1. ראשיתה של תביעה זו בתביעה כספית שהגיש התובע בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 31,967 ש"ח.
התובע הינו בעל עסק לממכר דגים ובעליו של רכב משא, מספר רישוי 6505827 (להלן:
"הרכב"). הרכב שימש את התובע הן למטרות פרטיות והן למטרות עסקו של התובע. הנתבעת הינה חברה לביטוח, בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היא הייתה המבטחת של הרכב.
2. לטענת התובע, ביום 5/3/2006, בשעות הצהריים המאוחרות הוא נהג ברכבו - טנדר פתוח ועליו מורכב ארגז קירור. ארגז הקירור מורכב על אמבטיית הרכב, בסמוך לתא הנהג הסגור, באמצעות מסילת ברזל כפולה וברגים המוברגים הן לרכב והן לארגז הקירור. לטענת התובע, עם היכנסו לחניון התת קרקעי בקניון "סימול" (להלן:
"החניון"), באשדוד נפגע החלק העליון של הרכב - ארגז הקירור מתקרת החניון. כתוצאה מכך, נגרמו לרכב נזקים כבדים, לרבות כיפוף השלדה. התובע ציין, כי מדובר בפעם הראשונה בה נדרש להיכנס לחניון, ולכן הוא נהג במהירות איטית ומינימאלית. יצוין כבר עתה - בכתב התביעה לא הזכיר התובע את הטענה לפיה פגש בשומר הקניון טרם כניסתו, וכי שוחח עמו. טענה זו כשהיא מפורטת ומורחבת עלתה לראשונה בסיכומים, לאמור: בכניסה לחניון עצר את רכבו לצורך עריכת בדיקה ביטחונית של המאבטח, הוא אף שאל את המאבטח אם רכבו יעבור, ולדבריו המאבטח אישר כי רכבו יוכל לנסוע בבטחה בחניון. לאחר נסיעה איטית הרגיש לפתע כי רכבו נבלם, ומיד לחץ על דוושת הברקס. כשיצא מהרכב גילה שארגז הקירור שהיה מוברג עם ברגים נתלש, זז אחורנית ונטה לאחור, ואך הבחין בכיפוף השלדה האחורית של הרכב.
התובע טוען בכתב התביעה, שבהתאם לתנאי הפוליסה, מדובר במקרה ביטוח המזכה אותו בתגמולי ביטוח ולכן, על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא עלות תיקון הנזקים וזאת לצורך השבת המצב לקדמותו.
3. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת אשר הוכנה על ידי שמאי מטעם הנתבעת, יוסי טורקיה (להלן:
"טורקיה"), לפיה אובחן נזק לשלדות הרכב והומלץ לפצותו ב- 75% מעלות התיקון. לאחר שניתנה חוות דעת זו, החליט השמאי הראשי של הנתבעת, נתן שלמה (להלן:
"שלמה") לדחות את התביעה. נוכח החלטה זו פנה התובע לקבלת חוות דעת מקצועית של שמאי מטעמו, מר ויקטור עידן (להלן:
"עידן") שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה. עידן הגיע יחד עם התובע למקום שבו התרחשה, לטענתו, התאונה, וערך שחזור. עידן הגיע למסקנה כלהלן:
"המסקנה מהשחזור היא שנסיבות האירוע לפי גרסת המבוטח תואמות במדויק את הממצאים במקום בו ארע הנזק ואופיו של הנזק ברכב".
