1. בפניי תביעת שיבוב בסדר-דין מהיר, על סך של 9,446 ש"ח, אשר הוגשה על-ידי מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן:
"התובעת") נגד הנתבעות - עיריית פתח-תקווה והחברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (האחרונה תיקרא להלן:
"הנתבעת"). התביעה הוגשה בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על-ידי התובעת (להלן:
"הרכב"), אשר על-פי הטענה נכנס לשלולית בכביש וכתוצאה מכך איבד נהגו שליטה על הרכב וזה פגע במעקה הבטיחות.
2. בהתאם להסכמת הצדדים, התביעה נגד עיריית פתח-תקווה נדחתה בהסכמה, ללא צו להוצאות.
3. על-פי הנטען בכתב-התביעה, ביום 25.2.10, סמוך לשעה 19:00, פנה נהג הרכב, מר ערן פורת (להלן:
"הנהג"), מכיוון פתח-תקווה לכיוון כביש "מכבית" (כביש 471). מאחר שמדובר היה ביום גשום, נוצרה במקום שלולית מי-גשמים עמוקה, על-פי הטענה כתוצאה מניקוז לקוי של מי-הגשמים מן הכביש. לטענת הנהג, בעת שביצע את הפניה לא יכול היה להבחין מבעוד מועד בשלולית, נכנס לתוכה, וכתוצאה מכך איבד שליטה ורכבו פגע במעקה הבטיחות (להלן:
"התאונה"). עוד נטען בכתב-התביעה כי כפועל יוצא מן התאונה ניזוק הרכב בחלקו הקדמי ובחלקו האחורי.
התובעת טענה אפוא כי התאונה נגרמה באחריותה של הנתבעת, אשר התרשלה ולא מילאה אחר חובתה לטפל כיאות בכביש, לנקז את מי הגשמים ולמנוע את הצפת הכביש.
4. בתצהירו של הנהג צוין, כי במועד התאונה ירדו גשמים עזים, ולכן נסע הנהג במהירות של 50-40 קמ"ש. עוד נאמר בתצהיר כי גודלה של שלולית המים השתרע מן השוליים הימניים של הכביש ועד מעבר למרכז הנתיב בו נסע. עוד ציין הנהג בתצהירו, כי לפניו לא נסעו רכבים, ואילו רכבים אשר נסעו אחריו הספיקו לבלום במועד.
5. ביום 10.1.13 נשמעו העדויות בפניי והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.
6. הנהג העיד בפניי כי ביום התאונה ירד גשם בכמויות חריגות, בדומה לסערה לנו אנו עדים בימים האחרונים (ובלשונו בחקירה החוזרת:
"גשם שוטף וכבד, כמו גשם של הימים האחרונים. גשם ללא הפסקה"). עוד העיד הנהג כי לא יכול היה למנוע את התאונה וכי לא יכול היה להבחין בשלולית קודם לכן.
אשר לנזק שנגרם לרכב, הנהג לא יכול היה להצביע על המקום שבו צוין בחוות-דעת השמאי כי נגרם לרכב נזק גם בחלקו האחורי, אך עמד על כך כי נגרם נזק לפנס האחורי, לבקליט ולפגוש, אם כי לא ידע לציין אם הפגיעה מאחור הייתה בחלקו הימני או השמאלי של הרכב.
עוד העיד הנהג כי לאחר התאונה נאסף ממקום התאונה על-ידי חברו וכי הרכב נגרר למוסך על-ידי גרר. יש לציין כי הן החבר והן נהג הגרר לא מסרו תצהיר ואף לא התייצבו להעיד בפניי.
7. מטעם הנתבעת העיד בפניי מר עובדיה אליהו, המשמש בתפקיד סגן-מנהל מרחב תל-אביב והשרון של הנתבעת (להלן:
"מר עובדיה"). מר עובדיה צירף דו"ח תקלות המתייחס ליום התאונה, ממנו עולה כי בשעה המדוברת בה אירעה התאונה, לא נרשם כל דיווח ביחס לשלולית שנמצאה במקום. עוד העיד מר עובדיה, כי רק בשעה 21:23 דווח על שלולית מים בכביש 471/4 ובוצע ניקוז, אך זאת בצומת בר-אילן המרוחקת כ-5 ק"מ ממקום התאונה. עוד ציין מר עובדיה כי בכביש הרלוונטי עוברים כ-40,000 כלי רכב ביום.
