פסק-דין בתיק תא"מ 21704-02-12

אקדמות מילין

1.         תביעה בסדר דין מהיר, על סך 26,000 ש"ח, שיסודה בעסקת שכירות של דירת מגורים.

2.         במקורה הוגשה התביעה כתביעה לפינוי מושכר, בחודש פברואר 2012. ביום 25/4/12 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, על פי התביעה. הנתבעות הגישו בקשה לביטול פסק הדין. בדיון שהתקיים ביום 12/6/12 לפני כב' הרשמת הבכירה ורדה שורץ, התברר שהנתבעות פינוי את הדירה ביום 3/6/2012. בנסיבות אלה הסכימו הצדדים לבטל את ההוצאות שנפסקו לחובת הנתבעות בפסק הדין, ועל תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת עילת תביעה כספית. התביעה הכספית היא שמתבררת לפני כתביעה בסדר דין מהיר, בהתאם להחלטה מיום 23/12/12.

רקע

3.         התובע 1 הוא הבעלים של דירת מגורים ברח' ויצמן 43 בתל אביב, גוש 6213 חלקה 196/7 (להלן: הדירה. נסח רישום צורף כנספח א' לכתב התביעה). על פי מסמך מיום 1/10/2008 ייפה התובע 1 את אחיו, התובע 2, לטפל בכל ענייני הדירה, ובכלל זה חתימה על הסכמי שכירות וטיפול בכל הנובע מהם. (יפוי הכוח צורף כנספח ב' לכתב התביעה).

4.         הסכם שכירות ראשון אשר נכרת בין הצדדים נושא את התאריך 27/10/2008 ולפיו השכיר התובע 2 את הדירה (כמיופה כוח) לנתבעת 2, לתקופה שבין 1/12/2008 - 29/11/2009 (נספח 1 לתצהיר הנתבעת 2). בהסכם זה נראה שנפלו מספר טעויות סופר. בכותרת ההסכם נרשם כאילו המשכירים הם התובעים 3-4 באמצעות התובע 2, בשעה שלתובעים אלה אין כל זיקה לדירה. בנוסף, נרשם בהסכם כאילו תחילת השכירות הינה ביום 1/12/2009 במקום 1/12/2008. בתום תקופת השכירות הנקובה בהסכם הוארכה השכירות בשנה נוספת.

5.         ביום 19/12/10 נחתם בידי התובע 2 והנתבעת 2 חוזה שכירות בגדרו שכרה הנתבעת 2 את הדירה לתקופה שבין 1/12/10 - 30/11/11, תמורת דמי שכירות בסך 3,150 ש"ח לחודש. מאוחר יותר נחתם הסכם שכירות נוסף אשר נושא את אותו תאריך, ובו שוכרת הנתבעת 1 את הדירה לתקופה זהה ובתנאים זהים. מועד סיום השכירות - 30/11/2011 - נמחק בקו, ובמקומו נרשם 31/12/2011. לצד המועד המתורן מופיעה חתימתו של התובע 2. גם בהסכמים אלה נפלה טעות סופר ונרשם כאילו המשכירים הם התובעים 3-4 (באמצעות התובע 2), במקום התובע 1, שהוא בעל הדירה.

6.         בכל הסכמי השכירות נרשם שמדובר בדירת מגורים בת 2 חדרים, אשר כוללת ריהוט חלקי המפורט בהסכמי השכירות. עוד נקבע כי דמי השכירות כוללים ארנונה וועד בית, וכי חשמל ומים ישולמו מדי חודש לפי השימוש.

התביעה

7.         שתי הנתבעות שכרו מהתובע את הדירה לתקופה שהסתיימה ביום 30/11/2011 על פי חוזה השכירות. תחילה נכרת החוזה המתייחס לתקופת השכירות האחרונה עם הנתבעת 2, ולבקשתה שונה שם השוכרת למה של הנתבעת 1 על מנת שתוכל לקבל מעמידר סיוע בשכר דירה. לבקשת הנתבעות הוארך תוקף החוזה עד ליום 31/12/2011, כפי שנרשם בחוזה שנחתם עם הנתבעת 1. בחודש דצמבר 2011 ביקשו הנתבעות להאריך את החוזה בחודש נוסף אך סרבו לחתום על הארכת החוזה בנוסח שהוצע להן על ידי התובע 2.

8.         מיום 1/1/2012 ועד לפינוי הדירה ביום 3/6/2012 החזיקו הנתבעות בדירה ללא חוזה שכירות, ומבלי לשלם דמי שכירות או תשלומים בגין שימוש בחשמל ובמים. הנתבעות לא שילמו עבור מים וחשמל  כבר מחודש 10/2011. במהלך התקופה התברר לתובע 2 כי הנתבעת 1 זייפה הסכם שכירות לתקופה שעד ליום 31/5//2012 והגישה אותו לעמידר. בגין מעשה זה הגיש התובע 2 תלונה במשטרה. שיק ביטחון על סך 6,300 ש"ח שמסרו הנתבעות לתובעים חולל באי פירעון מחמת העדר כיסוי.