עידן ציין בחוות דעתו שאובחנו על ידו כתמי צבע אדום על חלקו העליון של ארגז הקירור, ובמקביל אובחנו קילופי צבע על הצינור שצבעו אדום וכאסמכתא הפנה לתמונות שצירף לחוות דעתו. מעיון בתמונות ובחקירה הנגדית של עידן, שם נשאל אודות כתמי הצבע האדום נראה כי אין בטענה זו ולא כלום. מסקנה זו מתבקשת גם מחקירתו הנגדית של המהנדס מטעם הנתבעת ערן דובדבני (להלן:
"דובדבני"), שהעיד כי כאשר בדק את הרכב לא ראה כלל הטבעה של צבע אדום. לטענת דובדבני, הצבע שהתקלף מהצינור היה אמור להיראות על גבי הארגז, מה שלא קיים במציאות וגם לא עולה מהתמונות שצולמו על ידי עידן. שכן, מהתמונות נראה כי קילופי צבע נראים על גבי הצינור ולא נראו סימני צבע על גבי ארגז הקירור. לא למותר לציין שקילופי הצבע בצינור אינם מעידים בהכרח על פגיעה בארגז הקירור אלא יכולים להיות כתוצאה מאירוע אחר שאיננו קשור לתובע הנ"ל כלל. בחקירה הנגדית העיד עידן כי מדובר בסימני צבע חלשים מאוד שככל הנראה לא נראו בתמונות, אבל במציאות ראה זאת.
בחקירה הנגדית אישר עידן כי הנזק היחידי שנגרם לארגז הקירור הוא בנקודת החיבור בינו ובין האמבטיה. כמו כן, הוא שלל בכל תוקף את הגרסה שהוצאה לו על ידי ב"כ הנתבעת לפיה הכיפוף בשלדה נגרם בשל עומס יתר.
4. בנוסף צירף התובע לכתב התביעה חוות דעת של מהנדס רכב מומחה מטעמו, מר יפים אוסיצ'נקי (להלן:
"אוסיצ'נקי") שקבע בחוות דעתו כהיא לישנא:
"כיפוף השלדה היא תוצאה ישירה מהתנגדות הרכב במתן ההגנה העליון בעת כניסתו לחניון תת קרקעי וכי אין כל קשר בין כיפוף השלדה להובלת מטען יתר ברכב". אוסיצ'נקי נחקר בחקירה הנגדית ודבק בטענתו לפיה הארגז הוא חזק יותר מהשלדה, וזאת הגם שהארגז עשוי מדיקט ואלומיניום ואילו השלדה עשויה כמובן מפלדה. לדבריו, התשובה לשאלה מה יפגע יותר - הארגז או השלדה - אינה תלויה בחומר שממנו עשוי כל אחד מהם, אלא בשאלה היכן נקודת הפגיעה והיכן נקודת הפעלת הכוח. לדבריו מה שצריך לבדוק הוא איזה כוח פועל על אותו חלק שנפגע ובמקרה דנן לדבריו הכוח שפעל על השלדה היה חזק יותר מזה שפעל על הארגז, וכך קרה שהשלדה הייתה באותו רגע הדבר החלש יותר בכל המערכת ולפיכך היא זו שנפגעה ולא הארגז. ניתנת האמת להיאמר, גם אם היינו מקבלים טענות אלה של אוסיצ'נקי ככתבם וכלשונם, על פני הדברים לא ייתכן שלא תהיה פגיעה כלשהי בארגז ולמעשה לא יוותר כל סימן לפגיעה שנגרמה מהמפגש בין תקרת החניון לבין הארגז, מפגע שגרם להפעלת הכוח על השלדה וכופף אותו.
5. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הנזק ברכבו של התובע לא נגרם מחמת אירוע תאונתי, אלא מדובר בשבר מכני שאינו מכוסה על ידי הפוליסה. עוד טענה הנתבעת כי שלדת הרכב הינה החלק החזק ברכב, העשויה מברזל לעומת ארגז הקירור העשוי אלומיניום. על מנת ששלדת הרכב תקרוס, מחמת פגיעה בארגז הקירור, חייב להיות נזק משמעותי ביותר, שלדבריה לא קרה במקרה דנן. לדבריה הכיפוף בשלדת הרכב נגרם בשל עומס ומאחר שאין מדובר במקרה ביטוחי בר כיסוי קיים לתובע אינטרס ברור ליצור גרסה לפיה התאונה גרמה לקריסת השלדה.
