פסק-דין בתיק תא"מ 2008-11-09

תובענה כספית לתשלום 20,474 ש"ח הנסמכת על עילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט.

א.   העובדות ברקע ההליך

1.      התובע 1 (להלן התובע) רכש רכב מסוג פולקסווגן טוארג מ.ר. 41-286-56 (להלן הרכב). בעת שנרכש הרכב כמשומש מיד שנייה היה מותקן בו התקן ממוחשב לתדלוק בתחנות חברת "סונול" המוכר בכינויו "דלקן" (להלן הדלקן).

2.      הדלקן מאפשר לתדלק את הרכב בתחנות חברת "סונול" (להלן סונול) כשהתשלום בשל כך אינו מתבצע על-אתר, במעמד התדלוק, אלא בדרך של חיוב חשבון הלקוח אצל סונול אחת לחודש, זאת מכוחם של ההסכמים החלים בין הלקוח לבין סונול.

3.      התובעת 2 (להלן התובעת), חברה בבעלותו של התובע, שילמה את החיובים העתיים בגין תדלוק הרכב באמצעות הדלקן בתקופה הרלוונטית לתביעה.

4.      ביום 30.1.2008 מכר התובע את הרכב לחברת "אוטו חן" שעיסקה בתל-אביב ושעיסוקה בין השאר בסחר בכלי-רכב (להלן אוטו חן). הנתבע קנה את הרכב וקיבלו לחזקתו בחודש מאי 2008 כשרכישת הרכב על-ידו נעשתה ממגרש מכונית בשם "רכב הכרמל" (להלן רכב הכרמל). בראשית 2010 או בסמוך לכך, טרם בירור ההליך, מכר הנתבע את הרכב והחזירו לרכב הכרמל.

5.      בעת מכירת הרכב על-ידי התובע לאוטו חן היה הדלקן מותקן ברכב ולא ניתנה הוראה לסונול לנתקו ובכך להוציאו מכלל שימוש. שימוש בדלקן שלא על-ידי התובעים נעשה במהלך התקופה בה היה הרכב בבעלותו ובחזקתו של הנתבע - פעם אחת ביום 17.7.2008 ופעמים רבות נוספות במהלך התקופה שמחודש נובמבר 2008 עד חודש יוני 2009 ועד בכלל (להלן תקופת השימוש שבמחלוקת). בתקופה האמורה המשיכה התובעת לשלם את חיובי הדלקן לסונול כסדרם, בסכום מצטבר העולה כדי סכום התובענה, מבלי שהתובע היה ער לכך.

6.      ביום 5.7.2009, משהתחוור לתובע שהתובעת מוסיפה לשלם את חיובי הדלקן המשויך לרכב דנן אף לאחר שזה נמכר לאוטו חן, הורה לסונול לבטל את הדלקן. או אז נותק הדלקן בניתוק מרחוק על-ידי סונול, כבקשת התובע. מרגע זה ואילך לא נעשה עוד שימוש בדלקן זה.

7.      העובדות דלעיל אינן שנויות בין הצדדים במחלוקת.

לטענת התובעים יש לייחס את התדלוק בדלקן בתקופת השימוש שבמחלוקת לנתבע ולחייבו, כפועל יוצא, בהשבת ההתעשרות שהתעשר שלא כדין על חשבון התובעים ושביטויה בסכום ששולם בתקופה זו על-ידי התובעת בגין אותו שימוש. הגנתו של הנתבע התמצתה בשני אלה: ראשית, טען כי בעת רכישת הרכב וקבלתו לחזקתו לא היה מותקן בו דלקן; שנית, לגרסתו לא עשה שימוש בדלקן מושא הליך זה לשם תדלוק הרכב.

שאלות אלה שעניינן בהחזקה בדלקן מזה ובשימוש בו מזה ידונו להלן. ההפניות הן לפרוטוקול הדיון מיום 18.1.2011 אלא אם צוין אחרת.

ב.    דיון והכרעה

לאחר שהתרשמתי באופן בלתי-אמצעי מן העדויות שנשמעו לפני, עיינתי במוצגי הצדדים ונתתי דעתי לטענותיהם בסיכומיהם מצאתי שיש לדחות את התובענה במלואה. להלן טעמיי.

1.      סוגיית ההחזקה

לא עלה בידי התובעים להראות ולשכנע שביחד עם הבעלות והחזקה ברכב נמסר לנתבע גם הדלקן. במה דברים אמורים?

(א)     מהותית להכרעה בסוגיית החזקה היא השאלה אם ניתן לנתק את הדלקן ולהסירו מהרכב מבלי שיהא בכך כדי להשבית את פעולת הדלקן, באופן שיסלול את הדרך לשימוש בדלקן בנפרד מן הרכב ובמנותק ממנו. בעניין זה הובאה מטעם התובע עדותו של מר ניר עטיה, מנהל מחלקת התקנים בסונול ומי שאחראי מטעמה על כל מערך ההתקנים לרבות מוקד הנפקת הדלקנים, שרות הלקוחות שניתן בקשר עימם וכל הקשור לתחום זה בישראל (להלן עטיה).

(ב)     עטיה הבחין בעדותו הבחן היטב בין שני סוגים של דלקנים, דלקן מהדור הישן אל מול דלקן מהדור החדש.

לגבי דלקן מהדור הישן אישר שגניבתו בדרך של הסרתו מהרכב בו היה מותקן הייתה פשוטה מאוד ושקולה למעשה גניבה של מכשיר רדיו-טייפ. תופעת גניבתם של דלקנים ישנים הייתה נפוצה ביותר והסבה לסונול נזק רב שנאמד במיליוני שקלים [עמ' 12]. קיומה של אפשרות לנתק את הדלקן מגוף הרכב ולעשות בו שימוש בנפרד מהרכב בו הותקן מלכתחילה פתחה את דרך לגניבת הדלקן בדרך של פריצה לרכב, הסרתו והתקנתו על רכב אחר שתודלק מרגע זה ואילך באמצעותו. שימוש בדלקן גנוב בפני עצמו, כשהוא מחובר לספק מתח מבלי שהותקן על רכב חלופי, היה אפשרי אף הוא אך נפוץ פחות בשל הקלות היחסית באיתור מעשי תדלוק על-ידי מי שאינו מורשה לכך בהסתמך על מצלמות המותקנות בתחנות הדלק [עמ' 9-8].

מנגד, דלקנים מהדור החדש מבוססים על טכנולוגיה חדישה מוגנת פטנט ואינם ניתנים לגניבה. הארכיטקטורה שלהם היא כזו שכל ניסיון לפרק את ההתקן ולהסירו מעל גוף הרכב ישבית את פעולת הדלקן באופן מלא ויגרום למעשה להכחדתו [עמ' 5]. מדובר על טכנולוגיה שהוכיחה את יעילותה ואשר צמצמה את נזקיה של סונול בשל גניבת דלקנים לאפס [עמ' 12].