1. התובע הגיש תביעה כספית נגד הנתבעים, על סך של 10,267 ש"ח, בגין אירוע שארע ביום 4/9/2012. התובע נהג ברכב מזדה מ.ר. 98-339-51 (להלן: "
רכב התובע"), בכביש שירות בכפר ריינה ובהתאם לגרסתו, משאית שמספרה מ.ר. 21-628-66 (להלן: "
רכב הנתבעים"), נסעה לאחור ופגעה ברכבו, (להלן: "
התאונה").
2. הנתבע 1 הינו נהג המשאית והנתבעת 2 הינה חברת ביטוח אשר במועד הרלוונטי לתאונה הייתה המבטחת של רכב הנתבעים על פי פוליסה בת תוקף.
3. התובע תמך את גרסתו בחוות דעת שמאי, ממנה עולה כי רכבו נבדק ביום 13/10/2012, היינו למעלה מחודש ימים לאחר קרות התאונה. בנוסף, צירף התובע לתביעתו חשבונית מיום 21/10/2012 המשקפת את עלות תיקון הנזקים אשר נגרמו לרכבו, ב"כ התובע התייחס לחשבונית במהלך הדיון ואישר למעשה כי המדובר בדרישת תשלום בלבד.
4. הנתבעים טענו מנגד כי ביום האירוע נהג הנתבע 1 ברכב הנתבעים ועת ביקש לפנות ימינה אל עבר חנות הממוקמת בסמוך לכביש השירות, עצר את רכבו על מנת לאפשר לרכב אשר הגיע לפניו לצאת מהחניה ובזמן זה בהיות הרכב בעצירה מלאה פגע רכב התובע, אשר הגיח מאחור.
5. ביום 30/4/2013 נשמעו בפניי הראיות ומלבד העדויות של הנהגים, לא הוצגו בפניי ראיות נוספות כלשהן פרט לאסמכתאות אשר צורפו לכתבי הטענות בעת הגשתם.
דיון והכרעה
6. בפני בית המשפט הובאו עדויותיהם של הנהגים בלבד, כל אחד מבאי כוח הצדדים עתר לאמץ את גרסת הנהג אשר הובא מטעמו. במצב דברים זה בית המשפט אמור להכריע בתובענה על סמך עדות יחידה.
7. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי הינה אפשרית ולצורך כך מסביר סעיף 54 לפקודת הראיות את דרך הכשרתה באופן הבא:
"54. פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:
(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;
(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;
(3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;
(4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;
(5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור."
8. כאמור, כל אחד משני הנהגים מסר גרסה סותרת, הנהגים חלקו למעשה על מנגנון התרחשות התאונה, התובע מחד טען כי הנתבע נסע ברכבו לאחור ופגע ברכבו, מנגד טען הנתבע 1 כי בעת שהמתין לרכב אחר שיצא מהחניה, פגע ברכבו בחלקו האחורי רכב התובע אשר הגיח במהירות ולא הספיק לסטות שמאלה.
9. בית המשפט אשר נדרש להכריע בתובענה בהתאם לנסיבות האמורות לעיל, צריך לנמק בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות אחת ולדחות את העדות שכנגד. לצורך גיבוש המסקנה וההכרעה, יכול בית המשפט להסתייע בראיות נוספות אשר נמצאות בכתבי הטענות, כך שהמשקל אשר ייוחס להן יטה בסופו של דבר את הכף לטובת עדות אחת על פני השניה.
10. בענייננו, התאונה ארעה ביום 4/9/2012, התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של שמאי אשר בדק את הרכב ביום 13/10/2012, כחודש לאחר התאונה, התובע לא הציג ראיה כלשהי ביחס לתשלום בפועל בגין הנזקים אשר נגרמו לו והסתפק בהצגת חשבונית המהווה דרישת תשלום לכל היותר ואף לא המציא אסמכתא ביחס לתשלום שכר טרחתו של השמאי בפועל, (לא ניתן להסיק באופן חד משמעי מהחשבונית אשר צורפה לכתב התביעה כי אכן התובע שילם לשמא את שכר טרחתו שכן לא צויין אופן התשלום).
11. לטעמי, יש בעובדות אלו כדי להחליש את גרסתו של התובע וזאת עוד טרם תינתן דעתי ביחס גרסתו לעניין היווצרות מנגנון הפגיעה בין שני כלי הרכב.
12. זאת ועוד, גרסתו של התובע אינה מתיישבת עם הפגיעות אשר נצפו בתמונות שצורפו מטעמו, שכן אילו אכן רכב הנתבעים, המשאית, נסעה לאחור ופגעה ברכב התובע, יש לשער כי הנזק אשר היה נגרם לא היה תואם לנזק שנצפה בתמונות הרכב.