פסק-דין בתיק תא"מ 1003-10

1.         תביעה כספית על סך של 12,352 ש"ח אשר במקורה הייתה בקשה לביצוע שטר בתיק הוצאה לפועל 02-49922-08-2  שהוגשה בה התנגדות לביצוע שטר (בשא 2462/09) . השטר הוא שיק על סך של 10,000 ש"ח המשוך ליום 29/9/08 לטובת התובע. בשלב הדיון בהתנגדות לביצוע שטר ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת ג'רבי כי התובע יתאים את "כתבי הטענות להליך סדר דין מהיר" והתוצאה הייתה שהתובע הגיש תביעה בסדר דין מהיר הגם שלמעשה בקשת הביצוע של השטר הוא כתב התביעה שלו. בכך הוא הכניס את עסקת היסוד פנימה והנתבעת הגישה כתב הגנה, הגם שההתנגדות לביצוע שטר היה כתב ההגנה שלה.

2.         התיק נקבע לשמיעת ראיות ללא ישיבה מקדמית. התובע נחקר על תצהירו וכך גם הנתבעת.

            מאחר ובפני תביעה, מעורבת הן על פי השטר והן ועל פי עסקת היסוד אבחן כל עילה לגופה.

טענת ההגנה של הנתבעת מייחסת לשיק מעמד של שטר בטחון ואכן על פני השיק צוין כי הוא "פקדון". על פי התצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר שנטען כי מדובר בשטר בטחון ואין ייחוס לחוזה או ציון באילו תנאים ניתן לממש את השטר.

בכתב ההגנה חזר הטיעון כי מדובר שקים שניתנו לביטחון ונטען כי המימוש היה שלא כדין כי הנתבעת שלחה לתובע את חשבון הפרשי השער ולכן לא מגיע לו עוד תשלום אלא ההיפך וכן לא ניתנה הודעה מראש על ההפקדה, וכן לא נטען על נזקים לדירה. בסוגיית הפרשי השערים נטען לקיזוז של 2,699 ש"ח.

למרות שהנתבעת לא טענה זאת בדקתי את חוזי השכירות שהצדדים חתמו בפן השטרי. בסעיף 13 לחוזה מיום 13/2/06  נקבע כי צ'ק פקדון יופקד בידי המשכיר בסך של 20,000 ש"ח והוא נועד "למילוי התחייבויותיו עפ"י תנאי החוזה, וביחוד פינוי הדירה במועד ותשלום הסכומים המגיעים ממנו במועדם, ...." (ס"ק (א). אופן המימוש הוא על ידי הצגת החוב לפירעון "... ובלבד שדרש  מהשוכר, במכתב רשום 7 ימים לפני הצגת שיק החוב כאמור למלא אחר חובותיו,.... " [ס"ק (ב)]. בפועל ניתנו שני שקים . השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל וכן שיק בסך של 5,000 ש"ח ללא תאריך פירעון שטרם הוגש לביצוע.

חוזה שני נחתם ביום 1/8/07 ובסעיף 12 הוסדרה הבטוחה. בכתב יד צוין כי השקים  שניתנו בחוזה הראשון ישמשו גם בטוחה בחוזה השני. התנאי לגביית שטרי הביטחון נקבע בסעיף 13(ד) לחוזה השכירות השני והוא הפרת החוזה .

על פי כתב התביעה שכאמור בהמשך להנחיית כב' הרשמת ג'רבי להתאים כתבי טענות, התובעת שלח לנתבעת מכתב כי בהעדר הבעת רצון מצדה להאריך את חוזה השכירות על פי ההצעה בכתב שנשלחה אליה, היה עליה לפנות את המושכר ביום 27/2/08 ומשלא עשתה כן הפרה את החוזה . המכתב הוא מיום 18/3/08. בסופו של דבר הנכס פונה רק ביום 21/8/08.

