תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
|
10466-03-10
18/04/2012
|
בפני השופט:
גד ארנברג
|
| - נגד - |
התובע:
אדווארד ריצנר
|
הנתבע:
1. חיים אוחיון
2. אליס אוחיון
|
| פסק-דין |
תחילתו של הליך זה בקשה לביצוע שטר שהגיש התובע בלשכת ההוצל"פ בתיק הוצל"פ
03-09166-10-2 . הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר ובה טענו כי מדובר בשיק שניתן כבטחון להסכם שכירות שנחתם בינם לבין התובע. לטענתם הסכם זה בוטל -בהסכמה- עוד לפני תחילת השכירות, לכן לא היה מקום לעשות שימוש בשטר הביטחון. הנתבעים טענו כי רק לאחר שהיתה הסכמה על ביטול ההסכם חזר בו התובע מההסכמה ומילא את השטר שלא כדין. הנתבעים טוענים כי למעשה לא קיבלו מהתובע מפתח של הדירה עד היום. ההתנגדות התקבלה ובהסכמה הוגש כתב תביעה על ידי התובע וכתב הגנה על ידי הנתבעים.
התובע טוען בכתב התביעה כי הוא השכיר לנתבעים את דירתו כאשר השכירות אמורה להתחיל ביום 15.9.09. הנתבעים היו אמורים לקבל את מפתח הדירה באותו מועד, אך לא הגיעו לקבל את המפתח. בדיעבד התברר לו שהם שכרו דירה אחרת יומיים לאחר שחתמו על הסכם לשכירת דירתו. התובע טוען כי ההסכם לא בוטל בהסכמה ואין לקבל את טענת הנתבעים בענין זה. לטענתם ההסכם בוטל בהסכמה ביום 28.8.09 ואולם מפירוט השיחות שלו ניתן לראות שביום 31.8.09 נערכה בינו לבינם שיחה של כ- 5 דקות. אם ההסכם היה אכן מבוטל על מה היה להם לשוחח זמן כה רב 3 ימים לאחר הביטול?
התובע טוען כי הדירה לא הושכרה עד יום 5 בחודש פברואר 2010 ולפיכך הוא תובע את דמי השכירות שהיו הנתבעים אמורים לשלם לתקופה שמיום 15.9.09 ועד 5.2.10 וכן תובע התובע את ההפרש בין דמי השכירות שהיו אמורים הנתבעים לשלם לו לבין אילו שקיבל מהדייר האחר בסך 400 ש"ח לחודש ליתר תקופת השכירות.
התובע תובע גם את הארנונה לתקופה שבה הדירה לא היתה מושכרת וכן תובע תשלומים קבועים אחרים שהיה על הנתבעים לשלמם ושהוא שילמם בהעדר דייר אחר. התובע תובע גם עגמת נפש בסך 4500 ש"ח והוצאות בגין שכ"ט עו"ד ותצהירים וכן הוצאות נסיעה ממקום מגוריו הנוכחי בצפון לירושלים 5 נסיעות. סך כל תביעת התובע 36,620 ש"ח.
הנתבעים חזרו בכתב הגנתם למעשה על הטענות שטענו בהתנגדות כאשר הם מסבירים את ביטול ההסכם בכך שהתברר להם שהם זקוקים לדירה לפני יום 15.9.09 והתובע לא יכול היה לפנות את הדירה קודם. הנתבעים הוסיפו וטענו כי למרות שהם לא היו זקוקים לדירה לאחר שהתברר שהתובע לא יוכל לפנותה לפני 15/9/09, ביתם היתה זקוקה לדירה והם הסכימו לשכור אותה עבור ביתם אך לא מצאו את התובע ולא קיבלו ממנו מפתח לדירה ואף לא הצליחו להשיגו בטלפון. הנתבעים טענו עוד כי דירת הנתבע הושכרה בחלוף זמן קצר בהרבה מ- 4 חודשים ובכל מקרה התובע עצמו אמר בעבר שהוא תובע רק עבור חודשיים שכירות ולא 4 חודשים. הנתבעים טוענים גם כי לפי ההסכם ניתן לבטל אותו בהודעה של 7 ימים וכן טוענים הנתבעים כי אין עליהם לשלם את הארנונה שכן היה על התובע להקטין נזקיו ולבקש פטור של דירה ריקה.
הצדדים נחקרו כאשר כל צד חוזר על טענותיו לגבי ביטול או ביטול ההסכם. מצד התובע העידו גם המתווך אשר הביא את הנתבעים לדירה וכן עד נוסף שסייע לתובע לעבור דירה וכן לחפש שוכרים אחרים, כאשר התברר לתובע להפתעתו שהנתבעים לא לוקחים את הדירה. מטעם הנתבעים העידה גם ביתם שהעידה על כך שהיא רצתה את הדירה אך היא והוריה לא מצאו את התובע על מנת לקבל ממנו את המפתח.
