1. לפניי תביעה כספית ע"ס 32,338 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובעת לאחר שרכבה, רכב מסוג טויוטה סטארלט מ.ר 5685719 (להלן: "הרכב") טופל אצל הנתבעת, דני גלס בע"מ - סוכנות משנה טויוטה (להלן: "המוסך" ו/או "הנתבעת").
2. על פי כתב התביעה, ביום 1.11.11 עת שנסע ברכב בעלה של התובעת (להלן: "הבעל"), נשמעו, לדבריו, נקישות מאזור המנוע, עקב כך עצר את הרכב בהדרגה וגרר אותו למוסך הנתבעת. מבדיקה שנעשתה ברכב נמצא כי, חיישן האוויר רופף, הבעיה טופלה והבעל המשיך בנסיעתו, אלא שעל פי הנטען, שוב נשמעו דפיקות והבעל נאלץ לשוב למוסך. בבדיקה נמצאה בעיה במערכת הדלק, הבעיה טופלה והתובעת שילמה עבור כך 528 ש"ח.
3. לדברי התובעת, מיד לאחר שהוצא הרכב מהמוסך, שוב נשמעו דפיקות ושוב נגרר הרכב למוסך, והפעם ממצאי הבדיקה העלו כי הרכב התחמם וכי נדרש להחליף רדיאטור וצינורות מים. הרכב טופל במוסך הנתבעת והתובעת שילמה עבור טיפול זה סך של 1,626 ש"ח. לטענת התובעת, היות ולמוסך חסרה הייתה צינורית אחת, נדרש ממנה לחזור שנית אל המוסך לכשתגיע הצינורית על מנת להחליפה. על אף שנמסר לה, לדבריה, כי אין בעיה אין כל בעיה להשתמש ברכב, שוב התחמם הרכב ביום שלמחרת ונתקע. כעת החליטה התובעת לגרור את הרכב למוסך אחר, מוסך מרכז- משה לוי (להלן: "המוסך השני"), שם התברר לה שראש המנוע ניזוק.
4. התובעת עותרת, אם כן, לתשלום סך של 5,494 ש"ח עבור עלות התיקונים שנאלצה לבצע ברכב הן אצל הנתבעת והן אצל המוסך השני, סך של 5,915 ש"ח עבור ירידת ערך הרכב בהתאם לחוות דעת שמאי עבורה שילמה סך של 928 ש"ח, בנוסף עותרת התובעת לתשלום סך של 20,000 ש"ח בגין כאב וסבל, עוגמת נפש ונזק לא ממוני.
5. לטענת הנתבעת, יש לדחות על הסף את התביעה שהוגשה נגדה מחמת העדר עילה ו/או העדר יריבות, לטענתה, חוות הדעת עליה מבוססת התביעה, אינה מצביעה כלל על קשר כלשהו בין הטיפולים שנעשו על ידה ברכבה של התובעת לבין הנזק המוערך והמוכחש. לדבריה, מדובר ברכב ישן בן 15 שנה, אשר לא טופל באופן שוטף בהתאם להנחיות היצרן.
6. על פי גרסת הנתבעת, ביום 23.9.11 הגיע רכבה של התובעת לטיפול שגרתי, במעמד זה טענה התובעת כי, המים במיכל העיבוי של הרכב מתרוקנים. הנתבעת קבעה כי, מצנן המים סתום ונדרש להחליף את צינוריות המים לאור הנזילות הקיימות, תוך שהבהירה כי אם לא ייעשה כן, עלול להיגרם נזק למנוע. ואולם, לדברי הנתבעת, סירבה התובעת לטפל בבעיה זו בטענה שאינה מעוניינת להשקיע ברכב היות ויש בכוונתה למכור אותו.
7. לטענת הנתבעת, ביום 1.11.11 הגיע רכבה של התובעת בגרירה למוסך מאחר ולא הניע, בבדיקה נמצא כי, מד האוויר יצא ממקומו והנתבעת תיקנה את האמור. לדבריה, כ-15 דקות לאחר מכן התקשר הבעל אל המוסך וטען, לראשונה, כי הרכב "מצלצל", משכך נדרש הוא לסור למוסך. בבדיקה נמצא כי, הרכב תודלק בדלק מזוהם, משכך בוצע ניקוי במיכל הדלק, באותו מעמד ציינה הנתבעת בפני הבעל כי, קיימת עדיין הבעיה במערכת המים, אלא ששוב הבהיר לה הבעל כי אין בכוונתם לתקן זאת.
8. ביום 3.11.11, יום לאחר שיצא הרכב מהמוסך, טוענת הנתבעת כי שוב התקשר הבעל למוסך וטען כי רכבו התחמם, שוב נגרר הרכב למוסך ואז, בהסכמת הבעל, הוחלף מצנן המים. לדבריה, מאחר ומדובר ברכב ישן הייתה חסרה במלאי צינורית אחת ולכן בוצעה חסימה זמנית של הנזילה והבעל התבקש לשוב ולהחליפה. לדברי הנתבעת, הרכב שוחרר ונמסר לבעל לאחר שנבדק בנסיעת סרק משך כשעה ונמצא תקין.
