בין התובעת והנתבעת בתביעה שכנגד (שמאי 6 ירושלים בע"מ, שתכונה להלן - התובעת), לבין הנתבעת והתובעת בתביעה שכנגד (ש' שלמה (ניהול ציים) בע"מ, שתכונה להלן - הנתבעת), נחתם הסכם, שעל-פיו השכירה הנתבעת לתובעת מכוניות בשכירות תפעולית לתקופה של שלושים ושישה חודש. הנתבע שכנגד 2 (אברהם בלייח) חתם על כתב ערבות שלפיו הוא ערב לחובותיה של התובעת.
בתביעה המקורית שהוגשה בסדר דין מהיר, טענה התובעת, שהנתבעת תפסה שלוש מכוניות שהשכירה לתובעת, ללא התראה מוקדמת ושלא כדין, בתואנה שהתובעת חייבת לה כספים. מאחר שלטענת התובעת, לקיחת המכוניות בדרך זו הסבה לה ולעובדיה נזקים ועוגמת נפש, נתבע בגין כך פיצוי כספי בסך של 30,000 ש"ח. מאוחר יותר תוקן כתב התביעה והועמד על סך של 56,900 ש"ח, לאחר שהתובעת עתרה גם להחזר עירבון בסך של 26,900 ש"ח שהופקד בידי הנתבעת בעת חתימת ההסכם.
בתביעה שכנגד תבעה הנתבעת יתרת חוב שלטענתה חבה לה התובעת, בסך של 33,197 ש"ח, המורכב מסכומים שוני, שעליהם נעמוד בהמשך. בין השאר נתבע גם סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם השכירות, וזאת לאור טענת הנתבעת, שהתובעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית.
א.
רקע דיוני והערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין
2. במסגרת התובענה הנדונה, היו לא מעט הליכים ובהם תיקון כתבי טענות, מתן פסק-דין בהיעדר הגנה וביטולו ועוד כיוצא באלו. תחילה נעמוד בקצרה רק על אלו הרלוונטיים לפסק הדין.
כתב התביעה המקורי הוגש ביום 20.5.2008, כתב ההגנה הוגש ביום 21.1.2009, כתב התביעה שכנגד הוגש ביום 10.5.2009 וכתב ההגנה לתביעה שכנגד הוגש ביום 22.6.2009.
בישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 3.9.2009 לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, הגיעו הצדדים לשורה של הסכמות דיוניות. בין השאר הוסכם, שכתב התביעה המקורי יתוקן כך שסכום התביעה יועמד כאמור, על סך של 56,900 ש"ח, אולם למרות שבאותה עת הסכום המרבי של תביעות בסדר דין מהיר היה 50,000 ש"ח, הצדדים הסכימו שהתביעה תתברר בסדר-דין מהיר. עוד הוסכם על הגשת מסמכים שונים, ובין השאר כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת המצויה אצל התובעת, וכך גם על הגשת כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת המצויה אצל הנתבעת. בנוסף לכך, באת-כוח התובעת הודיעה שאינה חולקת על מקצת מהסכומים שנתבעו בתביעה שכנגד, כפי שיפורט בהמשך.
בדיון שהתקיים לפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל ביום 29.10.2009 נשמעו הצדדים ביחס לחלק מהנושאים השנויים במחלוקת, מקצתם העידו באזהרה. בסוף הדיון הוסכם שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט. סיכום טענות התובעת הוגש ביום 9.12.2009, סיכום טענות הנתבעת הוגש ביום 13.1.2010 ותשובת התובעת הוגשה ביום 2.2.2010.
3. תובענה זו, לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעו לפני כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, שנפטר בחודש פברואר 2011, לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם, אך קודם למתן פסק הדין. בהתאם להנחייתה של נשיאת בית משפט זה, כבוד השופטת שולמית דותן, התיק הועבר אליי למתן פסק-דין.
תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט בן-עטר ז"ל תשמענה פעם נוספת (ע"א 534/69
אהרן שושני נ' יפה אלזם ואח', פ"ד כד(1) 145 (1970), בעמ' 147; ע"א 79/72
האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק ואח', פ"ד כז(1) 768 (1973) בעמ' 773; ע"א 387/74
יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353 (1974), בעמ' 356; ע"א 577/94
אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241 (1997) בעמ' 249).