6. בחקירה הנגדית אישר התובע כי גובהו של ארגז הקירור הוא 2.25 מ', בדיוק כפי שכתב עידן. בנוסף, אישר כי בכניסה לחניון מוצב שלט מאיר עיניים שמורה על הגבלת גובה של 2 מ'. השאלה המתבקשת מיידית היא הכיצד זה נכנס התובע לחניון כשגובה ארגז הקירור שלו הוא 2.25 מ' וזאת הגם שקיימת מגבלת גובה ברורה שהתראה לגביה כתובה באותיות גדולות וברורות בכניסה לחניון, התראה שהיא גלויה לעין כל, וזאת כפי שעולה מהתמונות שצירף עידן לחוות דעתו?! על פני הדברים, מי שרכבו גבוה יותר חייב להיות מודע לכך שכל ניסיון כניסה לחניון יגרור פגיעה ברכב.
לאחר שהודה התובע בחקירה הנגדית כי קיים שלט המורה על הגבלת גובה, הוא נשאל הכיצד התכוון להיכנס לחניון חרף הגבלה זו ועל כך השיב ואמר, כי תחילה לא שם לב לשלט הנ"ל. לאחר מכן הוא שינה טעמו ומסר גרסה אחרת או נוספת, לפיה לאחר שהוא פגש את השומר הוא בירר בעזרתו האם יוכל לעבור, וזה האחרון הסתכל למעלה ולמטה, ואמר לו שהוא עובר. לאחר מכן התובע המשיך והוסיף כי לא התייחס לשלט מאחר והשומר אמר לו שיש הרבה אנשים עם רכבים כמו שלו שנכנסים.
כפי שהתובע לא ציין בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית שלו שפגש את השומר ושוחח איתו, כך לא התייחס כלל בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית לשלט המוצב בכניסה לחניון, לא כל שכן הוא לא התייחס ל"אישור" השומר לעבור למרות הגבלת הגובה הקיימת. ברור, שבפי התובע מספר גרסאות לגבי הנסיבות והאופן שבו התרחשה התאונה, ומכאן המסקנה בדבר חוסר המהימנות שלו.
7. התובע מוסיף וטוען כי נגרמו לארגז הקירור נזקים בחלקו העליון ובברגים המחברים את הארגז לרכב. לעניין הפגיעה בחלק העליון נראה כי היא מינורית ואף חלשה - כך מתוך התמונות שצורפו על ידי עידן, וכך אף מעדויותיהם של בעל המוסך דרור סנקביץ (להלן:
"סנקביץ") ומעדותו של השמאי רון ניב (להלן:
"ניב"). בחקירה הראשית נשאל סנקביץ האם נדרש לתקן את ארגז הקירור והנ"ל השיב כי לא התבקש לעשות שום דבר,
"היה לו פלסטיק למעלה שהיה מפוצץ,ואני לא מתעסק עם פלסטיקים. זה מה שהיה. הפלסטיק של המכסה של הארגז". ניב ציין בחוות דעתו, כי מבדיקתו לא נתגלו נזקים לארגז הקירור אלא לשלדות בלבד. זאת ועוד, בחקירה הנגדית העיד ניב כי ראה ובדק את הרכב ומצא כי לא ראה שום נזק לארגז ומאחר שהארגז לא נפגע לא יכול להיגרם נזק לשלדות, אלא רק בשל עומס יתר, בלאי או יושן. ניב מבסס קביעותיו אלה על התמונות שצילם ומהן עולה שהארגז לא נפגע.
8. לטענת התובע ארגז הקירור היה מוברג בברגים לאמבטיית הרכב וכתוצאה מהתאונה הוא זז אחורנית ונתלש מהברגים. אילו היה אכן מתרחש נזק כגון דא, היה התובע מן הסתם מבקש מסנקביץ לתקן אותו. אין ספק - כך גם מתוך דבריו של התובע, שהוא לא ביקש מסנקביץ לבצע תיקון כזה.
