פסק דין זה ניתן בשני תיקים מאוחדים: (1) ת.א. 21556/04 - תביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבעת 1 לביצוע שטר ביטחון על סך של 23,735 ש"ח; ו- (2) ת.א. 33776/04 - תביעה כספית חוזית שהגישה התובעת נגד הנתבעים בגין סך של 56,873 ש"ח.
בתחילה נפתח על ידי התובעת כנגד הנתבעת 1 תיק הוצל"פ לביצוע שטר הביטחון על סך 23,735 ש"ח. משניתנה לנתבעת 1 רשות להתגונן כנגד התביעה לביצוע השטר הנ"ל, נפתח ת.א. 21556/04 שבו הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת. בהמשך הוגשה מטעם התובעת התביעה החוזית כספית בת.א. 33776/04 אשר אוחדה לבקשתה ובהסכמת הנתבעים עם ת.א. 21556/04 הנ"ל, כך שכתב ההגנה בתיק 33776/04 הוגש לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית המקוריים מטעם התובעת. בהמשך הוגשו תצהירים משלימים מטעם התובעת והנתבעים.
מכתב התביעה בתיק 33776/04 עולה כי במהלך שנת 1998 חתמה התובעת על הסכמים עם הנתבעים שמטרתם הייתה לבנות עבורם בית ביישוב חד נס: (1) הסכם לביצוע תשתיות תמורת סך של 130,000 ש"ח כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה למדד; (2) הסכם לביצוע בניה תמורת סך של 456,046 ש"ח כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה למדד; ו- (3) שינויים שביצעו הנתבעים בבית תמורת סך של 7,360 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי בשל טעות שביצע מנהל העבודה בשטח קיבלו הנתבעים חזקה בבית ביום 21/10/99 על אף שעדיין לא שילמו את מלוא התשלומים בגינו, אך כבר ביום 7/11/99 פנה אל הנתבעים נציג מטעם התובעת, מר חגי רודנר, והתריע בפניהם על קיומו של חוב שעליהם לשלם לתובעת אשר עמד באותה עת על סך של 17,328 ש"ח. עוד נטען בכתב התביעה כי בעקבות מכתב נוסף מיום 26/1/00 שנשלח לנתבעים בנוגע לחוב, נערכה ביום 29/2/00 פגישה במשרדי התובעת בהשתתפות הנתבעים ונציגי התובעת, שבה הוגש לנתבעים חשבון עדכני ומדויק אשר לפיו החוב עלה ועמד באותה עת על סך של 41,152 ש"ח, וסיכום הפגישה היה שהנתבעים יפעלו באופן עצמאי לבדיקת החשבון. לטענת התובעת, פגישה נוספת שנקבעה עם הנתבעים ליום 12/4/00 בוטלה ביוזמתם, ותזכורות נוספות שנשלחו אליהם בימים 12/4/00 ,1/3/04, 24/7/01 ו- 2/10/02 נותרו ללא מענה. לטענת התובעת, הנתבעים נותרו חייבים לה נכון ליום הגשת התביעה הכספית בת.א. 33776/04 סך של 80,608 ש"ח. התובעת ביקשה לגבות את הסכום הנ"ל מהנתבעים באמצעות ביצוע שיק הביטחון על סך של 23,735 ש"ח בתיק ההוצל"פ וכן מתן פסק דין בת.א. 33776/04 על היתרה בסך של 56,873 ש"ח.
מר חגי רודנר ערך תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת בת.א. 21556/04 שבו העלה את אותן טענות המופיעות בכתב התביעה שהוגש בת.א. 33776/04, כמפורט לעיל. מר רודנר הצהיר כי בסך הכול בוצעו שמונה פניות אל הנתבעת 1 שבהן הפצירה בה התובעת לשלם את החוב או לחילופין לבדוק את החוב על ידי גורם מטעמה, אך הנתבעת 1 בחרה פשוט להתעלם מפניות אלה.
