מונחת בפני תביעה כספית.
התביעה;
התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה כספית ע"ס 13,926 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בסך 2,512 ש"ח ובסה"כ עמדה התביעה ע"ס 16,438 ש"ח.
ע"פ הנטען בכתב התביעה, במהלך השנים 2006-2008 רכשה הנתבעת מהתובעת, בהזדמנויות שונות, דלקים ו/או תערובת, הסחורה הומצאה לנתבעת. עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבעת שילמה בהזדמנויות שונות תשלומים שונים, ונותרה יתרה שטרם סולקה בסך 13,926 ש"ח.
ע"פ הנטען בכתב התביעה הנתבעת, למרות שנדרשה ע"י הנתבעת לסלק את חובה, לא עשתה כן.
כתב ההגנה;
הנתבעת הגישה כתב הגנה תמציתי ובו היא טענה שאינה חייבת דבר לתובעת, הוסיפה כי הכרטסת אשר תמכה בתביעה, היא מסמך שנערך ע"י התובעת ואינו מהווה, בפני עצמו כהוכחה.עוד הוסיפה הנתבעת כי התובעת מנסה להוציא כספים שלא מגיעים לה, נוהגת בחוסר תום לב, ומנסה לעשות עושר ולא במשפט.
על הרחבת החזית;
דווקא ב"כ הנתבעת ביקש להתנגד לכל הרחבת חזית והוא טוען כי דווקא התובעת היא זו שמרחיבה את החזית. דומני כי טענה זו היה עדיף שלא להעלות אותה, מאחר וגרסת ההגנה היא שחרגה מהפלוגתות בין הצדדים, כאשר בכתב ההגנה נטען באופן כללי כי אין חוב, ובתצהיר מטעם הנתבעת לראשונה מפורטת טענת הקיזוז, שכלל ועיקר לא הופיעה בכתב ההגנה.
למרות האמור, אדון בטענות הצדדים לרבות בטענת הקיזוז.
הכרעה:
המצהירים לא נחקרו על תצהירם.
המצהיר מטעם התובעת, ציין בתצהירו כי בין השנים 2004 - 2006 סיפקה התובעת לקיבוץ נורדיה דלקים למיניהם וכי בתחילת שנת 2007 פנה הקיבוץ אל מנהל התובעת וביקש להחליף את שם הלקוח לחב' נטר עוף הכפר 2003 בע"מ. בתצהירו המשיך וציין כי משנת 2007 עד 11/4/08, רכשה הנתבעת מהתובעת בהזדמנויות שונות דלקים ומאווררים. עוד טען המצהיר כי היתה קיימת יתרה בסך של 23,163 ש"ח ובעקבות בקשת הנתבעת לקבל הנחה בגין תקופות העבר, העניקה התובעת זיכוי על סך 9,277 ש"ח והיתרה שנותרה עמדה ע"ס 13,926 ש"ח, הסכום הנתבע בתביעה. בתמיכה צורפה כרטסת ממוינת לפי תאריכי אסמכתאות, כרטסת הנהלת חשבוניות, והחשבוניות עצמן, נשוא המחלוקת.
בתצהיר הנתבעת צוין כי אכן היו יחסי עבודה עם התובעת וגם הנתבעת לא דקה פורתא בשאלת זהות הצדדים בין אם זה קיבוץ נורדיה ו/או חברת נטר עוף הכפר, שני הצדדים התייחסו לישות המשפטית של שני הגופים כאחד, בשלב התצהירים. שני הצדדים ראו עין בעין את המערך הכולל בין 2 החברות ולא ראו לנכון להבחין ביניהן ולא נטען כי מדובר בגופים שונים, אלא התייחסו שניהם למכלול הכולל.
זאת ועוד, בסעיף 4 לתצהיר מטעם הנתבעת, צוין כי בוצע קיזוז בגין המאווררים, יש בכך הודאה מפורטת מצד הנתבעת לכך שלא תעמוד על הטענה של אישיות משפטית נפרדת, שגם לא נטענה קודם לכן במסגרת כתב ההגנה, לא הועמדה כפלוגתא, וגם כשנטענה, נטענה בחצי פה, מבלי שהנתבעת התכוונה לכך וזאת לאור התנהלותה כגוף משפטי אחד, והייחוס של הקיזוז כפי שנטען בסעיף 4 לתצהיר.
עיון בכתב התביעה מלמד כי החוב נובע מחיוב בגין 4 חשבוניות. חשבוניות אלה מופיעות במסמכים של הנתבעת, בכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת.
משכך, מודה הנתבעת בחיוב עצמו. מכאן, הטענה שבפי הנתבעת היא טענה מסוג קיזוז, שהיא מקפלת בתוכה הודעה בקיום החוב, אך דורשת מהנתבעת את הוכחת החוב בגינו היא מבקשת לקזז את החיוב. בכתב ההגנה והן בתצהיר, אין תשתית עובדתית מספקת לשאלת הקיזוז, אף אומר כי מכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת, לא ניתן להבין כיצד נערכו החיובים והזיכויים, אין חשבוניות התומכות בחיובים, על מנת לבסס ולו ברמה המינימאלית את טענת הקיזוז.
אם כך, לסיכום נקודה זו, התובעת תמכה את תביעתה בחשבוניות, קיבלה חיזוק משמעותי לעצם קיום החוב ממסמכי הנתבעת, כאשר חיובים אלו הופיעו בכרטסת הנהלת חשבונות של הנתבעת עצמה, ולכן די במסמכים האלה ובהודאת הנתבעת בחשבוניות, כדי להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט האזרחי, את עצם קיומו של החוב.
הוכחת הקיזוז והפירעון-