובין מד 1 אי. סי.1 (1999) בע"מ (להלן - מד 1) הסכמים, שמספרם 44/99 ו-8/2000 (להלן - ההסכמים עם התובעת), שמכוחם נתנה התובעת למד 1 רשות להטמנת כבלי תקשורת שלה במקרקעין ולתחזוקם, וזאת למשך תקופה שהסתיימה ביום 31.12.09, ביחס להסכם 44/99, וביום 31.1.10, ביחס להסכם 8/2000. זאת כנגד תשלום דמי שימוש לתובעת, כמפורט בהסכמים עם התובעת.

·        ביום 17.3.06 המחתה מד 1 לנתבעת 3 את כל זכויותיה והתחייבויותיה לפי ההסכמים עם התובעת. בהתאם לכך נכנסה הנתבעת 3 בנעליה של מד 1 בכל הנוגע להסכמים עם התובעת.

·        ביום 23.9.09 הודיע ב"כ הנתבעת 3 לתובעת, כי החל מיום 1.8.07, בהתאם להנחיות משרד התקשורת, הועברה פעילות התקשורת הווית של הנתבעת 3 לנתבעת 1.

·        מאז סיום תקופת ההתקשרות האמורה בהסכמים עם התובעת לא משולמים לתובעת דמי שימוש עבור השימוש הנעשה במקרקעין.

·        כבלי התקשורת נשוא התביעה, שהוטמנו במקרקעין, מהווים חלק מרשת תקשורת קווית פנים-ארצית, המשמשת את הנתבעת 1 למתן שירותי טלפון קוויים, תמסורת ותקשורת נתונים וקישור לאינטרנט עבור לציבור הרחב בישראל, לרבות זרועות שונות של המדינה ומערכת הבטחון, וכן לגיבוי מערכת כבלי התקשורת הבינלאומית "מד נאוטילוס", המשמשת לחיבור מדינת ישראל לשדרת האינטרנט העולמית. הנתבעת 1 מבצעת פעילות זאת כבעלת רשיון כללי ייחודי למתן שירותי תקשורת קווית פנים-ארצית מכח חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן - חוק התקשורת).

·        בהתאם להוראות חוק התקשורת מוסמך שר התקשורת להעניק לבעל רשיון כללי, שהוענקה לו הסמכה מתאימה לפי סעיף 4(ו) לחוק התקשורת , זכות וסמכות סטטוטוריות להיכנס לכל "קרקע ציבורית" ולבצע בה את הפעולות הנדרשות לצורך מתן שירותי בזק לציבור, ובכלל זה הנחת רשת תקשורת בקרקע ותחזוקה. בהתאם להוראות חוק התקשורת, אין למחזיק ב"קרקע ציבורית" כל מעמד, סמכות או זכות להתנגד להפעלת סמכותו של בעל הרשיון, ואין הוא יכול לדרוש את סילוק ידו של בעל הרשיון מהקרקע הציבורית.

·        הנתבעת 1 הינה בעלת הסמכה לפי סעיף 4(ו) לחוק התקשורת מאז שנת 2007, ונתנות לה הזכות והסמכות הסטטוטורית להיכנס ל"קרקע ציבורית" לצורך מתן שירותי תקשורת ללקוחותיה.

בהתאם לאותה הסכמה דיונית הפלוגתא בין הצדדים היא בשאלה, האם המקרקעין עונים על הגדרת "קרקע ציבורית" בסעיף 17א לחוק התקשורת.

בהתאם להסכמתם, ותרו הצדדים על עריכת בירור עובדתי, והם סיכמו טענותיהם בכתב בכל הנוגע לשאלה השנויה במחלוקת ביניהם.

דיון והכרעה

בסעיף 17א לחוק התקשורת מוגדר המונח "קרקע ציבורית", וכך נקבע שם:

"קרקע שהיא בבעלותם של המדינה, רשות הפיתוח, הקרן הקיימת לישראל, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי חוק ושהחזקה בה היא בידי אחד מהם וכן דרך".

על מנת שמקרקעין ייחשבו כקרקע ציבורית עליהם להיות בבעלות המדינה, רשות הפיתוח, הקרן הקיימת לישראל, רשות מקומית או תאגיד שהוקם על פי חוק. כך גם צריכה להיות החזקה במקרקעין אלו בידי אחד מהגופים הנ"ל. המדובר בשני תנאים מצטברים, כפי שעולה מלשון החוק.

ההגדרה של המונח "מקרקעין פרטיים" בסעיף 17א הנ"ל הינה הגדרה שיורית, ולפיה מקרקעין פרטיים הם "מקרקעין שאינם קרקע ציבורית". כל שטח מקרקעין, שאין מתקיימים לגביו שני התנאים המצטברים, הקבועים בהגדרת "קרקע ציבורית", הוא בגדר "מקרקעין פרטיים".