מר אלון פרס הגיש תצהיר עדות ראשית קצר בת.א. 21556/04. מר פרס התייחס לטענות הנתבעים בבקשת הרשות להתגונן והצהיר כי אכן השתתף בפגישות עם הנתבעים שבהן נדון סכום החוב שלהם כלפי התובעת, אך בשום מקרה לא הצהיר כי טענותיהם של הנתבעים הן נכונות, אלא הציע להם לבדוק את התחשיב שהופק להם על ידי הנהלת החשבונות של התובעת.
מר רודנר ומר פרס הצהירו כי נכון למועד כתיבת תצהיריהם הנתבעים לא העבירו לתובעת תחשיב נגדי או חוות דעת לגבי סכום החוב לשיטתם, אולם בהמשך ההליך צורפה חוות דעת מטעם הנתבעים לתצהירי עדותם הראשית, ולאחר מכן אף מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, רו"ח ראובן אינהורן, לבדיקת החשבונות.
בכתב ההגנה שהוגש בת.א. 33776/04 נטען כי טרם ההתקשרות עם התובעת נפגשו הנתבעים ומשתכנים אחרים עם נציג התובעת, מר פרס, אשר הסביר כי יהיה על המשתכנים להפקיד בידי עורך הדין של התובעת 5% מתמורת הסכם הבניה, וזאת במטרה למנוע מצב שבו תיאלץ התובעת לשאת בעצמה בעלות הפרשים ושינויים לא צפויים שיתעוררו. לטענת הנתבעים, מר פרס הבטיח להם כי בהסכם עם התובעת יירשם אמנם כאילו על הנתבעים לשלם 5% מהתמורה אשר יופקדו בנאמנות, אולם בפועל לכל דירה יהיה מחיר משלה, כלומר מקסימום המחיר יהיה 95% מנספח התמורה, כך שהנתבעים ישלמו בפועל 5% פחות (ואולי אף פחות מכך) מהתשלום המוסכם שנרשם בחוזה התמורה בגין הבניה. הנתבעים הפנו בעניין זה למכתבים של התובעת אשר צורפו לכתב ההגנה כנספחים יא'-טו'. עוד נטען כי מר פרס הבטיח לנתבעים מפורשות שבאם הבניה תתנהל כסדרה ללא בעיות מיוחדות, אזי יוחזר לידיהם שיק הביטחון על סך של 5% מהתמורה, והתובעת לא תחייב את חשבונם אצלה בסך הנ"ל.
הנתבעים הפנו ל"תדפיס מצב לקוח לחוזה" אשר לטענתם הונפק על ידי התובעת ונמסר להם ביום 27/10/99, שלפיו התובעת נותרה חייבת להם סך של 10,228 ש"ח אשר שולמו ביתר בעבור בניית הבית. כן נטען כי במעמד מסירת החזקה הבטיח נציג התובעת מר דני ברוש לנתבעים כי יקבלו מהתובעת בשיק שישלח אליהם בדואר את יתרת הכספים שנותרה לטובתם ויוחזר לידיהם שיק הביטחון. לטענת הנתבעים, אין כל בסיס לטענת התובעת כי מסירת החזקה בבית נעשתה ב"טעות", שכן גם מפרוטוקול מסירת הבית ומזהות החותמים עליו ניתן ללמוד כי כל הגורמים המעורבים ידעו היטב כי אין לנתבעים חוב כלפי התובעת. עוד נטען כי בניגוד מוחלט להתחייבותה המפורשת של התובעת כלפי הנתבעים, כשנתיים לאחר שקיבלו הנתבעים חזקה בבית הגישה התובעת לביצוע את השיק שנמסר לידיה לביטחון בלבד, וזאת לא כדין, כשברור כי הנתבעים לא קיבלו כל תמורה מהתובעת עבור השיק מאחר שכבר שילמו לה את כל חובם.