9.         התובעים טוענים לחוב דמי שכירות בסך 16,350 ש"ח (חמישה חודשי שכירות לפי 3,150 ש"ח לחודש, בצירוף 600 ש"ח,לפי 300 ש"ח לכל יום איחור בפינוי המושכר, גם לשיטת הנתבעות לפיה יש בידן הסכם בתוקף עד ליום 31/5/12). על סכום זה יש להוסיף סך של 1,337 ש"ח בגין מים ו-674 ש"ח בגין חשמל. (עד עתה לא ברור כיצד חושב סכום התביעה בסך 26,000 ש"ח, שכן צירוף סכומי החוב מגיע לסך של 18,361 ש"ח בלבד).

ההגנה

10.       יש לדחות את התביעה נגד הנתבעת 2, אשר עזבה את הדירה קודם ליום 1/12/2010. הנתבעת 2 עזבה סופית את הדירה ביום 1/12/2010 וגם לפני כן מיעטה להשתמש בה מחמת שלטי חוצות שנתלו על חזית הבניין, וחסמו כניסת אור ואויר. התובע 2 הבטיח לנתבעת 2 כי יסיר את שלטי החוצות. הנתבעת 2 האמינה לו וחתמה על הסכם לתקופה שבין 1/12/2011 - 31/5/2012. יומיים לאחר מכן הוחזרו השלטים. שלטי החוצות הוסרו רק בחודש יוני 2011 והתובע הבטיח לפצות את הנתבעת 2 בשכר דירה מופחת. (הסכם השכירות מצורף כנספח ב' לכתב ההגנה). (התאריכים המצוינים לעיל הינם כפי שנרשמו בכתב ההגנה, סע' 6). הנתבעות לא ביקשו להאריך את תקופת השכירות כנטען בכתב התביעה. לאחר שהתובע רימה את הנתבעות בעניין שלטי החוצות חיפשה אותו הנתבעת 2 חודש שלם. מי שהתגורר בדירה בפועל הייתה הנתבעת 1. ראוי לציין שמדובר בדירת מגורים אשר חולקה על ידי התובע למספר יחידות דיור שלא כדין, ומבלי לספר על כך לנתבעות ומכאן חלק מהמחלוקות.

11.       התובע 2 פרץ חור בקיר הגבס שבדירה על מנת להציק לנתבעת, ובאותה עת גנב מבית הנתבעת מסמכים שונים ובהם הסכם שכירות חתום על שם הנתבעת 1, וכן אישור על תשלומים ששילמה הנתבעת לתובע במזומן, עבור דמי שכירות ועבור תשלומים שוטפים. התובע 2 עמד על ביצוע התשלומים במזומן חרף רצונה של הנתבעת לשלם בשיקים. הנתבעת 1 שילמה לתובע 2 במזומן את כל התשלומים מושא התביעה. הנתבעת מכחישה כל טענה של זיוף ומציינת שהגישה בעצמה תלונות נגד התובע 2. אשר לתשלומי חשמל ומים, התובע גבה מהנתבעת 1 תשלומים עבור כל הדיירים שגרו בדירה המחולקת והתובע הבטיח שיחזיר לנתבעת כספים בסוף השנה, אך לא עשה כן. בחודש ינואר 2012 אמר התובע לנתבעת כי עליו לטוס לחו"ל, והנתבעת שילמה במזומן עבור חודשיים מראש וביטלה את שיק הביטחון.

12.       הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה מחמת שהתובע קיבל את כל התשלומים המגיעים לו.

13.       בתשובה לכתב ההגנה מכחישים התובעים את מרבית טענות ההגנה. התובעים מאשרים שמדובר בדירה שפוצלה למספר יחידות דיור. לכל יחידת דיור יש שעון חשמל נפרד ומד מים. אכן נפרץ בשוגג חור בקיר הגבס, אך זאת לא על ידי התובע אלא על ידי דיירים שגרו בסמוך. מדובר בחור קטן שמעבר לו, בדירת הנתבעת, עמד מקרר. מאומה לא נגנב מהדירה. לא שולמו תשלומים במזומן אלא בשיקים בלבד, ולא שולמו תשלומים כלשהם לתקופה המפורטת בכתב התביעה.

דיון

14.       לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לקבל את התביעה בחלקה כלפי הנתבעת 1, ולדחות את התביעה כלפי הנתבעת 2.