בפני תביעה כספית שעניינה עיסקה לאספקת רכיבים אלקטרוניים מהתובעת, אשר רכשה אותם מספקיה בארץ ובחו"ל, לנתבעת, שהינה חברה יצרנית המשתמשת ברכיבים אלה לייצור כרטיסים אלקטרוניים אותם היא מוכרת ללקוחותיה.
במקרה נשוא התביעה, הנתבעת פסלה והחזירה לתובעת מוצרים שסיפקה התובעת לנתבעת בהתאם להזמנת רכש הוציאה הנתבעת, תחילה בכתב יד ביום 16.7.09 ולאחר מכן בהזמנה רשמית ביום 19.7.09.
אין חולק כי התובעת היתה מודעת לתוכנה של הזמנת הרכש מיום 19.7.09 לרבות התנאים המודפסים בתחתית ההזמנה, לפיה זכאית הנתבעת להחזיר את הרכיבים במידה ולא יאושרו ע"י טכנולוג החברה, היינו: לבטל את העיסקה ולקבל את הכסף בחזרה.
ביטוי להסכמה זו נמצא לא רק בהזמנת הרכש מיום 19.7.09 אלא גם בתכתובת המייל מיום 7.7.09 בין רון גולדברג מטעם התובעת ליהודה אסרף מטעם הנתבעת, בה כתב רון גולדברג כי "
אני חייב לקבל את הסכמתכם לבדיקת הפריטים תוך 8-10 ימים מקבלת הפריטים ולאשרם או לא, במידה והפריטים יאושרו בפרק זמן זה לא ניתן יהיה להחזיר אותם אלינו אחרי פרק זמן זה,
מבחינתי תעשו בדיקות לכל היחידות שתקבלו, (...) במידה והפריטים יפסלו בפרק הזמן שנקבנו, הצ'ק יוחזר בחזרה אליכם במיידי, אנא עדכן אותי אם זה יכול ללכת".
משמע - סוכם במפורש בין הצדדים כי הנתבעת תבדוק את הרכיבים באמצעות טכנולוג
מטעמה ותחליט בין לחיוב ובין לשלילה לגבי אישור הפריטים או פסילתם.
אין חולק, כי הנתבעת הודיעה על פסילת הרכיבים, הן בפריט הראשון של ההזמנה והן בפריט השני, תוך פרק הזמן שסוכם בין הצדדים.
הנתבעת טוענת כי פעלה כפי ההסכמה בין הצדדים והודיעה לתובעת על פסילת הרכיבים ע"י הטכנולוג מטעמה, בפעם הראשונה בנימוק כי הם נחשדים כממוחזרים (משומשים עם שאריות פלאקס שהוא חומר כימי המשמש לתיקון והלחמה) ובפעם השניה - מחשד שהם מזוייפים (העדר סימונים ואריזות מקוריות של היצרן).
התובעת החזירה לנתבעת את הצ'קים שנמסרו עבור הרכיב הראשון, אך סרבה להחזיר את הצ'קים נשוא הרכיב השני, והתנגדה לביטול העיסקה ע"י הנתבעת.
התובעת טוענת כי הפסילה בשני המקרים לא היתה כדין, משום שלא נכון שהפריטים הם ממוחזרים או מזוייפים, אלא בחוסר תום לב ומסיבה אחרת - שבדיעבד לא הסכים הלקוח של הנתבעת לקבל רכיבים משנת ייצור 2000 או 2004, כפי שסופקו, בנימוק שהם ישנים מדי, וזאת למרות שבהזמנת הרכש התבקשו ע"י הנתבעת רכיבים משנות ייצור אלה ובמקרה השני אף סופקו ע"י התובעת פריטים משנת 2004 כשהוזמנו פריטים משנת 2003.
הנתבעת החזירה את הרכיבים בפעם הראשונה בהסכמת התובעת, ובפעם השניה - הודיעה לתובעת כי עקב החשד לזיוף, היא מבקשת לקבל אישור מהיצרנית של הרכיבים, חב' ALTERA, כי הפריטים הם מקוריים. התובעת לא סיפקה אישור כזה, מאחר ולא רכשה את הפריטים מהיצרנית אלא מספק אחר, ולא היה לה קשר עם היצרנית, והנתבעת לא הסכימה להסתפק באישור של הספק.
מנהל הנתבעת מר ערן אלעד הסביר כי הרכיב השני אמור להיות מורכב על כרטיס אלקטרוני בשווי 5,000$ והנתבעת חששה להרכיב על הכרטיסים האלקטרוניים רכיבים שאינם ב-100% תקינים ומהימנים, מחשש להרוס את הכרטיס ולגרימת נזק רב לנתבעת.