בסיום החקירות הצדדים סיכמו טענותיהם ולאחר עיון בהם באתי למסקה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הפסדיו בגין ביטול הסכם השכירות על ידם ואולם הסכום שעל הנתבעים לשלם קטן מהסכום הנתבע ואלה נימוקי:
אני מקבל את גירסת התובע לפיה ההסכם לא בוטל בהסכמה. היה על הנתבעים להתחיל את הסכם השכירות ביום 15.9.09 ואולם הם לא עשו כן. אין לקבל את גירסת הנתבעים לפיה ההסכם בוטל בהסכמה לפני כניסתו לתוקף. אינני מקבל את טענת הנתבעים בענין זה וכן את הנימוק שהביא אותם לבטל את ההסכם, שכן, מהמסמכים שצרף התובע עולה כי הנתבעים ידעו מראש שעליהם לפנות את דירתם הקודמת בסוף חודש אוגוסט. הנתבעים ככל הנראה רצו להבטיח להם דירה לכן שכרו את דירת התובע. רק לאחר מכן כשמצאו דירה שאותה יכלו לשכור סמוך יותר לתחילת חודש ספטמבר כך שתהיה חפיפה בין עזיבתם את הדירה הישנה לכניסה לדירה החדשה החליטו לסגת מההסכם מבלי להודיע על כך לתובע. ניתן לראות גם מפירוט השיחות בסלולרי שצרף התובע שנוהלה בין הצדדים שיחה ארוכה בת כ- 5 דקות 3 ימים לאחר המועד שלפי טענת הנתבעים בוטל ההסכם. אם אכן ההסכם היה מבוטל לצורך מה נוהלה שיחה זו?
אינני מקבל את טענות הנתבעים לפיה הם רצו את הדירה עבור ביתם גם לאחר שההסכם בוטל אך הם לא מצאו את התובע.
ראשית, טענה זו לא נטענה כלל בהתנגדות והיא הועלתה לראשונה רק לאחר שהתברר לנתבעים שטענותיהם לענין ביטול ההסכם עומדות על קרעי התרנגולת.
שנית, לו באמת רצו הנתבעים את הדירה עבור ביתם סביר שהיו מגיעים ביום 15.9.09 לדירה על מנת לקבל את המפתח לפני השעה 21:00 שכן עד שעה זו היה בדירה הנתבע או נציגו.
בנוסף לאמור לו אכן הבת היתה צריכה את הדירה סביר שהנתבעים לא היו מבטלים את ההסכם ולאחר מכן מנסים לחפש עבור הבת אלא היו מודיעים מראש שהם מבקשים להחליף את השוכרים כך שהשוכרת תהיה הבת.
אינני מקבל את טענות הנתבעים לענין מועד פינוי דירתם הקודמת ואי ידיעתם שעליהם לפנותה בסוף אוגוסט התובע צרף מסמך ממנו עולה כי הנתבעים ידעו על כך זמן רב מראש. לא זו בלבד אלא שהנתבעים לא הביאו לעדות את בעלת הדירה הקודמת כדי להוכיח טענתם בענין זה. כידוע צד שלא מביא עד שיכול לתמוך בגירסתו הדבר משמש כנגדו.
לאור האמור ברור שעל הנתבעים לפצות את התובע על הפסדיו בגין הפרת ההסכם על ידם ואולם חרף האמור נראה כי התובע לא עשה די להקטנת נזקיו.
ראשית, לא הומצאו ראיות על הניסיונות שעשה התובע להשכיר את הדירה לאחר שהתברר לו ( ב- 19.9.09) שהנתבעים לא לוקחים את הדירה. נראה כי תקופה של 4 חודשים על מנת להשכיר דירה באזור זה, שלפי העדויות קשה למצוא בו דירה להשכרה, נראית מוגזמת. כמו"כ התובע לא הסביר מדוע לא פנה לעירית ירושלים וביקש פטור על ארנונה לדירה שאינה מאוכלסת אם אכן היא לא היתה מאוכלסת תקופה של 4 חודשים. כידוע, על כל תובע להקטין נזקיו ונראה שהתובע לא עשה כן בנדון דנן.
לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 15,000 ש"ח סכום זה מחושב לפי הפסד שכירות של חודשיים בלבד, תשלום ארנונה לחודשיים בלבד, הפרש בין דמי השכירות שהתקבלו בפועל מהדייר החדש לעומת דמי השכירות שהיה על הנתבעים לשלם וכן תוספת של הוצאות נלוות ועגמת נפש סכום זה נכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ. לסכום זה יש להוסיף את הוצאת התובע בגין אגרות בית משפט ואגרת הוצל"פ וכן את הוצאותיו לצורך הגעה לדיונים ממקום מגוריו בצפון בסך כולל נוסף של 1,000 ש"ח.
היה והנתבעים לא ישלמו את כל הסכומים הנ"ל תוך 30 יום יהיה התובע רשאי להמשיך בהליכי הוצל"פ בתיק הוצל"פ 03-09166-10-2 לגביית סכומים אלה.
המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.