רקע
1. מונחת לפני תביעה שתחילתה בהגשת שטר חוב, חתום, לכאורה, על ידי הנתבע 2, אשר הוגש לביצוע על ידי התובעת, נגד הנתבע 2 כערב לחובות הנתבעת 1. סכום קרן החוב - 37,391 ש"ח והוא תוצר תחשיב גמר חשבון מיום 22.1.09.
2. התובעת, חברה להשכרת רכב, התקשרה ביום 30.8.06 עם הנתבעים בהסכם מסגרת לחכירת כלי רכב. ביום 14.9.06 נחתם הסכם להשכרת רכב מסוג פאסאט מ"ר 75-700-16 (להלן:
"הרכב") עם רפת בערבה בע"מ (להלן:
"הנתבעת") אותה ניהל הנתבע ואף חתם על ההסכמים בשמה (להלן:
"ההסכם"). הנתבע, עו"ד במקצועו, ולטענתו, עיקר עבודתו בניהול החברה הנתבעת. הנתבע טען כי לא חתם על שטר החוב מושא הליך זה ודבר קיומו נודע לו רק בסמוך לקבלת דרישת ההוצאה לפועל. מעבר לכך, לטענת הנתבעים, סכום החוב אשר חושב על ידי התובעת אינו נכון.
3. אין מחלוקת כי הנתבעת לא עמדה בתשלומים על פי ההסכם ובשל כך דרשה התובעת את השבת הרכב. לאחר שהושב, הגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל דרישה למימוש החוב מכוח חיוב שטרי כנגד הנתבע (להלן:
"השטר"). ביום 3.3.09 חתמו הצדדים על הסכם פשרה לתשלום חוב ההוצל"פ במעמד זה שילמה הנתבעת סך של 5,000 ש"ח (להלן:
"ההסדר"). לאחר שהנתבעים לא עמדו בתשלומי ההסדר, פנתה התובעת לחידוש הליכים בהוצל"פ. משכך, לטענת התובעת, סכום החוב עומד על הסכום אשר הוגש במסגרת תיק ההוצל"פ, בניכוי הסך של 5,000 ש"ח אשר שולם מאוחר יותר במסגרת ההסדר.
4. הנתבע הגיש התנגדותו לביצוע השטר, התנגדות אשר התקבלה בחלקה, על ידי כב' הרשמת גילה ספרא ברנע, ביחס לטענות אלה:
הטענה כי הנתבע לא חתם על שטר החוב;
הטענה כי התובעת מכרה או קיבלה עבור הרכב יותר מן הסכום בו זיכתה את הנתבעים; וטענה נוספת, כי הנתבעים חתמו על ההסדר תחת לחץ, כאשר בעניין זה ניתנה רשות להתגונן בכל הנוגע לסך של 5,000 ש"ח אשר שולם במסגרת ההסדר ועל כך אין התובעת חולקת.
הנתבעים העלו טענות נוספות, אולם כב' הרשמת קבעה כי אין ליתן להם להתגונן בטענות אלה. כך לגבי הטענה כי התובעת הפרה את ההסכם לפיו אמורה היתה לאפשר לכלי הרכב לצאת לירדן וכך גם ביחס לטענה כי הנתבעים ביקשו לשלם את חובם במטבע דולרי וסורבו.
הבקשה למתן רשות להתגונן התקבלה בתנאי שהסך של 20,000 ש"ח אשר הופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט, בהתאם להחלטה מיום 30.5.10, יוותר עד מתן פסק דין.
לאור האמור, ייאמר כבר עתה, כי טענות הנתבעים בסיכומיהם, בדבר הפרת ההתחייבות לאפשר לכלי הרכב לצאת לירדן (סעיפים 2.2-2.7) והטענות כי דרך חישוב החוב על ידי התובעת אינה נכונה (6.1-6.13)- כל אלו לא יידונו בפסק דינו של בית משפט זה, מאחר שלא ניתנה לנתבעים רשות להתגונן בטענות אלה, כמפורט לעיל.
5. מאחר שאין מחלוקת כי יש לנכות את הסך של 5,000 ש"ח מסכום החוב, מונחות בפניי שתי שאלות בלבד הטעונות בירור והכרעה - הראשונה, האם חתם הנתבע על שטר החוב והשניה נוגעת לסכום שקיבלה התובעת עבור הרכב אשר הוחזר לה על ידי הנתבעים.
6. מטעם התובעת העידו עו"ד אוסמו אשר שימש כיועץ המשפטי בזמנים הרלוונטיים לחתימה על ההסדר בין הצדדים, מר סיון זמיר- מומחה בתחום הגרפולוגי, מר שמעון בן שימול- שמאי רכב והגב' ימית כרמל מנהלת גביה אצל התובעת. מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו.
סיכומי התובעת הוגשו במועד. סיכומי הנתבעים הוגשו באיחור ניכר, אך חרף זאת, פסק הדין ניתן לאחר עיון ושקילת הטענות בכללותן.
האם חתם הנתבע על שטר החוב
7. התובעת טוענת כי הנתבע הוא אשר חתם על הבקשה לעריכת הסכם, הסכמים להשכרת הרכבים בשם החברה לרבות כתב ערבות ושטר חוב בגין הרכב ואף חתם על הסדר החוב לאחר שנפתחו הליכי ההוצל"פ כנגד החברה והנתבע. הנתבע אישר את חתימתו על ההסכמים, אך טען כי לא חתם על שטר החוב (ראו תצהיר הנתבע בבקשה להתנגדות לביצוע שטר סע' 3).
למען הסר ספק, הנתבע לא הכחיש כי חתם מטעם החברה על הבקשה לעריכת הסכם, על ההסכמים, על כתב הערבות ועל הסדר החוב (סעיפים 6-7 לתצהיר בבקשת ההתנגדות).
משטען הנתבע כי חתימת שטר החוב אינה חתימתו, הנטל על התובעת להוכיח כי אכן הוא שחתם על המסמך.
8. לצורך כך, הזמינה התובעת חוות דעת גרפולוגית. מר סיון זמיר, גרפולוג מומחה, העיד כי אחר שקיבל לידיו דוגמאות חתימה של הנתבע ממסמכים שונים חלקם מקוריים וחלקם העתקים, קבע כי החתימה על השטר הינה חתימתו של הנתבע וכי אין המדובר בחתימה מזוייפת כפי שטען הנתבע. בעדותו מסר מר זמיר כך:
"ש. איך
בודקים
את
זה
?