ב.
רקע עובדתי
4. בין הצדדים נחתם הסכם ביום 29.3.2005, שלפיו השכירה הנתבעת לתובעת מכוניות בדרך של שכירות תפעולית למשך שלושים וששה חודש (הסכם השכירות נחתם בין התובעת לבין חברת ניו קופל בע"מ, שכמפורט בכתב התביעה שכנגד ובסיכומי הנתבעת, הפכה להיות החברה הנתבעת). הנתבע שכנגד 2 חתם על כתב ערבות, שלפיו הוא ערב לחובותיה של התובעת כלפי הנתבעת.
הסכם השכירות קובע בין השאר, שדמי השכירות החודשיים ישולמו ביום הראשון לכל חודש עבור החודש שקדם לו (סעיף 6.2.4). עוד הוסכם שהתובעת תמציא לנתבעת כתב הרשאה לחיוב חשבון הבנק שלה, שישמש אמצעי תשלום לגביית התשלומים שעליה לשלם לנתבעת (סעיף 6.2.6). סעיף 16.5 בהסכם קובע שהפרת סעיף 6.2, שעניינו אי תשלום של דמי השכירות במלואם ובמועד שנקבע, יהווה הפרה יסודית של ההסכם, שיאפשר לנתבעת לתפוס את המכוניות, ובלבד שנשלחה על כך הודעה לתובעת לפחות ארבעים ושמונה שעות קודם לכן.
5. ביום 11.12.2007 תפסה הנתבעת שתיים מבין המכוניות שהושכרו לתובעת. לטענתה, עשתה כן לאחר שהתובעת הפרה את הסכם השכירות פעמים רבות, חרף התראות שנשלחו אליה, בהתאם להוראות ההסכם. מכאן תביעתה של הנתבעת בתביעה שכנגד לקבל את מלוא סכומי התשלומים שלטענתה, התובעת חייבת לה. מנגד טוענת התובעת, שלא הפרה את ההסכם, ששילמה את כל חובותיה לנתבעת, וכי תפיסת המכוניות נעשתה שלא כדין, ומבלי שנשלחה אליה התראה בהתאם להסכם. מכאן תביעתה לפיצוי כספי בגין כך ובגין נזקים שלטענתה, נגרמו לה כתוצאה מתפיסת המכוניות. כן תבעה כאמור, את החזר העירבון שהפקידה בידי הנתבעת בעת החתימה על ההסכם.
ג.
טענות הצדדים
(1)
טענות הצדדים בעניין התביעה העיקרית
6. טענת התובעת היא שבמשך כל תקופת השכירות ועד חודש נובמבר 2007, שילמה היא לנתבעת את דמי השכירות ואת כל התשלומים שנדרשה לשלם על-פי ההסכם, מבלי שלמי מהצדדים היו טענות בעניין. במהלך חודש נובמבר 2007, גבתה הנתבעת מהתובעת בארבעה מועדים סכומים שונים, המסתכמים בסך של 11,965 ש"ח, במקום דמי השכירות החודשיים בסך של 8,916 ש"ח, ללא הודעה מוקדמת וללא הסבר.
ביום 11.12.2007 תפסה הנתבעת שתי מכוניות שאותן שכרה התובעת מהנתבעת, וזאת ללא הודעה מוקדמת ובניגוד להסכם. בכך לטענת התובעת הפרה הנתבעת את ההסכם הפרה יסודית, כפי שהודיעה על כך התובעת לנתבעת ביום 14.1.2008.
7. טענות הנתבעת בעניין התביעה העיקרית הן שהתובעת לא עמדה בתשלומים במועדם וכי אף היו תשלומים שלא שולמו. על-פי סעיף 16.5 בהסכם, הפרה של הוראת סעיף 6.2 שעניינה אי תשלום דמי השכירות במועד, מהווה הפרה יסודית, שמאפשרת את תפיסת המכוניות, ארבעים ושמונה שעות לאחר מתן התראה.