תביעה לתשלום דמי שכירות.
ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לתת פס"ד על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) - התשמ"ד 1984, לאחר שנשמעו עדויות קצרות של העדים.
1. בין התובע לנתבע 1 (להלן - "הנתבע") נחתם הסכם שכירות לדירה בנשר מיום 1.4.09 ועד ליום 31.3.10 (הדירה הינה בבעלות אביו של התובע).
דמי השכירות ע"פ האמור בהסכם הועמדו על סך של 1,200 ש"ח.
2. הנתבע 2 (מתווך במקצועו) הינו אחיו של הנתבע וחתם על הסכם השכירות כמי שערב לכל ההתחייבויות נשוא הסכם השכירות.
3. התובע טוען כי ביום 31.10.09, נטש הנתבע את הדירה, כאשר הוא נותר חייב לתובע שכר דירה לחודש אוקטובר 2009, וכן את שכר הדירה שהיה עליו לשלם עד סוף תקופת השכירות (דהיינו עד 31/3/10).
4. התביעה הוגשה על סכום של 11,350 ש"ח, ואולם הוברר כי נפלה טעות בחישוב הסכום, וכי הסכום שהיה אמור להיתבע הינו 7,200 ש"ח (דמי שכירות למשך 6 חודשים: חודש אוקטובר בו עדיין התגורר הנתבע בדירה אך לא שילם, והחודשים 11/09 עד 3/10 שהינם החודשים שנותרו עד תום תקופת השכירות הקבועה בהסכם).
5. הנתבע טוען, מנגד, כי לאחר 6 חודשי שכירות, הוא פוטר מעבודתו ועל כן נקלע למצוקה כלכלית, כך שלא יכול היה להמשיך ולשלם את דמי השכירות לחודש אוקטובר 2009.
על כן הציע לו התובע לבטל את הסכם השכירות, ובלבד שהוא יסכים לפנות את הדירה מיד, וכן יתחייב לשלם לו עבור חודש אוקטובר בו עדיין התגורר בדירה.
בהתאם לסיכום זה נחתם בינו לבין התובע, ביום 1/11/09, הסכם "לביטול הסכם השכירות".
נטען כי ההסכם נוסח ע"י התובע וכי ע"פ המוסכם בין הצדדים ונוכח האמור בהסכם ויתר התובע על זכותו לקבל את דמי השכירות עבור יתרת תקופת השכירות בתמורה לפינוי מידי של הדירה, כפי שאכן בוצע על ידי הנתבע.
כן נטען, כי זמן קצר לאחר חתימת ההסכם הנדון, הודיע התובע לנתבע כי הוא מוותר גם על תשלום החודש הנוסף.
6. הנתבע הוסיף וטען כי מדובר בתביעה שהוגשה אך ורק בעקבות הליך משפטי שנקט אחיו (הנתבע 2) כנגד התובע, לתשלום דמי תיווך - הליך שבסיומו ניתן פס"ד לפיו חויב התובע לשלם לנתבע 2 סכום של 10,500 ש"ח, כאשר זמן קצר לאחר מתן פסק הדין קיבל הנתבע, לראשונה, מכתב מב"כ התובע בו היא דורשת ממנו לשלם עבור דמי השכירות לתקופה לאחר יציאתו מהמושכר. כן נכתב באותו מכתב כי ככל שהסכום לא ישולם ניתנת הודעת קיזוז מהסכום שעל התובע לשלם לנתבע 2 בהתאם לפסק הדין.
7.
הכרעה:
לאחר ששמעתי את עדויות התובע ואביו, הנתבע ואחיו, ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,200 ש"ח בגין חודש שכירות אוקטובר 2009, וכן סכום גלובאלי נוסף המוערך על ידי בסך של 100 ש"ח בגין חיוב ארנונה וחשמל לתקופה שלא שולמה כאמור בהסכם הביטול מיום 1/11/09. מעבר לכך יישאו הנתבעים בהוצאות שיפורטו בהמשך.
בקביעת סכום זה נתתי דעתי, בין היתר, לדברים הבאים:
אכן בהסכם השכירות נרשם, כי ככל שהשוכר מסיים את תקופת השכירות טרם המועד הקבוע, הוא רשאי להציע להנחת דעתו של המשכיר שוכר חלופי, שיקבל על עצמו את כל ההתחייבויות, עפ"י ההסכם, ברם אם הוא עוזב או נוטש את המושכר לפני תום התקופה, ואינו מציע שוכר חלופי, עליו לשלם את מלוא התשלומים עפ"י ההסכם למשך כל תקופת השכירות הנותרת, זאת בכפוף לכך שהמשכיר פעל באופן סביר על מנת להקטין נזקיו.
יחד עם זאת, הצדדים חתמו ביום 1.11.09 על הסכם חדש, שכותרתו "
ביטול הסכם שכירות". בהסכם זה נרשם כך:
"
אני זנו מיכאל סימון ת"ז 302347042 מרחוב החצב... (השוכר) מודיע בזאת למר בן לולו ניסים ת"ז 024077455 מרח'... (המשכיר) שאני עוזב את הדירה עקב אי יכולתי לעמוד בתשלום השכירות הקבוע מתאריך 1.11.2009. עד תאריך זה השכרתי את הדירה 31.10.2009, ועליי לשלם חודש זה שכירות בסך 1,200 ש"ח, תשלום חשמל, מים וארנונה שנצבר עד לתאריך 21.10.09 לפי קריאת מונה: חשמל 45165-9, מים וארנונה 037523 מס' שעון 2558596".