1. זהו פסק דין בתביעת התובע, שהינו קבלן אינסטלציה, לתשלום יתרת התמורה בגין עבודה שביצע עבור הנתבע, וכן הוצאות ועגמת נפש שנגרמו לו, לטענתו, עקב סירובו של הנתבע לשלם את יתרת התמורה הנטענת, עם דרישת התובע. הוחלט לקבל את התביעה באופן חלקי, כמפורט להלן.
2. אין מחלוקת, כי במהלך חודש דצמבר 2009, הוזמן התובע ע"י הנתבע, לתקן תקלה בצנרת בדירתו, אשר גרמה לנזילת מים. לטענת התובע, הצביע הנתבע על צינור המים הקרים שנכנס לדירה, וביקש לתקן את הנזילה באותו צינור. לטענת התובע סוכם, כי התמורה עבור תיקון אותה נזילה, תעמוד על 1,200 ש"ח.
הנתבע טען לענין זה, כי הוא לא הצביע על צינור כלשהו, וסיכם עם התובע, כי התובע יאתר את התקלה, ויבצע כל תיקון נדרש, בתחום מרפסת השירות של הדירה, ותמורת זאת, ישלם הנתבע לתובע סך 1,000 ש"ח. אין מחלוקת, כי הנתבע אכן שילם לתובע סך 1,000 ש"ח, מתוכם שולמו 300 ש"ח כמקדמה.
אין מחלוקת, כי התובע ועובדיו עקרו את אריחי הריצוף במקום הנזילה, חשפו את צינור המים הקרים, וביצעו תיקון באותו צינור. לטענת התובע, הוחלף קטע נוסף מהצינור, וכן הוחלף מחבר בצורת T. עם סיום העבודה, נותר הצינור גלוי, והאריחים לא הושבו למקומם, על מנת לוודא שהנזילה אכן תוקנה. סמוך לאחר מכן, גילה הדייר בדירת הנתבע, כי מים ממשיכים לנזול במרפסת השירות. לטענת התובע, הוא הגיע עם עובדיו למקום, ולאחר שפירקו שתי שורות נוספות של מרצפות, גילו נזילה נוספת, בצינור המים החמים של הדירה. התובע ועובדיו תיקנו את התקלה, לטענתם, לשביעות רצון הנתבע.
התובע דרש אפוא סך 1,000 ש"ח נוספים, עבור התיקון הנוסף שביצע בצינור המים החמים , וכן דרש מן הנתבע, לשלם את יתרת התמורה בגין התיקון הראשון, בסך 200 ש"ח. התובע פנה אל הנתבע בעצמו ובאמצעות עו"ד, אך הנתבע סירב לשלם את הסכום הנדרש. לפיכך, הוגשה התביעה בתיק זה, שהועמדה על סך 3,700 ש"ח, מתוכם 1,200 ש"ח בגין יתרת התמורה עבור העבודה, ו-2,500 ש"ח עבור הוצאות, הפסד ימי עבודה ועגמת נפש.
הנתבע טען בהקשר זה, כי ככל הנראה, לא איתר התובע בתחילה את התקלה, והתיקון שביצע בצינור המים הקרים היה מיותר, כאשר רק בהמשך, איתר את מקור הנזילה בצינור המים החמים, ותיקן את התקלה. הנתבע הוסיף וטען, כי בתחילה דרש ממנו התובע עבור התיקון הנוסף סך 600 ש"ח בלבד, ורק לאחר מכן דרש סך 1,200 ש"ח.
לתובע העידו הוא עצמו, ושני עובדיו, מר מחמוד חמדאן אבו עוד, ומר חסן חנאשתה. הנתבע העיד לעצמו.
3. סבורני, כי טענת התובע, לפיה תיקן בפועל שתי תקלות שונות, בשני הצינורות - צינור המים הקרים וצינור המים החמים, לא נסתרה. עדותו ועדויות עובדיו לענין זה לא הופרכו, והרושם, כי עדויותיהם היו מהימנות בד"כ. הנתבע אישר, כי הוא עצמו לא נכח בעת ביצוע התיקון הנוסף, ועל כן לא יכול היה לסתור טענות התובע לענין זה מידיעה אישית. סבורני אפוא, כי יש לקבל את גרסת התובע לענין זה.
סבורני, כי יש להעדיף את גרסת התובע, לפיה סוכם בין הצדדים, כי ישולם סך 1,200 ש"ח בגין תיקון תקלה אחת, על פני גרסת הנתבע לענין זה. יחד עם זאת, התובע עצמו אישר, כי לא סיכם עם הנתבע מתחילה, את סכום התמורה בגין התיקון הנוסף. על כן, יש לפסוק לתובע, שכר ראוי בגין התיקון הנוסף. התובע לא צירף חוו"ד מומחה לענין זה, ואולם נראה, כי בידי ביהמ"ש תשתית מספקת, על מנת לאמוד את גובה התמורה הראויה עבור התיקון הנוסף. זאת, בהינתן הסיכום ביחס לתמורה עבור התיקון הראשון, באין מחלוקת, כי היקף העבודה שבוצעה במסגרת התיקון הנוסף היה קטן יותר, וכאשר הנתבע לא נחקר על טענתו, כי סמוך לאחר ביצוע התיקון השני, דרש התובע בגינו סך 600 ש"ח בלבד.
סבורני אפוא, כי נכון לאמוד את התמורה הראויה בגין התיקון השני, בסך 600 ש"ח. לסכום האמור יש להוסיף, את יתרת התמורה עבור התיקון הראשון, בסך 200 ש"ח, ובסה"כ 800 ש"ח, אשר בשערוך להיום ממועד ביצוע העבודה, מסתכמים ב-873 ש"ח.
התובע לא הוכיח, את ההוצאות הנוספות שנגרמו לו, עובר להגשת התביעה. בנסיבות האמורות לעיל, אין מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין עגמת נפש.
בשולי הדברים יוער, כי נוכח סכום התביעה, טיב הטענות, כמות הראיות, ובחירתו של התובע, שלא לשכור שירותי עו"ד לצורך התביעה, נראה כי נכון היה עושה התובע, אילו שקל להגיש התביעה בביהמ"ש לתביעות קטנות, ולא כתביעה בסדר דין מהיר בבית משפט השלום. אם כך היה עושה, היתה התביעה מתבררת בפרק זמן קצר הרבה יותר, ולצדדים היו נגרמות הוצאות פחותות.
4. התביעה מתקבלת אפוא, ואני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך 873 ש"ח, וכן הוצאות המשפט בסך 1,200 ש"ח.
הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ב, 22 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.