9. לדברי הנתבעת, ביום 12.11.11 התקשר בעלה של התובעת בטענה כי רכבו התחמם, חרף דרישת הנתבעת לעצור את הרכב ולהביאו למוסך בגרירה, התעקש הבעל להמשיך בנסיעתו אל ביתו בשל עלויות הגרירה הגבוהות. הנתבעת הציעה לשלוח לביתה של התובעת טכנאים בכירים על מנת לבדוק את התקלה ברכב. ביום 13.11.11 לאחר שתואם על הבעל ובהתאם להכוונתו, הגיעו השניים למוסך כללי, הוא המוסך השני, שם הופתעו לגלות כי ברכב מתבצע טיפול וכי ראש המנוע הוסר ממקומו.
10. התקיים בפניי דיון ביום 9.7.13 בו נשמעו עדויות הצדדים והעדים מטעמם, התובעת העידה בעצמה, כמו כן העיד מטעמה בעלה, מר יוסי גל. מטעם הנתבעת העיד מר משה זיתוני, מנהל עבודה במוסך הנתבעת.
הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו, וכן לאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים והעדים מטעמם, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.
12. כלל בהליך אזרחי כי, המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו. חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל דין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד.
13. התובעת מתארת בכתב התביעה מסכת עובדתית שלמה ביחס לתקלות חוזרות ונשנות שנתגלו ברכבה וטופלו במוסך הנתבעת, ולטענתה, כתוצאה ממחדלי הנתבעת, רכבה ניזוק והיא נאלצה להוציא סכומי כסף מיותרים עבור טיפול לא מקצועי ולא יעיל. מנגד, טוענת הנתבעת כאמור, כי התובעת ו/או בעלה ידעו מבעוד מועד אודות הבעיה במערכת המים אולם נמנעו מלטפל בה.
14. במהלך הדיון שהתקיים בפניי הכחישה התובעת כי ידעה שקיימת תקלה במערכת המים, לדבריה, אם הייתה יודעת הייתה מטפלת בזה. גם הבעל הכחיש באופן נחרץ כי ידע אודות כך, אולם אישר כי, במהלך חודש ספטמבר 2011 ביצע אצל הנתבעת טיפול שגרתי לרכב. ב"כ הנתבעת חקר את הבעל ביחס לחשבונית שהופקה לו עבור אותו טיפול (צורפה לכתב ההגנה) על גביה צוין כי נדרש להחליף רדיאטור וצינורות מים, אולם הבעל טען כי, לא נמסרה לידיו חשבונית כזו. בנוסף, הן התובעת והן בעלה אישרו כי, הייתה להם כוונה באיזשהו שלב למכור את הרכב, אולם כוונה זו, בסופו של יום, לא מומשה.
עוד עולה מחקירת התובעת כי, על אף שהיא מודעת לכך שנדרש לבצע ברכב טיפול שגרתי כל 10,000 ק"מ או כל שנה, לא כך היה בפועל, וטיפולים ברכב נעשו במרווחי זמן גדולים מאוד, הרבה מעבר לדרישות היצרן של הרכב.
15. מתצהיר נציג הנתבעת עולה כי, הנזק שנגרם במנוע הרכב החל כתוצאה מנזילת המים שארעה ואשר לא טופלה בזמן, יתירה מכך, התובעת ובעלה המשיכו לעשות שימוש ברכב על אף שהומלץ על הפסקת השימוש בו מרגע שדווח על התחממותו. במהלך הדיון, העיד נציג הנתבעת כי, בכל פעם שפנה בעלה של התובעת למוסך נענה וטופל כראוי, העד פירט את הטיפולים שביצע בעצמו ברכב וטען כי הבעל תמיד היה מרוצה. לדבריו, התריע בפניי הבעל לעניין התקלה במערכת המים אשר דרשה טיפול מידי בטרם ייגרם נזק למנוע, אולם נתקל בסירוב בשל בעיות כספיות.
16. כאמור, נטל ההוכחה מוטל על התובעת להוכיח את כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה, ובענייננו, כשלה התובעת להוכיח זאת. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים שוכנעתי כי, התובעת ו/או בעלה ידעו אודות התקלה במערכת המים, אולם נמנעו מלטפל בה במועד בשל סיבות כאלה או אחרות. זאת ועוד, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים ביחס לכך שהרכב לא טופל באופן שוטף כראוי. גרסת הנתבעת אשר הייתה אמינה בעייני, התיישבה אף עם הראיות בתיק, לכתב ההגנה צורפה חשבונית שהופקה לתובעת ביום 23.9.11 במועד בו נכנס הרכב למוסך הנתבעת, על גביה צוין כי נדרש להחליף ברכב רדיאטור וצינורות מים.
17. אכן, חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה לא נסתרה על ידי חוות דעת נגדית, עם זאת, אין די בממצאים ובמסקנות שבחוות דעת זו כדי לקבוע באופן חד משמעי כי רכב התובעת ניזוק כתוצאה מהתרשלות הנתבעת. חוות הדעת אינה מצביעה על קשר סיבתי בין הטיפולים שנעשו ברכבה של התובעת על ידי מוסך הנתבעת לבין הנזק שנתגלה ברכב.