בפניי תביעה כספית שהוגשה ע"י התובעים, שהם אב ובנו, לתשלום סך של 11,157 ש"ח בערכי קרן.
התובע 2 הוא הבעלים הרשום של רכב מדגם מיצובישי מס' רישוי 54-XXX-39 שנת ייצור 2002 (להלן:"הרכב"). התובע 1, שהינו כאמור אביו של הנתבע 2, טיפל ברכב למן רכישתו מאת הנתבעת 1, כפי שיפורט בהמשך. לפיכך, ההתייחסות בפסק הדין תיעשה בעיקר לגבי התובע 1 בהיותו הדמות הדומיננטית לגבי נושא התביעה (להלן: "התובע").
הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת") היא חברה שממנה רכש התובע 2 את הרכב, ואילו הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הינו מכון הבדיקה שבו בדק התובע את הרכב לפני שנקנה.
לטענת התובע, לפני שחתם על זיכרון הדברים לקניית הרכב מאת הנתבעת, הוא פנה אל הנתבע לצורך בדיקת הרכב. תוצאות הבדיקה העלו כי אין פגמים ברכב, ועל סמך בדיקות אלו חתם התובע על זיכרון הדברים ושילם לנתבעת את מלוא המחיר הנדרש עבור הרכב.
התובע הוסיף, כי ביום 5.7.06 עבר הרכב תאונה קשה ובעטייה הורד מן הכביש. בעקבות תאונה זו פנה התובע לחברת הביטוח שלו על מנת לקבל ממנה את תגמולי הביטוח המגיעים לו מתוקף פוליסת הביטוח המקיף. חברת הביטוח אכן שילמה לתובע תגמולי ביטוח בגין שווי הרכב, אך ניכתה מהתשלום סך של 11,157 ש"ח בגין ירידת ערך שנגרמה לרכב בשל תאונה קודמת מיום 24/9/04 בה היה מעורב הרכב עוד לפני שנרכש ע"י התובע.
התובע טוען כי לא הוסבר לו ע"י הנתבעת כי הרכב היה מעורב בתאונה קודמת, אף שמדובר במידע מהותי ולטענתו היא אף הצהירה בפניו כי הרכב לא עבר כל תאונה.
כנגד הנתבע טוען התובע שלא איתר את הפגיעה ברכב ולא הסביר לו בבירור אודות מצב הרכב אף שידע כי בכוונתו להסתמך על תוצאות הבדיקה שבוצעה בבוא להחליט לרכוש את הרכב אם לאו.
לטענת התובע, הנתבעים הטעו ו/או רימו אותו משלא גילו לו כי הרכב עבר תאונת דרכים קשה.
הנתבעת בתורה מכחישה את טענת התובע לעניין אי גילוי נאות, והוסיפה כי היא אכן מילאה אחר חובתה במסירת פרטים על הרכב אשר היו ידועים לה באותה עת. לעניין טענות המרמה, הטעייה וקיומה של קנוניה אפשרית בינה לבין הנתבע, טוענת הנתבעת כי התובע הוא זה אשר בחר לעצמו את מכון הבדיקה. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי הניכוי שביצעה חברת הביטוח בשיעור 9% משווי הרכב, נובע מירידת ערך בשל התאונה הקודמת.
גם הנתבע מכחיש את טענות התובע ומוסיף, כי הוא גילה לתובע את כל הליקויים שנתגלו בבדיקה וטוען שבסעיף 8 לדו"ח הבדיקה נכתב מפורשות כי היו תיקונים כלליים בגוף המרכב, לרבות תיקוני פחחות וצבע סביב הרכב, כך שמשמעות הדבר היא כי הרכב עבר תאונה בעבר. אלא, שהתובע לא התעניין במהות התיקונים או במידת השפעתם על ירידת ערך הרכב, ומכל מקום אין זה מתפקידו של הנתבע לכלול הערכה שמאית לגבי גובה ירידת הערך, אם בכלל.
הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט.
ככלל, פסק דין בדרך הדיונית הנ"ל מביא להכרעה בסכסוך ללא פירוט נימוקים. יחד עם זאת, רואה אני לציין את הנתונים הבאים: כתב הקבלה והסילוק עליו חתם התובע לצורך קבלת תגמולי הביטוח, מתייחס בצורה מפורשת לניכוי ירידת ערך בגין תאונה קודמת (וכלשון המסמך: "בקיזוז י.ע. 9% בגין תאונה מ 24.9.04"); חוות הדעת שנערכה בעקבות התאונה הקודמת כוללת, בין השאר, נזק לקורת שלדה קדמית שמאלית (עמ' 6 לחוות הדעת), ללמדנו כי הייתה פגיעה משמעותית בשלדת הרכב; דוח הבדיקה שנערך ע"י הנתבע מציין אומנם ביצוע תיקונים כלליים בגוף המרכב, אולם עניין זה הוגדר כאל ליקוי בעל משמעות נמוכה, אף שהתאונה הקודמת גרמה לפגיעה בקורת השלדה, כאמור; זיכרון הדברים שנחתם בין התובע לנתבעת אין בו זכר כלשהו לגבי מעורבות הרכב בתאונה קודמת או לקיומה של פגיעה בקורת השלדה, אף שהנתבעת טוענת כי יידעה אותו אודות כך.
כמובן, שאין בנתונים אלה כדי להוות רשימה ממצה של השיקולים אשר עמדו לפני בית המשפט, ובמסגרת פסק הדין נשקלו מלוא טענות הצדדים, כפי שהדבר משתקף בתוצאה הסופית.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוגשו, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת כל אחד מהנתבעים, בנפרד, לשלם לתובע סך של 3,000 ש"ח.
פרט לכך כל צד ישא בהוצאותיו.
פסק הדין יבוצע תוך 30 ימים מיום המצאתו אחרת ישאו הסכומים שפסקתי הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ה חשון תש"ע, 12 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.