פסק-דין בתיק תא"מ 44747-10-10

רקע וטענות הצדדים

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם למכונית התובע, בתאונת דרכים.

2.         הצדדים חלוקים בשאלה מי נהג ברכב הנתבעים בעת התאונה. התובע טוען כי הנתבעת 3 נהגה ברכב בזמן התאונה, ואילו הנתבעים טוענים כי הנתבע 4 היה הנהג והבעלים של רכב הנתבעים.

            אין מחלוקת כי הנתבעת 2 ביטחה את רכב הנתבעים.

3.         עוד חלוקים הצדדים בנוגע ל נסיבות התאונה והאחריות לה. התובע טוען כי רכב הנתבעים סטה מהמסלול ופגע ברכבו החונה, ואילו הנתבעים טוענים כי התובע פתח באופן פתאומי את דלת רכבו כלפי הכביש והרכבים העוברים, ובשל כך ארעה התאונה.

            חברת הביטוח, הנתבעת 2, טענה ל העדר כיסוי ביטוחי ולדחיית התביעה כנגדה, מהטעמים הבאים:

א.         התובע לא הוכיח מי נהג ברכב הנתבעים;

ב.         התובע לא צירף רישיון נהיגה של הנתבעות 1, 3; לא הוכיח מי מהן הייתה בעלת רישיון נהיגה בתוקף ו/או רישיון נהיגה העומד בדרישות הפוליסה; לא ביקש מהנתבעות להציג לבית המשפט העתק מרישיון הנהיגה שלהן;

ג.          התובע הגיש הודעה כוזבת לחברת הביטוח כשלא ציין בהודעה כי דלת רכבו הייתה פתוחה - פרט שהעלה התובע לראשונה רק בהגשת תביעה זו; התובע סתר את עצמו כשתחילה העיד שהוא כתב את ההודעה לחברת הביטוח, אך מיד לאחר מכן חזר בו וציין כי כתב היד אינו שלו ואף הכחיש כי חתם על ההודעה. הנתבעת מפנה בעניין זה ל עמ' 9 שו' 9-14.

            לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול ובסיכומי הצדדים, אני מחליטה כדלקמן:

זהות נהג רכב הנתבעים

התובע העיד באופן עקבי, כי ברכב נהגה אשה ואף זיהה אותה כבעלת שיער בצבע בלונדיני ( עמ' 6 שו' 15-16, 25-27; עמ' 8 שו' 6-7). התובע אף זיהה את הנתבעת 3 בוודאות במהלך הדיון בבית המשפט ( עמ' 1 שו' 21; עמ' 2 שו' 13).

אני מקבלת את גרסתו לפיה לאחר קרות התאונה, ירדה הנהגת, הנתבעת 3, מרכב הנתבעים, והזעיקה את אחיה הנתבע 4 למקום בטענה שאינה יודעת מה עושים במצב כזה של תאונה ( עמ' 6 שו' 25-27).

שוכנעתי, כי משהגיע הנתבע 4 למקום התאונה, מסר את פרטיו כנהג הרכב, במקום את פרטי הנתבעת 3 שנהגה ברכב, מטעמיו הוא (ראה עדות התובע עמ' 7 שו' 6-12). אני מאמינה לתובע באומרו כי האמין לפרטים שנמסרו לו, ובעיקר לשם הנהגת, מאחר והשם שנמסר לו הוא "נור" וזהו שם המקובל הן לאשה והן לגבר בשפה הערבית ( עמ 7 שו' 11).

למרות שהמדובר בעדות יחידה של בעל דין, שוכנעתי באמיתות גרסתו. כאשר נשאל התובע מדוע לא הביא את עדת הראייה שעבדה במאפייה הגב' דלהי חסאן, השיב כי פנה אליה אך היא ובעלה לא מעוניינים שהיא תעיד בבית המשפט ( עמ' 9 שו' 1-5). אמנם מדובר במחדל מטעמו של התובע - אך חרף מחדל זה אני מעדיפה את גרסתו. זאת, הן לאור הרושם שהותירה עדותו בעניין זה, והן לאור הסתירות הרבות בעדויות הנתבעים, כפי שיפורט להלן.

לתובע גם לא הייתה כל סיבה לשקר בעניין זהות נהג רכב הנתבעים, ואם כבר היה בכך כדי לסכן את סיכוי התביעה כנגד הנתבעת 2 המבטחת כמפורט בהמשך.

הנתבעת 1 אישרה בעדותה, כי בזמן התאונה השתמשו כל בני המשפחה ברכב הנתבעים ( עמ' 10 שו' 28-29), וכך גם אישרו הנתבעת 3 ( עמ' 12 שו' 30-32, עמ' 13 שו' 1) והנתבע 4 ( עמ' 17 שו' 23).

עדות הנתבעת 3 הייתה רצופה התחמקויות, והיא חזרה כמעין "מנטרה" על הטענה כי לא הייתה בתאונה ולא נהגה ברכב בתאונה - גם במענה בלתי קשור לשאלות אחרות ( עמ' 11 שו' 31; עמ' 12 שו' 18, 26).

הנתבעת 3 העידה תחילה כי לא חתמה על התצהיר שהוגש ונחזה להיות בחתימתה ( עמ' 14 שו' 19), ושינתה את גרסתה ( עמ' 16 שו' 22-39, עמ' 17 שו' 1) רק לאחר שהנתבעת 1 העידה כי הנתבעת 3 גם חתמה על תצהיר בפני ב"כ הנתבעים ( עמ' 16 שו' 16).