לטענת הנתבעים, הוכחה לחיובי היתר שביצעה התובעת בחשבונם אצלה ניתן למצוא גם בתחשיבי חברת פומ"ר, החברה המפקחת על הבנייה, ביחס ל- "תשלומים בלתי צפויים מראש" (בצ"מ), שכן הנתבעים חויבו בגין בצ"מ דרך קבע, חרף העובדה שבפועל לא היו תשלומים בלתי צפויים מראש. כמו כן נטען כי מתחשיבי התובעת אשר צורפו לתביעה עולה כי התובעת ביצעה חיובי יתר כפולים ביחס "חוב הפיגורים" שנוצר כביכול בחשבון הנתבעים, שכן התובעת חייבה את החשבון גם בגין חיובי ריבית וגם בגין חיובי הצמדה, בניגוד לקבוע בסעיף 4ב. לנספח התמורה. עוד נטען כי לא צורף למכתב מיום 7/11/99 תחשיב כלשהו לביסוס החוב הנטען באותו מועד בסך של 17,415 ש"ח, והשוני בין המכתב הנ"ל לבין המכתב מיום 27/10/99 הנ"ל הינו קפיצה לא מוסברת ברכיב מחיר הבית, כשההסבר היחיד לכך הוא הפרת התחייבותה של התובעת כלפי הנתבעים כי תשיב לידיהם את יתרת סך 5% שהופקדה בידיה בנאמנות. בנוסף נטען כי הסכומים הנטענים על ידי התובעת מוגזמים ומנופחים, שכן לא הוסבר כיצד "קפץ" החוב הנטען מסך של 17,415 ש"ח ביום 7/11/99, לסך של 25,558 ש"ח ביום 26/1/00 ולסך של 41,152 ש"ח מיום 29/2/00.
הנתבעים טענו כי הבהירו חד משמעית לנציגי תובעת עוד בפגישה הראשונה שבה הוצג להם החשבון המנופח כי הם אינם חייבים לתובעת דבר, וכי אין לתובעת כל מסמך המעיד על חוב של הנתבעים כלפיה. כמו כן נטען כי התובעת לא הזכירה בכתב התביעה את הפגישה הנוספת שהתקיימה בחודש אוגוסט 2002 עם מר חגי רודנר ומר אלון פרס, שבה אמר מר פרס לנתבעת 1 פעמיים כי היא צודקת.
בהתאם להחלטת בית המשפט הוגשו מטעם הנתבעים תצהירי עדות ראשית המתייחסים הן לת.א. 21556/04 והן לת.א. 33776/04.
כל אחד מהנתבעים ערך תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב ההגנה בת.א. 33776/04 המתוארות לעיל.
בנוסף הוגש מטעם הנתבעים תצהיר עדות ראשית של מר דניאל ברוש. תחילה הוגש עותק לא חתום של התצהיר והעותק החתום הוגש במעמד הדיון. מהתצהיר עולה כי במועדים הרלוונטיים לתביעה היה מר ברוש נוכח מטעם התובעת יחד עם משתתפים נוספים במעמד מסירת החזקה בבית לנתבעים. מר ברוש אישר בתצהירו כי בעת שמפתחות הבית נמסרו לנתבעים, למיטב זכרונו עמדה לטובתם יתרת זכות, והובטח להם על ידי נציגי התובעת כי שיק בגין יתרה שנותרה לטובתם יישלח להם בדואר. כמו כן הצהיר מר ברוש כי באם עד למועד כתיבת התצהיר לא נשלח אליהם שיק כאמור, לא ידועה לו הסיבה לכך. לבסוף הצהיר מר ברוש כי מניסיונו הרב בעבודה עם התובעת, ידוע לו כי מדובר בחברה רצינית ומסודרת מאוד, והוא מעולם לא נתקל במצב שבו ניתנה הוראה למסור את המפתחות לדיירים לפני שנבדקה היטב יתרת החובה בחשבונם.
לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית הנ"ל הוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח ראובן אינהורן. מר אינהורן קבע בחוות דעתו כי באם הנתבעים אכן זכאים להנחה בשיעור של 5% מתמורת הסכם הבניה כפי שהם טוענים, אז יתרת החוב שלהם לתובעת היא אפס. לחילופין נקבע בחוות הדעת כי בהנחה שלא מגיעה לנתבעים ההנחה בשיעור של 5% הנ"ל, אזי חובם לתובעת בתוספת ריבית פיגורים עמד נכון ליום 4/11/99 על סך של 22,647 ש"ח בלבד.