טכנולוג הנתבעת, מר ארמן פרוטיאן, העיד כי המשלוח הראשון נפסל על ידו בגלל שנמצאו שאריות פלאקס המעידות על הלחמה ומכאן הסיק שהרכיבים אינם חדשים ויש חשש לתקינותם. המשלוח השני נפסל על ידו בשל חשש להיות המוצרים לא מקוריים עקב מספר פרמטרים שפרט בתצהירו - מדבקה על גב האריזה שהעידה כי הרכיבים אינם מקוריים, העדר מספר רכיב חרוט על האריזה כנהוג אצל היצרן, ועל כן דרש אישור היצרן. זאת מעבר לשנת הייצור, 2004, שהוא כטכנולוג מציין כגורם לפסילה אך קבלת רכיבים משנת ייצור זו או פסילתם נתונה לשיקול דעתו של מנכ"ל החברה ולא שלו כטכנולוג. הטכנולוג צרף לתצהירו צילומים המדגימים את ההבדלים בין אריזה והטבעה מקורית לבין אלה שסופקו, ועדותו לא נסתרה. בחקירתו הנגדית העיד, כי עקב החלשדות לזיוף שמצא באריזת הרכיבים, לא ראה לנכון להיזקק לבדיקת תקינות הרכיבים.
לאחר שבחנתי את עדויות עדי הנתבעת, שהיו מהימנות עלי, שוכנעתי כי הנתבעת פסלה את הרכיבים נשוא ההזמנה בתום לב ומתוך שיקול דעת מקצועי, כפי שהיתה זכאית לעשות על פי ההסכמים בין הצדדים, הן בהזמנת הרכש והן במייל, וזאת בעת שהיתה זקוקה להם בדחיפות כדי לבצע הזמנה ללקוח חב' שירון, וכי לא היה מצידה כל שיקול זר בפסילת הרכיבים.
התובעת טוענת כי הסיבה היחידה לפסילת הרכיבים היתה שנת ייצורם, אך אין חולק כי הנתבעת
הזמינה רכיבים משנות ייצור אלה כך שתמוהה הטענה כאילו הנתבעת הזמינה רכיבים משנות ייצור בידיעה מראש שהן אינן קבילות ע"י הלקוח - תאוריה שלא הוכחה כלל בעדות מכלי ראשון מפי הלקוח, מעבר לעדויות שמיעה לגבי דברים שנאמרו לנציגי התובעת ע"י אחד מעובדי הנתבעת וע"י מנהל הרכש בחברת שירון, מר הרץ, כי הרכיבים נפסלו בשל היותם משנת ייצור 2004 ותו לא.
לא נסתרה גרסת מנהל הנתבעת, שהלקוח שירון היה אמור לקבל מוצר מוגמר מתוצרת הנתבעת (כרטיס אלקטרוני), כך שאין לו יכולת עצמאית לדעת באיזו שנת ייצור מיוצר כל אחד מהרכיבים המרכיבים את המוצר הסופי שהיא מקבלת מהנתבעת. מר אלעד הסביר כי ההחלטה אם לרכוש רכיבים משנת ייצור מסויימת היא של הנתבעת בלבד, על פי שיקול דעתה המקצועי, ולא של הלקוח הסופי, והנוהל בחברה הנתבעת לגבי פריטים שיוצרו יותר משנתיים לפני מועד האספקה היה כי ייבדקו ע"י מנהלת אבטחת איכות של הנתבעת עצמה, הא ותו לא.
עדותו של מר משה גולדברג מטעם התובעת לגבי סיבת פסילת הרכיבים היתה מבוססת בעיקרה על עדויות מפי השמיעה, מבלי שזומן לעדות מנהל הרכש של חברת שירון אשר יכול היה למסור מידע רלוונטי זה מכלי ראשון, ואף לא עובד הנתבעת מר אסרף אשר לטענתו אמר דברים זהים.
בנוסף, הנתבעת לא הפריכה את הטענה לגבי אי מקוריות הרכיבים באישור של היצרן אלא של הספק שמכר לה אותם בלבד, כשהוא אינו הגורם המוסמך לאשר זאת ואף יש לו אינטרס לטעון כך.
לפיכך אני דוחה את התביעה וקובעת כי בהתאם לתנאי החוזה בין הצדדים, הנתבעת היתה זכאית לבטל את העיסקה ולהחזיר את המשלוח כולו לתובעת. אשר על כן, על התובעת להחזיר לנתבעת את הצ'קים שנמסרו לה כנגד המשלוח השני.
אני מחייבת את התובעת בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך 4,000 ש"ח.