מר עובדיה הוסיף וציין כי הנתבעת מבצעת טיפולים מניעתיים בכבישים שבאחריותה - לרבות הכביש דנן - על-פי תוכנית עבודה קבועה מראש. כמו כן מבצעת הנתבעת טיפולי תחזוקה שוטפים בכבישים, וזאת בהסתמך על מידע שנאסף בסיורים קבועים שהנתבעת מקיימת בכבישים כל 48 שעות לערך, וכן בהסתמך על מידע רב שמתקבל במוקד הנתבעת בזמן אמת מן העוברים בדרך, כגון אזרחים, משטרת התנועה, אנשי הנתבעת עצמם וכיו"ב, וכן ממצלמות המותקנות בכבישים.
דיון והכרעה
8. לאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי יש לדחות את התביעה.
9. ראשית, יש לציין כי התובעת כלל לא הניחה תשתית - מעבר לעדותו הסובייקטיבית של הנהג - ביחס לכמות המשקעים שירדה ביום התאונה, ועניין זה מחליש את תביעתה במידה ניכרת. בנוסף לכך, כאמור, התובעת לא הביאה כל עדות מלבד עדותו של הנהג ביחס לתנאי הדרך באותו יום ולמצב הניקוז במקום, כגון עדות החבר שאסף את הנהג, עדות נהג הגרר, עדות נהגים או נוסעים אחרים שהיו עדים לתאונה ולתנאי הדרך, תמונות של התאונה והשלולית או דיווחים על תאונות דומות שאירעו באותו יום (או בכל יום אחר) בגלל השלולית דנן.
10. שנית, אף אם נקבל את עדותו של הנהג כי אכן היה מדובר ביום גשם חריג ביותר (וכאמור אינני קובעת כי זה היה המצב), הרי שלא ניתן לצפות מן הנתבעת כי במצב דברים חריג כזה תוכל לספק לנוסעים בדרך 100% נסיעה ללא תקלות וללא הצפות. שכן, דווקא בהסתמך על עדותו של הנהג יש להניח לטובת הנתבעת (והתובעת לא הוכיחה אחרת), כי מדובר בנסיבות מיוחדות, אשר הכבישים אינם ערוכים להכיל אותן ואף עבודות המניעה ועבודות התחזוקה השוטפות אינן יכולות למנוע אותן.
עמד על כך כבוד הנשיא מ' שמגר בפסק-הדין המנחה בע"א 73/86
שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ''ד מג(3) 343 (1989), 347:
תקלות אלה או אחרות במערכת ביוב אינן דבר בלתי שכיח כשלעצמו, והן לעתים פועל יוצא של השימוש הרגיל והשוטף במערכת. לפיכך, אין להסיק דבר קיומה של התרשלות מאירועו של כל נזק שנגרם לפלוני בעטיין של תקלות כאלה. אולם, מחובתה של העירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותה של מערכת הביוב אשר בתחום שיפוטה ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין השאר, במבחנים של סוגי הנזקים הצפויים מאי-הסרת התקלות, חומרתם והסתברות התרחשותם; משך הזמן בו לא טופלו התקלות והפתרונות החלופיים להסרתם העומדים לרשות העירייה במסגרת אילוציה התקציביים.
כאמור, התובעת במקרה זה לא סתרה את העדות מטעם הנתבעת בעניין זה ומצידה לא הציגה לבית-המשפט דבר מנתונים אלה, אשר היו עשויים לאפשר את הקביעה כי הנתבעת התרשלה במקרה זה, כגון: חומרת והסתברות מקרי ההצפה במקום, הטיפולים הננקטים על-ידי הנתבעת, הפתרונות החלופיים העומדים לרשות הנתבעת במסגרת אילוציה התקציביים וכיו"ב.