1. בפני תביעה כספית, בסדר דין מהיר, על סך של 50,000 ש"ח בהקשר לעסקת מכר של דירה בין התובעים, כקונים, לנתבע, כמוכר על פי חוזה מכר מיום 15/7/07 בהקשר לדירה בת 4 חדרים בבנין מס' 314, דירה מס' 10 בגוש 401006, חלקה 5 בבניין 23 ברחוב נחום שריג 23 בבאר שבע.
הסעדים המבוקשים הם הבאים: השבת סך של 1,800 ש"ח ששולמו ע"י התובעים במקום הנתבע; השבת 4,000 ש"ח פיצוי על הפרת חיוב שהוסכם לשלם לנתבע מחמת טעות; סך של 49,750 ש"ח פיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה; פיצוי של 10,000 ש"ח על מזגן וכן 3,000 ש"ח עלות תיקון סדקים.
ברקע התביעה חוזה מכר שהורד ע"י המוכר, הנתבע, מהאינטרנט והצדדים עשו את העסקה ללא עורך דין, דבר שגרר תקלות.
2.
הדרישה להשבת 1,800 ש"ח
לפני שהעסקה בוצעה קיבל הנתבע מהחברה המשכנת, דרישה לשלם 1,800 ש"ח עבור מדידות ותשריטים לצורכי איחוד וחלוקה ורישום הבית כבית משותף ע"פ החוזה בין הקבלן, החברה המשכנת האחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ לבין הנתבע (נספח 2 לכתב התביעה). התשלום לא בוצע בטרם נכרת חוזה המכר בין הצדדים. בעת שהתובעים פנו לאחים אוזן לרשום את זכויותיהם התברר להם שקיים חוב כאמור בחוזה המכר אין התייחסות מפורשת לחיוב זה שקיומו לא גולה בעת חתימת החוזה.
לטענת התובעים הנתבע סירב לשאת בחיוב ובלית ברירה הם שילמו את הסכום לחברה המשכנת. לטענת הנתבע החיוב באופן טבעי נופל על הנהנים לעתיד שהם הרוכשים, דהיינו התובעים.
לטענת ב"כ התובעים הזכות של התובעים כי הנתבע ישלם את הסך של 1,800 ש"ח מעוגנת בחיוב המוכר למכור את הדירה לקונים כשהיא חופשית ונקייה, בין היתר, מכל חוב (סעיף 2 (ג) לחוזה המכר).
ההיגיון של הנתבע כי הקונים יהיו הנהנים מהפרצלציה אינו משולל יסוד, אולם החיוב לשאת בעלות זאת הייתה שלו כלפי הקבלן, שמכר לו את הדירה. לכן היה עליו לגלות זאת מראש לתובעים ולהשיג את הסכמתם כי הם יישאו בעלות. תחת זאת הנושא לא הועלה, והנתבע כמוכר חתם על חוזה שהוריד מהאינטרנט ובו סעיף שמשמעותו לא הוסברה לו עד תום (סעיף 2 (ג) לחוזה). ב"כ התובעים צודק שהחיוב החוזי משתרע על כל חוב.
בנסיבות אלה אני מקבלת את התביעה להשבת 1,800 ש"ח.
השבת 4,000 ש"ח
לטענת התובעים הם הוטעו ע"י הנתבע לחשוב שהם הפרו עמו את החוזה באשר לתשלום על סך של 395,500 ש"ח. כי הנתבע טען שאיחרו. התובעים לא חולקים על המועד ששילמו שהיה לאחר המועד החוזי ולאחר מסירת החזקה והטעם לכך היה נעוץ בבנק למשכנתאות. לטענתם הם הוטעו לחשוב שהפרו את החוזה ועל כן בפשרה מוסכמת הועמד הפיצוי על 4,000 ש"ח כפי שעולה מנספח ח' לכתב התביעה. הצדדים אינם חולקים על תשלום הפיצוי, ותוכן נספח ח' לכתב התביעה, אבל התובעים טוענים כי על פי יעוץ משפטי מאוחר להסכמה והתשלום התברר להם שהנתבע הפר את חוזה המכר ולא הם, כפי שעולה מראש הנזק של התביעה לפיצויים מוסכמים. המחלוקת המאוחרת נעוצה בעסקה שהצדדים עשו כאמור ללא יעוץ משפטי. על פי חוזה המכר התמורה בסך של 497,500 הייתה צריכה להשתלם כדלקמן:
50,000 ש"ח במעמד החתימה והיתרה בסך של 447,500 ש"ח עד ליום 31/7/07, בכפוף להמצאת אישורים המפורטים בסעיף 5 (ב) לחוזה ע"י המוכר, הנתבע. האישור שלא הומצא היה אישור מס שבח. אישור על פטור ממס שבח התעכב מהטעמים הנעוצים בהעדר הייצוג, כמפורט בסעיף 3 להלן. בפועל התשלום השני שולם ביום 29/8/07 והאישום בדבר פטור ממס שבח הוא מיום 17/9/08.
התובעים טוענים לטעות בהסכמתם לשלם 4,000 ש"ח פיצוי על הפרת החוזה כי הם לא היו צריכים לשלם עד להמצאת מלוא האישורים, ובכלל זה אישור על תשלום או פטור ממס שבח (סעיף 5 (ב) לחוזה).
אכן כך כתוב בחוזה, אולם צד יכול לוותר על תניה שהיא לזכותו.
התובעים נכנסו לעסקת מקרקעין ללא ליווי של עורך דין מלכתחילה וגם בהמשך השתכנעו מנימוקי הנתבע מדוע עליהם לפצות אותו. הנתבע הסביר שמסר את החזקה בטרם קיבל את עיקר התמורה כדי לבוא לקראת הקונים, והוא נקלע למצוקה. הסבר זה שכנע את התובעים לתת לו פיצוי.
בנסיבות אלה, התובעים אינם יכולים לחזור בהם מהפשרה ולבטלה בדיעבד כי יעוץ משפטי מאוחר הפנה את תשומת לבם לתנאי המקדים של הסעיף החוזי. על כן התביעה להשבת 4,000 ש"ח, נדחית.
פיצוי מוסכם
3. התובעים עותרים לפיצוי המוסכם ע"פ סעיף 9 (א) לחוזה כי הנתבע לא המציא את אישור התשלום ו/ או הפטור ממס שבח עד ליום המוסכם שהוא - 1/8/07, בניגוד להוראות סעיפים 4 (ג) ו-7 (ב) לחוזה המכר. הטיעון המשפטי הוא הבא:
בסעיף 4 (ג) לחוזה המכר נקבע כי מסירת החזקה יחד עם כל האישורים הדרושים לצורך העברת הזכויות תהווה את הדרך הנאותה לקיום התחייבויות המוכר לפי סעיף 2 (ג) לחוזה המכר. הוראות סעיף 2 (ג) קובעות כי מלוא הזכויות יועברו במנהל מקרקעי ישראל ו/או בלשכת רישום המקרקעין עד ליום 1/8/07, בתנאי שהקונה ישלם את כל התמורה.