בהמשך ההליך הוגש ברשות בית המשפט תצהיר משלים של מר אלון פרס מטעם התובעת. מר פרס אישר כי הודע לתושבי היישוב שבמידה והפרויקט לא ייתקל בבעיות מכל סוג, ותהיה אפשרות להשיב להם 5% מהכספים עבור בניית הבית - אזי יושבו לתושבים כספים אלה או שלא ייגבו מלכתחילה. על פי תצהירו של מר פרס, במקרה זה מכירת הבתים הייתה איטית ובפועל נמכרו 20 בתים לאחר עבודת התשתית שבוצעה ל- 40 מגרשים. כמו כן הצהיר מר פרס כי התעורר צורך בפינוי שדה מוקשים סמוך שהתגלה במקום אשר הוביל לתביעה על סך מליון ש"ח שהוגשה בין היתר גם כנגד התובעת. מר פרס לא התייחס בתצהירו לסכומים הבלתי צפויים שהוציאה התובעת, אך הצהיר כי בסופו של יום הסכום הכולל של ההוצאות בפרויקט היה גדול מסכום ההכנסות, כך שמדובר בפרויקט מפסיד אשר לא נותרה בו יתרה לחלוקה. מר פרס הפנה בעניין זה לנספח ב' לתצהירו, מסמך שכותרתו "תמצית של דו"ח כספי מצטבר פרויקט חד נס ליום 31/5/06" הנחזה כחתום על ידי רו"ח אורן חלוצי, חשב של התובעת.
לאחר הגשת התצהיר הנ"ל הוגשו תצהירי עדות ראשית נוספים מטעם הנתבעים של מר נחמיה בורג, גב' רחל רייסברג, מר דוד סרור ומר אלכס רייסברג. עיון בתיק בית המשפט מעלה כי תצהיריהם של מר רחל רייסברג ומר דוד סרור לא אומתו כדין והם אף לא היו נוכחים בדיון ההוכחות, ולכן אתייחס אך ורק לתצהירים אשר אומתו במועד הדיון ואשר עורכיהם נחקרו בחקירה נגדית -תצהיריהם של מר נחמיה בורג ושל מר אלכס רייסברג.
מר אלכס רייסברג הצהיר כי מר דני ברוש מטעם התובעת ומר גבי קוניאל מזכיר היישוב אמרו לו ולאשתו בעת שהתחילו לבנות את ביתם ביישוב חד נס כי 5% מסך עלות הבנייה מוגדרים בצ"מ ומתייחסים למקרה של שינוי תשתיות, נזק מרעידת אדמה וכיו"ב. על פי תצהירו של מר רייסברג, הוסבר כי סכום הבצ"מ יוחזר באם לא ייעשה בו שימוש, אך עד למועד הגשת התצהיר (4.5 שנים מתום הבניה) סכום הבצ"מ טרם הוחזר.
מר נחמיה בורג הגיש תצהיר שלפיו הוסבר לו שהתובעת אינה מוכנה ליטול סיכון באם במהלך בניית הבית תתעורר בעיה בלתי צפויה מראש, והבצ"מ הינו הכיסוי לסיכון זה. מר בורג הצהיר כי נציגי התובעת חזרו ואמרו שעם סיום הבניה וגמר החשבון, ובאם לא יהיו בעיות בלתי צפויות מראש, יוחזר סכום הבצ"מ, אך בעת סיום הבניה שינו נציגי התובעת את הצהרתם וטענו כי הסכום יוחזר רק בתום שנה ממועד הכניסה לבית, ואותו סכום לא שולם עד למועד עריכת התצהיר.
במהלך דיוני ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל, למעט הנתבע 2 אשר ב"כ התובעת ויתר על חקירתו הנגדית. לאחר מכן הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב.