1. תביעה ע"ס 3,565 ש"ח, לפיצוי נזקי התובעת בגין תאונת דרכים מיום 21.11.2009.
2. אליבא עד התביעה, נהג מונית, בכביש הכניסה לביה"ח בנהריה ביצע פניית פרסה, שלאחריה עצר בימין הנתיב ולפני מעבר חצייה, על מנת לאפשר לנוסעת לרדת מהמונית.
תוך כדי כך, בעודו בעצירה מוחלטת, נהג הנתבע ברכבו בחוסר זהירות, וכשהוא מבקש להיכנס לחניית בית החולים, סטה בחדות ימינה ופגע בפינתה השמאלית-קדמית של המונית. גרסתו של עד התביעה לא הועמה באור החקירה הנגדית.
3. הנתבע העיד שנסע באותו הכביש בנתיב השמאלי, וביקש לפנות ימינה לחניון בית החולים. לאחר שעבר את המונית, אותת ימינה, אך לפתע המונית החלה בנסיעה ופגעה בדלת הימנית אחורית של רכבו.
הנתבע אישר שהבחין במונית עומדת בימין הדרך, ולכן נצמד לנתיב השמאלי בסיום פניית הפרסה. הוא אישר שלפני שהחל לעבור לנתיב הימני, הביט במראה וראה את המונית במצב עצירה.
לשיטתו, לא הבחין במונית נוסעת, אלא לאחר שעקף אותה פגעה בו, כמו כן אישר הנתבע כי בנתיב עצירת המונית ניתן להמשיך בנסיעה ישר.
הנתבע טוען שתיקן את הנזק ברכבו על חשבונו, מבלי לדרוש את השתתפות חברת הביטוח שלו. לשיטתו, עד התביעה ביקש שכל אחד יתקן את נזקיו, משום שהשתתפותו העצמית גבוהה מסכום התיקון.
תמונות הנזק ברכב הנתבע לא הוצגו.
הנוסע שישב לצד הנתבע ברכבו לא זומן להעיד.
4. שקלתי את הגרסאות. מדובר בשתי עדויות הסותרות אחת את רעותה בנקודה מהותית - האם המונית עמדה או נסעה טרם ההתנגשות. כפי שציינתי לעיל, עדות עד התובעת הייתה מהימנה, הוא חזר על תאור האירוע כפי שמסר לתובעת סמוך למועד התאונה, הדגים בתרשים את מקום האירוע וכווני הנסיעה, ומיקום הנזק במונית כעולה מהתמונות, מתיישב עם תאורו. עד התביעה מסר הסבר מניח את הדעת לאי הופעת הנוסעת במונית (קשישה המתגוררת בנהריה).
5. מנגד, עדות הנתבע מעלה תהיות, ואני מתקשה להאמין לה, בפרט לנוכח שני הבאים:
א. בשום שלב בהודעתו או בעדותו, הנתבע איננו טוען כי המונית סטתה מנתיבה. כמו כן באף שלב לא ציין כי החל בפנייה ימינה. קרי: לפי שיטתו, שני כלי הרכב נותרו בנתיביהם עובר להתנגשות. גרסה זו איננה מתיישבת עם עצם קרות האירוע. טענת הנתבע כי לאחר שעקף את המונית: "אותתי כדי להיכנס לחניון שנמצא בצד ימין ופתאום הוא נסע מבלי להסתכל ימינה ושמאלה, פגע בי בדלת הימנית ..." איננה מתקבלת על הדעת, שכן נשאל בחקירתו הנגדית, אם לנהג המונית אפשרות להמשיך בנסיעה ישר והשיב בחיוב. כמו כן ענה תשובה מתחמקת כאשר לשאלה אם נהג המונית סטה למסלול השמאלי: "צריך לשאול אותו".
ב. הנתבע טען כי תיקן רכבו על חשבונו לבקשת נהג המונית, שהציע כי כ"א מהם ישא בתיקון רכבו. הובהר, במהלך העדויות, כי ההיכרות בין השניים איננה קרובה כפי שסברו תחילה. בנסיבות אלה, לא ברור מדוע בחר הנתבע לשאת בעלות התיקון, תחת הפעלת זכותו לשיפוי מחברת הביטוח שלו, כשהוא סבור שאין לו אשם בתאונה. דומני, כי ההפך הוא הנכון. הנתבע מכיר באחריותו לאירוע ולפיכך ידע שאם יפעיל את הפוליסה יאלץ להתמודד עם גרסת נהג המונית.
6. נוסף לכך, גרסתו כי השניים סיכמו, שכל אחד יתקן רכבו ללא מעורבות חברות הביטוח, סותרת את העובדות, לפיהן נהג המונית דרש פיצוי מהתובעת ונשא בעלות ההשתתפות העצמית במלואה. סביר שלא היה עושה כן, לנוכח שיעור ההשתתפות העצמית הגבוה שלו, אם אמנם סוכם שכל אחד יתקן הנזק שלו על חשבונו.
7. על האמור לעיל יש להוסיף, כי עדות הנתבע איננה נתמכת בעדות חברו, שישב לצידו, ולא העיד במשפט. כמו כן אין לה תימוכין במיקום הנזק ברכבו - באין תמונות להציג את מיקום הנזק.
8. אשר על כן, מצאתי להעדיף באופן ברור את גרסת עד התביעה, על פני גרסת הנתבע. אני מוצאת שהתובעת הוכיחה תביעתה במלואה.
לפיכך, הנתבעים ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת 3,565ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישאו בהוצאות משפט, לרבות אגרת משפט ושכר העד, ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח.
ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ג, 27 ינואר 2013, בהעדר.