לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותם בגין נזקים אשר נגרמו עקב ביצוע לקוי של עבודות שיפוצים בביתם.
בכתב התביעה טענו התובעים כי בחודש דצמבר 2010 או בסמוך לכך התקשרו התובעים והנתבע בהסכם שבעל פה לצורך שיפוץ ביתם. לשיטת התובעים, התקשרותם זו נעשתה על בסיס מצגים אשר הוצגו להם על ידי הנתבע על פיהם תבוצע העבודה על ידי בעלי מקצוע מיומנים וטובים, תוך שהנתבע עצמו אחראי לטיב העבודה וביצועה.
בדיעבד ועל אף שהתובעים שילמו את מלוא התמורה המוסכמת, התברר כי העבודה בוצעה באופן רשלני ולקוי תוך שהתובעים נדרשים חדשות לבקרים לתיקונים שונים.
נוכח האמור לעיל עתרו התובעים לפיצוי בגובה אומדן עלות התיקונים בהיקף של 28,414 ש"ח, כמו גם הוצאות נוספות בגין תיקונים, עלות חוות דעת מומחה, עוגמת נפש, טרדה ואובדן הנאה. סך כל התביעה הועמד על 38,167 ש"ח.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי מעולם לא התקשר עם התובעים לצורך ביצוע העבודות וכי למעשה התקשרותם של הצדדים נגעה לרכישת אביזרים מחנות שבבעלותו הנמצאת בטירה ואילו את העבודות בפועל ביצע צד שלישי בשם עלי.
עוד טען הנתבע במסגרת כתב ההגנה, כי לפנים משורת הדין, ביקר בבית התובעים מספר פעמים על מנת לוודא כי ליקויים מסוימים מתוקנים בפועל, ואולם דבר זה נעשה בהיבט השירותי בלבד, ומבלי שיהא בכך כדי ללמד על התחייבותו לביצוע העבודות.
בכתב ההגנה ובתצהירו של הנתבע אף נטען כי תשלומים שונים אותם צירפו התובעים כראיה לתשלום התמורה מעולם לא הועברו לידיו, ולכאורה שולמו לצד ג', אחר.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את עדויות הצדדים בפני ונתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלק הארי שלה. טעמיי להלן.
השאלה המהותית הראשונה לה נדרשתי הינה היקף ההתקשרות בין הצדדים. האם למעשה מטרת ההתקשרות הייתה לרכישת חומרי בניין ואביזרים בלבד, או שמא התקשרו הצדדים גם לצורך ביצוע העבודה בפועל בבית התובעים.
בעניין זה מצאתי לבכר את גרסת התובעים על פני גרסתו של הנתבע.
מצאתי את עדותו של התובע בפני כמהימנה.
הגם שלעיתים התבטא התובע בצורה בוטה, לא נמצאו בגרסתו סתירות מהותיות, וזאת על אף חקירה נגדית נוקבת על ידי בא כוח הנתבע.
מעדותו של עד זה עלה כי ההתקשרות בין הצדדים לא התייחסה לרכישת חומרים בלבד, אלא שהנתבע נטל על עצמו את ביצוע העבודה בפועל.
מעבר לעדותו של התובע הוגשו לעיוני שלושה תצהירים נוספים. השניים הראשונים היו של שני בניו של התובע. איני מתעלמת מן העובדה כי עדויותיהם של עדים אלו הם עדויות "מטעם". עם זאת, והגם שכלל העדים נחקרו שעה שהעדים האחרים אינם נוכחים באולם, היו כלל העדויות תואמות ולא נמצאו בהן סתירות של ממש.
בנוסף, הוגש תצהירו של מר עוזי רחבי. עסקינן במכר של התובעים, אך מי שאינו בן משפחה. מעדותו עלה כי פגש בנתבע בעת שהיה בבית התובעים וצפה בו שעה שהוא עובד במקום. בנוסף, ידע העד לתאר את נוכחות הנתבע ואביו במקום ואף הסביר כי שוחח עמם בדבר האפשרות לבצע עבודות שיפוצים בביתו שלו ככל שעבודתם בבית התובעים תהא איכותית והמחיר יוסכם בין הצדדים.
לכאורה, אין כל היגיון בכך שמר רחבי ישוחח עם אביו של הנתבע על ביצוע עבודות שיפוץ אלא אם הנתבע ואביו אכן עוסקים בעבודות אלו.
זה המקום לציין כי ככל הנראה מר רחבי ובניהם של התובעים לא ידעו לאבחן בין הנתבע לבין אביו ולכאורה סברו כי אביו של הנתבע הוא הנתבע עצמו. עם זאת, לא מצאתי שיש בהבנתם זו כדי לגרוע מחבותו של הנתבע, מה גם שהמחלוקת העולה והוגדרה במסגרת כתבי הטענות אינה עוסקת בטעות בזיהוי של האב מול הבן. עיקר טענות הנתבע בנושא זה במסגרת הסיכומים, מהוות הרחבת חזית אסורה.
במסגרת הסיכומים הוסיף הנתבע והתייחס ארוכות לכך שהתובעת לא הגישה תצהיר מטעמה. אכן, היה בהגשת תצהיר מטעמה של התובעת כדי לחזק את טענות התובעים, בוודאי בכל הנוגע לביקור בחנותו של הנתבע ואולם נוכח מכלול הראיות אשר הוגשו לעיוני, לא מצאתי שהיה בהעדרו של התצהיר, כדי להביאני למסקנה כי דין טענותיהם של התובעים, להידחות.
לתצהיר עדותו הראשית של התובע צורף תדפיס מתאריך 31.3.11 של פרסום באתר בניין ודיור המתייחס לבית עסקו של הנתבע (נספח 1 לתצהיר). הגם שהנתבע טען מפורשות כי הוא עוסק במכירה של חומר בניין בלבד ואינו עוסק בעבודות שיפוצים, הרי שמנוסח הדברים המופיעים באתר עולה כי: "
החברה מציעה שירותי התקנה ואף מבצעת עבודות שיפוץ כלליות, תוך התמחות בחדרי אמבט
".