בחקירה הנגדית נשאל התובע היכן תיקן את ארגז הקירור בהנחה ותוקן כפי שהוא טען. תחילה השיב התובע כי לא תיקן את ארגז הקירור ולמעשה התיקון היחידי שנעשה הוא ברכב עצמו - בקורות שהתכופפו. לאחר מכן התובע משנה את גרסתו ומספר כי תיקנו את הברגים חזרה. התובע התמהמה מלמסור תשובה לשאלה מי ביצע את החיבורים. לאחר מכן סיפר כי כשהוציא את הרכב מהמוסך הוא היה כבר עם ברגים שהיו מחוברים כמו שצריך. ובהמשך התובע מאשר כי סנקביץ הוא שעשה זאת - כך בניגוד גמור לגרסת סנקביץ, שציין בחקירתו כי תיקון הרכב כלל יישור שלדה בלבד. סנקביץ הוסיף ואמר, כי מאחר שהארגז לא נפגע לא נעשה בו שום תיקון. ברור שקיימת סתירה בין גרסתו של התובע לבין גרסתו של סנקביץ ובשל כך שסנקביץ איננו עד מעוניין, כמו גם בשל הפגיעה במהימנותו של התובע כפי שעמדנו עליה לעיל, אני מעדיפה את גרסת סנקביץ על פני גרסתו של התובע.
9. עניין נוסף שעלה בחקירה הנגדית יש בו כדי לקעקע את מהימנותו של התובע. התובע נשאל מדוע הגיע לקניון באותו יום, הוא ניסה להיזכר, ולבסוף אמר שמאחר ועברו שנתיים מיום התאונה הוא איננו זוכר. אינני מוציאה מכלל אפשרות שפרט כזה או אחר לא ישמר בזיכרונו של התובע לגבי מועד כזה או אחר, אבל כאשר מדובר במועד שיש לו משמעות וחשיבות שהרי רכבו של התובע נפגע בתאונה ולא זו בלבד אלא שהמבטחת מסרבת לפצות אותו, סביר להניח שיזכור את אירועי אותו יום לפרטיהם ובדקדקנות. לא בכדי, איפוא, טוענת הנתבעת שהאמירה של הנתבעת לפיה התובע אינו זוכר מה עשה בקניון אותו יום מחזקת את המסקנה שהתאונה כלל לא ארעה.
10. טענה נוספת שבפי התובע היא הטענה לפיה בעקבות התאונה נגרם כיפוף לשלדה האחורית של הרכב. במהלך העדויות עלתה השאלה האם הפגיעה בשלדת הרכב נגרמה בעקבות העמסת יתר. כידוע, התובע עוסק בממכר דגים ובמסגרתה מעמיס התובע משקל רב.
סנקביץ נשאל בחקירה הראשית - על סמך ניסיונו הרב, האם פגיעה בארגז יכולה לגרום להתעוותות שלדת הרכב והוא השיב ואמר כך:
"לפי דעתי, ממכה כזאת לא יכולה להתעקם שלדה, אני יכול להראות לך מכות חזקות שיכולה להתעקם מהם שלדה, לא מזה". וכאמור, בחקירה הנגדית אישר סנקביץ כי התיקון היחיד שנעשה על ידו הוא יישור שלדה. פשיטא שהארגז לא נפגע ומשלא נפגע נשאלת כמובן השאלה הכיצד זה נפגעה דווקא השלדה?
אילו היה מצליח התובע להוכיח כי אכן נגרם נזק לארגז הקירור, ייתכן שניתן היה לשקול בחיוב קבלת הגרסה לפיה הפגיעה בארגז הקירור גרמה לכיפוף השלדה, אלא שבשל כך שהתובע כלל לא הוכיח נזק בארגז הקירור, נשללת הטענה, מיניה וביה. על פני הדברים, בשים לב לספקות שמתעוררים לגבי הנסיבות והאופן שבו ארעה התאונה, לכך שעל פניו לא נגרם שום נזק לארגז הקירור ובשים לב לתיקון האחד והיחיד שהצליח התובע להוכיח שנעשה ברכב, העובדה שהתובע באופן תמוה לא זוכר מה הגיע לעשות בקניון - עובדה שפוגמת כמובן במהימנותו, כל אלה יחד מובילים למסקנה לפיה התאונה לה טוען התובע כלל לא ארעה, אלא שהרכב נפגע בדרך אחרת. דהיינו, שהרכב כלל לא הגיע לחניון ולא נפגע שם. בנסיבות אלה על פני הדברים ברור שהכיפוף ברכב לא נגרם בשל התאונה, אלא בשל העמסת יתר, וזאת בשל עיסוקו של התובע בממכר דגים אשר מדיי יום מעמיס דגים ברכבו וככל הנראה במשקל רב.