1. תביעה שהגיש התובע - מורה נהיגה במקצועו כנגד הנתבע, ובה עתר לפצותו בגין נזקי רכוש שנגרמו לשני רכבים בבעלותו, שאחד מהם משמש ללימוד נהיגה. התביעה הוגשה כנגד הנתבע מס' 1 (להלן : "
הנתבע") כמי שנהג ברכב אחר אשר התנגש בשני הרכבים, וכנגד הנתבעת מס' 2 (להלן : "
הנתבעת") כמי שביטחה את הרכב בו נהג הנתבע הנ"ל מפני נזקי צד ג'.
2. הנתבעת כפרה בכיסוי הביטוחי ולפיכך הגיש הנתבע הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת, בגדרה טען כי על הנתבעת לשפותו בגין כל סכום שייפסק כנגדו, אם ייפסק, וזאת לאור פוליסת הביטוח שהנפיקה הנתבעת.
3. לטענת התובע, הוא הבעלים בשני רכבים מסוג טויוטה קורולה, הראשון הוא רכב מ.ר 11-571-10 (להלן : "
הרכב הראשון") והאחר הוא רכב מ.ר 29-461-56 (להלן : "
הרכב השני"). התובע טוען כי ביום 28.10.2009 בשעות הצהריים בעת ששני רכביו חנו ליד ביתו, האחד אחרי השני, נהג הנתבע ברכב מסוג וולוו מ.ר 29-788-15 (להלן : "
רכב הוולוו") והתנגש בעוצמה בשני הרכבים.
4. עפ"י הנטען בכתב התביעה, בתצהיר מפורט שצורף אליו ולאחר מכן בתצהיר משלים שהגיש התובע, פרץ סכסוך בין משפחת התובע לבין משפחת חמו של הנתבע, וביום המיועד לסולחה ובטרם עריכתה אירע הנזק לשני הרכבים (ראו סעיפים 1 ו- 2 לתצהירו המשלים של התובע). באשר לנסיבות התאונה, טוען התובע כי רכב הנתבע הגיח והתנגש ברכב הראשון והדפו כ- 10 מטרים ולאחר מכן ביצע הנתבע פניית פרסה, שב בנסיעה אל מקום חניית שני הרכבים והתנגש ברכבו השני של הנתבע, ולאחר מכן הסתלק מן המקום מבלי להותיר פרטים.
5. לטענת התובע, נגרמו לו הנזקים המפורטים בכתב התביעה: באשר לנזקיו של התובע כתוצאה מן הפגיעה ברכב הראשון טען התובע כי הנזק שנגרם לרכב עפ"י חוות דעתו של השמאי עומד ע"ס 13,634 ש"ח. לסכום הנ"ל הוסיף התובע את עלות חוות דעתו של השמאי בסך 900 ש"ח ועלות שכירת רכב חלופי- סך 3,069 ש"ח ואילו לגבי נזקי התובע כתוצאה מן הפגיעה ברכב השני טען התובע לנזקים שלהלן: הנזק שנגרם לרכב עפ"י חוות דעתו של השמאי- סך 27,843 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 800 ש"ח, הפסיד ימי עבודה סך 2,272 ש"ח, אובדן מערכת גז משומשת שהיתה ברכב סך 1,482 ש"ח. אף שנזקיו הנטענים בכתב התביעה עולים על סך 50,000 ש"ח , העמיד התובע את תביעתו ע"ס 50,000 ש"ח.
6. הנתבע טען בכתב הגנתו מספר טענות; הוא כפר בבעלות התובע בשני הרכבים, הוא כפר בנסיבות התאונה המתוארות בכתב התביעה, והוא כפר בנזק הנטען ובשיעורו. הנתבע שלח הודעת צד ג' כנגד הנתבעת ובה טען כי על הנתבעת לשפותו בגין כל סכום שייפסק כנגדו, זאת לפי תנאי פוליסת הביטוח שהוציאה, ולפיה ביטחה את רכב הוולוו והנוהגים בו מפני נזקי רכוש לצד ג'. הנתבעת טענה בשני כתבי ההגנה שהגישה (כתב ההגנה בתביעה ובהודעה לצד שלישי) טענה אחת והיא כי התאונה אירעה במתכוון ועל כן קיימת החרגה בפוליסה הפוטרת את המבטחת- הנתבעת- מחובתה עפ"י הפוליסה.
המחלוקת והראיות:
7. חרף הנטען בכתב התביעה, הסכימו הצדדים על צמצום גדר המחלוקת ביניהם.
8. בישיבה המקדמית מיום 2.3.2011 הודיעו הצדדים כדלקמן:
"
קיימת הסכמה בינינו כי אם התאונה ארעה בזדון, הנתבעת מס' 2 אינה חייבת לפצות בגין הנזק מאחר וקיימת החרגה בפוליסה בגין נזק שנגרם בזדון".
9.
כמו-כן בישיבה שהתקיימה ביום 22.5.2011 הודיע ב"כ הנתבע כי הוא מוותר על חקירת השמאי, והשאלה שנותרה במחלוקת היא "האם ישנו כיסוי ביטוחי". חרף האמור לעיל חקרו הצדדים באשר לגובה הנזקים שנגרמו לתובע שלא נקבעו בחוות דעת השמאי (ראו חקירתו החוזרת של התובע) ועל כן אני רואה בשאלת הנזק שלא נקבע בחוות הדעת של השמאי, כשנויה במחלוקת.
