1. בפניי תביעה כספית חוזית, במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי מוסכם ובהחזר הוצאות בעין, שהוציאה בקשר עם ההסכם שנערך בין הצדדים.
התובעת עוסקת באבזור רכבי נכים, והנתבע, נכה בשיעור של 175%, כך לשיטתו, התקשר עם התובעת לאספקת רכב מאובזר בהתאם לצרכיו.
אין חולק כי בין הצדדים נערך הסכם קודם, באמצעות נציג של התובעת בשם עופר, ואולם, משפוטר עופר מעבודתו ולשיטת התובעת נטל את מלוא מסמכי הנתבע עימו, נכרת בין הצדדים הסכם חדש והוא ההסכם נשוא התובענה דנן.
בהתאם להסכם האמור, התחייב הנתבע לבצע אבזור הרכב אצל התובעת, וכן התחייב כי אם יאבזר את רכבו בחברה מתחרה, ישלם לתובעת פיצוי מוסכם בסך של 20 אלף ש"ח. במסגרת השירותים הניתנים על ידי התובעת, התחייבה זו לסייע בידו בהשלמת התהליכים אל מול כל הגופים הרישמיים הנוגעים בדבר, וכן נטלה על עצמה, כך לשיטתה, לממן עבורו לימודי נהיגה אצל מי מטעמה במטרה לזרז את ההליך, וכן את מימון תשלום המקדמה בסך של 2,000 ש"ח עבור הזמנת הרכב.
2. לשיטת התובעת, הפר הנתבע את ההסכם שעה שהזמין רכב מאובזר בחברה מתחרה, ועל כן עליו לשלם את הסכום הנקוב בהסכם כפיצוי מוסכם, וכן עליו להשיב לידיה את התשלומים אשר שולמו על ידה במסגרת ההטבות הניתנות כאמור.
3. הנתבע טען, כי התובעת התחייבה, במועד החתימה על ההסכם האמור, לספק את הרכב בתוך 3 חודשים מיום חתימתו. לטענתו, ההזמנה בוצעה בפועל רק כ - 9 חודשים לאחר מכן, ולאחר שהודיע לתובעת כי בשים לב להפרת ההסכם על ידה, אשר בא לידי ביטוי בעיכוב באספקת הרכב, הוא מבקש לבטל את ההזמנה ולא להזמין את הרכב דרכה.
בהתאמה טוען אם כן הנתבע, כי התובעת היא שהפרה את ההסכם, וכי זה בוטל על ידו כדין. בנוסף טוען הנתבע, כי העיכוב שנגרם באספקת הרכב על ידי התובעת, גרם לו לנזק כלכלי שיש לקזזו כנגד החוב הנטען כאן, וזאת בשים לב לכך שבשל אי אספקת הרכב לא זכאי היה לקבל את תוספת הקיצבה אשר אושרה לו, לפי חוקי הניידות של המוסד לביטוח לאומי, בסך של 3,000 ש"ח לחודש, וכן נאלץ להוציא הוצאות עבור שימוש בתחבורה ציבורית והסעות מיוחדות.
בסה"כ מעמיד הנתבע את נזקיו, בהתאם למפורט כאן, בסך של כ - 68,000 ש"ח, בטענה שהעיכוב אשר נגרם על ידי התובעת הגיע לכ - 17 חודשים.
בנוסף על כל אלו, טען הנתבע, כי את הודעת הביטול מסר טלפונית ולא בכתובים, בשל העובדה שמפאת מצבו הרפואי ולאור חומרת האירועים המוחיים שעבר, אין הוא יודע קרוא וכתוב, אף שבעבר שלט ב - 7 שפות.
3. בפנינו אם כן מספר שאלות במחלוקת, הדורשות בחינה לצורך הכרעה כאן, ואלו הן:
א. האם התחייבה התובעת לספק רכב בתוך 3 חודשים, והאם הפרה התחייבותה האמורה?
ב. אם הפרה התובעת התחייבותה - האם ביטל הנתבע את ההסכם כדין?
ג. אם לא הפרה התובעת את התחייבויותיה על פי ההסכם, האם הפר הנתבע את התחייבויותיו כלפיה?
ד. האם הפיצוי המוסכם סביר?
ה. האם זכאית התובעת להחזר הוצאות שהוציאה, ובאיזה שיעור?
ו. האם בהתנהלותה גרמה התובעת נזקים לנתבע הניתנים לקיזוז כאן?
4. טרם שתיבחנה השאלות האמורות ראיתי לנכון, מפאת חשיבות הדברים כאן, להקדיש מספר מילים לטענת הנתבע בדבר העדר יכולת לקרוא ולכתוב, הן לאור חשיבות הדבר מבחינת משמעות חתימתו על המסמכים הקושרים בין הצדדים והן מפאת חשיבות שאלת מתן הודעת ביטול על ידו. בנוסף, לדבר חשיבות בהיבט של בחינת מהימנות העדים, במסגרת העדויות שבפניי.
בסוגיה זו העיד הנתבע מספר פעמים. כך, למשל, בעדותו במסגרת הישיבה המקדמית ובתשובה לשאלות ביהמ"ש, טען הנתבע, כי הודיע לאביה של עדת התובעת, מר משה אופק, מנכ"ל החברה, טלפונית, כי הוא "לא בכיס שלהם" וביטל את ההסכם. הנתבע נשאל האם הודיע בכתב והשיב, כי לא עשה כן הואיל והוא איננו יכול לכתוב מאז האירוע שעבר, וכי מי שטיפל בענייניו הוא המטפל העובד אצלו, אשר מקריא לו את המסמכים. כאשר נשאל מדוע לא ביקש אם כן מהמטפל לכתוב מכתב ובו להודיע כי הוא מבקש לבטל את ההסכם, השיב "הוא לא כותב בשבילי, הוא כותב ואני חותם לו" (ראה עמ' 5 לפרו' מיום 29/10/12 ש' 15).
בהמשך אותה חקירה, כאשר נשאל כיצד ניתן יהיה לברר באיזה מועד ביקש לבטל, השיב "אני מסתכל בניירת שלי, זה היה שלושה חודשים לפני כן".