3.         סכום התביעה בסך של 12,352 ש"ח מורכב מהפרשים של דמי שכירות בין 2,200 ש"ח שלטענת התובע היה הסכום החוזי האחרון המוסכם לבין 1,750 ש"ח שהנתבעת שילמה בפועל כפול 5 חודשים (2,250 ש"ח). חודש אוגוסט 2008 כלל לא שולם דבר, ולפיכך נתבע סך של 1,468 ש"ח, החלק היחסי של החודש לפי 2,200 ש"ח.

כמו כן נתבעו הסכומים הבאים :

חוב חשבון חשמל - 1,870.70 ש"ח.

חוב מים וביוב, 1,163 ש"ח.

נזק לספות - סך של 2,250 ש"ח.

נזק לצבע המקורי של הקיר על ידי צביעה מחדש בלבן והותרת לכלוך בסך של 1,200 ש"ח.

שכר טרחה לעו"ד בגין מכתב התראה בסך של 1,150 ש"ח.

הוצאות נסיעות לבאר שבע בסך של 1,000 ש"ח.

4.         הנתבעת לא חלקה על מועד הפינוי בפועל. היא חלקה כי נשלח לה מכתב ביום 18/3/08 או ביום 26/6/08 . לטענתה החוזה מיום 1/8/07 כלל תקופת אופציה שמומשה. על פי סעיף 6 לחוזה האמור האופציה היא עד 31/7/08 ובתוספת 10% על השכירות הקיימת. המו כן יש להודיע על כך מראש למשכיר, להאריך את הביטחונות ולחתום על תוספת לחוזה. התובעת לא ביססה את הדרישות המצטברות להפעלת האופציה וגם לא חלקה על כך שהיא פינתה את המושכר אחרי המועד שהיה עליו להסתיים גם לשיטתה. הנתבעת טענה כי למעשה בגלל שמלכתחילה בחוזה הראשון היא הפקידה מראש את השקים כאשר אין מחלוקת כי שכר הדירה היה דולרי, ובגלל ששער הדולר ירד ממועד זה נוצרו הפרשים לטובתה לאורך כל הדרך ולכן בסופו של יום גם עם ההארכה עד 21/7/08 עדיין היא נותרה ביתרת זכות לאורך חודשים רבים כולל תקופת האופציה ולטענתה היא שילמה את ההפרש (סעיף 12 לכתב ההגנה המפנה לסעיף  38.2 לכתב התביעה ) . על כך יש מחלוקת כי התובע טוען כי נותר חוב.

            בסוגיה זו ישנה מחלוקת בין הצדדים לפרשנות החוזים. לפי טענת הנתבעת החוזה הראשון נקב בשכר דירה דולרי, של 480 דולר ארה"ב וסכום זה לטענתה היה תקף עד ליום 1/3/08 שאז הסכום גדל בה- 10% לסך של 528 $. בהתאמה ערך בא כוח הנתבעת טבלה של השוואה בין סכומים אלה השערים היציגים הסכום לתשלום בשקלים והסכום ששולם בפועל. התוצאה היא שעד הפינוי אופס כל החוב כי בין 1/4/06 ועד 1/7/07 שולם סך של 2,200 ש"ח כל החודש. בתקופה שבין 1/8/07 ועד 1/2/08 שולם סך של 2,000 ש"ח כל חודש. בין 1/4/08 ועד 1/7/08 כולל שולם 1,750 ש"ח כל חודש ובחודש האחרון שולם סך של 792 ש"ח. התובע לא חלק על הטבלה אך טען כנגד המסקנה כי שני החוזים היו לפי דולר כאשר החוזה השני היה בתוספת 10% על החוזה הראשון.

5.         בחוזה הראשון עצמו דמי השכירות נקובים בדולר ארה"ב ותוקפו עד 28/2/07 . לפני התשלום הבא עמדה הנתבעת ביתרת זכות של 1,203 ש"ח. החוזה הוארך לחודשיים עד 30/4/07 ללא ציון עמדה לגבי דמי השכירות . בתקופה זו נוצרה שוב יתרת זכות של 436 ש"ח.