פסק-דין בתיק תא"מ 28728-06-11

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה בסדר דין מהיר, פיצוי התובע בנוגע לדירה ברחוב הר כנען 9 במבשרת ציון (להלן- הדירה), שהושכרה על ידו לנתבעת,  בהתאם לחוזה שכירות אשר נחתם ביום 12.06.09 (להלן - החוזה המקורי).

הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, הרי שלפי תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי בלבד הואיל ואין בו חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור הדורשים הנמקה מפורטת.

2.         על פי כתב התביעה, על אף שלפי החוזה המקורי מועד הפינוי של הדירה היה ביום 18.7.10 - פונתה הדירה בפועל רק ביום 30.12.10, לאחר שהוגשה נגד הנתבעת תביעת פינוי (תא"ח 25076-08-10),  וביום 31.10.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות שהושגו בין הצדדים.

3.         לפני שנבחן את טענות הצדדים לצורך הכרעה בתובענה, נבחן תחילה את הוראות חוזה השכירות המקורי.

            על פי סעיף 12.1 לחוזה המקורי,  התחייב השוכר לפנות את המושכר מיד בתום תקופת השכירות.

            על פי סעיף 12.3  לחוזה המקורי, השוכר מתחייב לפנות את המושכר "במצב תקין לחלוטין, ובהדגשה מיוחדת כי עליו לדאוג לסיוד וצביעת הדירה בידי צבע מקצועי ובצבעי "טמבור 2000".

            סעיף 12.2 לחוזה קובע:

"לא פינה השוכר את המושכר כאמור בסעיף 12.1 לעיל, ומבלי לפגוע בכל זכות העומדת למשכיר על פי הסכם זה או על פי דין, ישלם השוכר למשכיר דמי שימוש קבועים מראש בסך בשקלים השווה ל-100 דולר (ארה"ב) בגין כל יום איחור. מוסכים בין הצדדים, כי סכום זה מהווה פיצוי ראוי וסביר בגין הנזקים הצפויים למשכיר עקב אי-פינוי המושכר במועד, והשוכר מוותר בזאת על כל טענה בקשר עם הפיצוי כאמור דלעיל או עם שיעורו".

            הנתבעת חתמה על שטר חוב על סך של 10,000 ש"ח, ולטענתה התובע חילט את הסכום שלא כדין.

4.         התובע דורש סכום של 49,295 ש"ח המורכב כדלקמן:

            2,725 ש"ח - הפרש דמי שכירות בין הסכום ששילמה הנתבעת מיום סיום החוזה המקורי ועד לפינויה (4,300 ש"ח לחודש) לעומת דמי השכירות ששילמו השוכרים החדשים (4,800 ש"ח לחודש);

            2,000 ש"ח - תיקוני צביעה שביצע התובע בעצמו בדירה;

            770 ש"ח - אובדן דמי שכירות במשך 5 ימים עקב הפרעות מצד הנתבעת בהצגת הדירה לשוכרים פוטנציאליים;

            600 ש"ח - נסיעות חינם לדירה לצורך הצגתה;

            38,178 ש"ח - פיצוי מוסכם לפי החוזה המקורי בשל הפרתו הנטענת על ידי הנתבעת;

            5,022 ש"ח - הוצאות משפטיות בשל תביעת הפינוי;

5.         לטענת הנתבעת בכתב ההגנה, לא מדובר בסירובה לפנות את הדירה אלא מדובר במצב בו השתמשה הנתבעת בכספים  שחולטו על ידי התובע שלא כדין, למימון השימוש בדירה במשך תקופה נוספת ולקיזוז הסכום מדמי השכירות.

            לטענתה, היא הייתה אמורה לחתום על המשך הסכם השכירות לפחות לשנה נוספת, תוך הסתמכות על הבטחות התובע בעניין זה, והתובע אף העביר לה עותק מהסכם השכירות החדש עליו לא חתמה בשל היותה של התקופה "בין המצרים".

 עוד נטען, כי התובע אמנם  העביר לנתבעת לחתימה עותק של הסכם חדש  מיום 25.7.10 אך היו בו תנאים "חבויים" בנוגע לסעיף ערבות בנקאית אותה ביקש התובע להשאיר בתוקף עד חודשיים לאחר עזיבת הנתבעת, דבר שהיה בו כדי לפגוע בזכויותיה ויצר את המחלוקת בין הצדדים.