1. ענייננו בתביעה כספית לתשלום סך 3,345 ש"ח בגין שירותי מכונאות רכב שקיבל הנתבע במוסך שבבעלות התובע.
נטען בתביעה, כי הנתבע פנה למוסך התובע בריינה, וביצע עבודות תיקון לרכב שלו. עלות השירות שסופק לנתבע, בהתאם להזמנת עבודה שהוציא התובע, הגיעה לסך של 2,845 ש"ח, הכוללת חוב ישן ע"ס 400 ש"ח, נכון ליום הוצאתה (18.07.08). עוד נטען, כי לאחר שהנתבע משך את התובע ב"לך ושוב" פרק זמן ארוך, הביע דעתו שאין הוא מתכוון לשלם את החוב.
2. הנתבע הכחיש בהגנתו מכל וכל כי נזקק לשירותי התובע, וטען כי מעולם לא ביצע תיקונים לרכבו במוסך התובע. לטענתו, כל שהיה הוא שקיבל מהתובע הצעת מחיר לתיקון הרכב, לאחר שהתובע בדק את הרכב, והראיה שלתביעה מצורפת
הצעת מחיר, ולא חשבונית מס, כפי שהתובע טען בתביעתו.
3. הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, וכן תצהיר עדות של הנתבע, ושניהם נחקרו בחקירה נגדית.
4. התובע העיד בתצהירו, כי הנתבע הגיע אליו למוסך ב- 18.07.08 וביקש לתקן את רכבו, מ.ר. 92-456-15, ניתנה לו הצעת מחיר והרכב תוקן על פי האמור בהצעת המחיר.
כן העיד התובע, כי הרכב נרשם בספרי המוסך עם כניסתו למוסך באותו יום, ה- 18.07.08.
לתצהירו של התובע צורף העתק מספרי המוסך, בו אכן צוין כי רכב התובע נכנס למוסך בתאריך 18.07.08.
5. הנתבע חזר בתצהירו על טענותיו בהגנתו והוסיף, כי גם הרישום בספרי המוסך אינו מוכיח כי הוא ביצע את התיקון כנטען, משום שמדובר ברישום חסר פירוט, ובעיקר חסר תיאור מהות התיקון שבוצע ופרטי החשבונית שהוצאה, אם בכלל.
כן התכחש הנתבע לחוב קודם כלשהו, כפי שמצוין בהצעת המחיר, והכחיש כל היכרות קודמת עם התובע והמוסך שלו.
6. לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפני, ולאחר ששמעתי עדויות בעלי הדין בחקירתם הנגדית ועיינתי בתצהירי עדויותיהם, הנני נותן אמון מלא בגרסת התובע.
מאידך, התגלו סתירות בעדות הנתבע, זאת בנוסף לכך שהתרשמותי מאמינותו לא הייתה חיובית.
בניגוד להכחשתו הגורפת של הנתבע, כי הוא תיקן רכבו אי-פעם במוסך התובע, מתברר לפי עדות התובע, הנתמכת ברישומים בספרי המוסך, כי הנתבע מוכר לו עוד קודם לכן, בעקבות תיקונים שביצע במוסך.
התובע העיד כי הוא הכיר את הנתבע מאז שנת 2006, הכיר את רכבו, מדגם פאסאט, וציין כי בעבר חשבוניות התיקון הוצאו על שם החברה, שככל הנראה זו אותה חברה שבבעלות אביו, שם מועסק הנתבע.
לשאלת בית המשפט, הבהיר התובע כי בתיקון האחרון, נשוא התביעה, לא הוציא חשבונית בתום התיקון משום שלא ידע על שם מי להוציא את החשבונית, זאת משום שבעבר הנתבע ביקש להוציא את החשבוניות על שם חברה כלשהי שלא זכר את שמה. מה עוד, שהוא נוהג, כך לטענתו, להוציא את החשבונית בעת ביצוע התשלום, והרי הנתבע טרם שילם את חובו.
7. הנני מקבל טענת התובע, כי אכן הייתה היכרות קודמת עם הנתבע, נוכח תיקונים שביצע הנתבע לרכבו במוסך התובע. ראיה לכך, עותק מרישומים בספרי המוסך (דפים שסומנו ת/1 ו- ת/2). מ- ת/1 ניתן ללמוד כי רכב הנתבע נכנס למוסך לתיקון בתאריכים 31.07.07 ו- 02.08.07, ומ- ת/2 ניתן ללמוד כי רכב הנתבע נכנס לתיקון בתאריך 11.08.07. רישומים אלה אמינים בעיניי ומפריכים מכל וכל טענת הנתבע כי לא תיקן את רכבו במוסך אי-פעם.
8. בחקירתו הנגדית, גילה הנתבע כי הוא עובד מזה כ- 11 שנים בחברת בנייה שבבעלות אביו, שמה ו.א.א. תקרות וגבס; כן אישר כי הרכב מ.ר. 92-456-15 מסוג פאסאט היה בבעלותו, ושעד כמה שזכור לו, קנה אותו בשנת 2005.
אינני מאמין לנתבע, כי לא הייתה היכרות קודמת בינו לבין התובע, מלבד ביום שבו הגיע אל מוסך התובע, לשם קבלת הצעת מחיר, לטענתו, ב- 18.07.08. כאמור, ספרי המוסך מלמדים אחרת.
9. לאור המקובץ לעיל, הנני מקבל את התביעה וקובע כי הנתבע אכן ביצע את התיקונים במוסך התובע, כפי שנטען בתביעה; כן הנני מקבל טענת התובע כי יש להוסיף חוב בגין תיקון קודם בסך 400 ש"ח, וכי סך חובו של הנתבע לתובע, נכון לתאריך 18.07.08, עמד על 2,845 ש"ח, סכום אשר מגיע היום, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית, לסך של 3,470 ש"ח.