10. הואיל ולא היתה מחלוקת כי התאונה אירעה, כל אשר נותר לבחון הוא אם התאונה אירעה במתכוון. כמו-כן יש לבחון אם התובע הוכיח את הנזקים הנטענים מעבר לנזקים המפורטים בחוות דעתו של השמאי.
11. בפניי העידו התובע ואחיו מר טאלב ותד. כמו-כן העיד הנתבע בפניי.
הכרעה:
12. מאחר והצדדים תחמו את גדר המחלוקת, אין צורך לדון בטענת הנתבע, לפיה התובע לא הוכיח כי הוא הבעלים בשני הרכבים. בכל מקרה, טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבע ועל כן אני קובע כי הוכח בפניי כי התובע הינו הבעלים של הרכבים הנ"ל (ראו גם: המסמך ת/1).
13. באשר לשאלה אם התאונה אירעה במתכוון אם לאו, לאחר ששמעתי את הראיות, לא נותר בלבי ספק כי התאונה אירעה במתכוון, כאשר כחלק מסכסוך בין שתי משפחות (משפחת התובע ומשפחת חמו של הנתבע), החליט הנתבע לגרום נזק לשני רכבים החונים לידי בית התובע, אגב שימוש ברכב מסוג וולוו.
14. אציין כבר עתה, כי דברי עדי התובע- התובע ואחיו, היו אמינים עליי ואילו עדותו של הנתבע, שהיתה מבולבלת ובלתי הגיונית עשתה עליי רושם בלתי אמין.
15. לתובע, כך נדמה, קיים אינטרס כי הנתבעת, חברת ביטוח המהווה "כיס עמוק" תחוייב אף היא בסכום התביעה, וכפועל יוצא מכך, על התובע לחתור לקביעה לפיה התאונה לא אירעה במתכוון. יחד עם זאת, ניכר היה כי התובע ואחיו הגיעו לבית המשפט על מנת שיספרו את האמת אף כאשר אמת זו "אינה נוחה" להם ועלולה היא להביא לכך שהתביעה כנגד חברת הביטוח, הנתבעת, תידחה. העובדות שסיפרו הנתבע ואחיו, טאלב, תומכות בגרסת הנתבעת.
16. התובע לא הסתיר כי התאונה אירעה ביום שבו היתה אמורה להיערך סולחה בין משפחתו לבין משפחת חמו של הנתבע, כפי שעולה מסעיפים 1 ו- 2 לתצהירו המשלים. התובע חזר על טענתו זו לפניי, כאשר העיד כי יום לפני התאונה היה סכסוך בין משפחתו לבין קרובי משפחה של הנתבע (עדות התובע בעמוד 9 שורה 31 לפרוטוקול) וכי בעת התאונה סכסוך זה טרם בא לקיצו מאחר ונקבע בין הצדדים מפגש לעריכת סולחה (עדות התובע בעמוד 10 שורות 1-3 לפרוטוקול וכן עדותו של טאלב ותד בעמוד 13 שורות 24 ו- 25 : "באותו יום התכוונו לסיים את הסכסוך שלנו").
17. לקיומו של סכסוך בין משפחת התובע לבין קרובי משפחתו של הנתבע, מצטרפות נסיבות אירוע התאונה וכל אלה לא מותירים ספק באשר לכוונת הנתבע בעת התרחשות התאונה; באשר לנסיבות התאונה, טוען התובע כי הוא לא ראה את הפגיעה הראשונה ברכב הראשון, אולם הסיק, לאור מקום הרכב הראשון לאחר התאונה, כי רכב הנתבע נסע מזרחה "בעליה" (עדות התובע בעמוד 6 שורה 13) התנגש ברכב הראשון וגרר אותו "כמה מטרים טובים" (עדות התובע בעמוד 6 שורה 11) דבר שגרם לפגיעות ברכב הראשון במספר מוקדים (עדות התובע בעמוד 5 שורה 8), ואם בגרירת רכב התובע מספר מטרים אין ראיה מספקת להוכחת כוונותיו של הנתבע, ממשיך התובע ומעיד כי הנתבע לא הסתפק בפגיעה הראשונה; התובע העיד כי הוא ראה את רכב הנתבע מבצע פניית פרסה "ודוהר מערבה וזז אליי, לקח שמאלה ושוב פגע ברכב הלבן" (בעמוד 5 שורות 26 ו- 27 לפרוטוקול). הנה כי כן הנתבע פגע ברכביו של התובע פעמיים, פעם אחת כאשר גרר את הרכב הראשון מספר מטרים ופעם שנייה, לאחר שביצע פניית פרסה באמצע הכביש ופגע ברכבי הנתבע בשנית, ולאחר מכן עזב את המקום מבלי לעצור (ראו עדות התובע בעמוד 7 שורה 17). נסיבות התאונה המתוארות לעיל מתיישבות עם עדותו של טאלב.