בפניי בקשה להארכת מועד להגשת תביעה על סכום קצוב של 1,118 ש"ח בתיק הוצל"פ 0131808337 וכן התנגדות לביצוע התביעה (להלן - "
הבקשה" ו-"
ההתנגדות", בהתאמה).
ביום 21.1.13 נערך דיון בפניי בבקשה ובהתנגדות, שבמהלכו נחקר המבקש על תצהירו התומך בבקשה ושבסופו סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.
אציין בתחילת הדברים, כי ניסיון פשרה שנעשה לא צלח וכי הצדדים ביקשו למצות ההליך, תוך מודעות מלאה לתוצאותיו האפשריות.
מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית, הן לגבי הבקשה והן לגבי ההתנגדות.
המסגרת הנורמטיבית לגבי בקשה להארכת מועד
סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים מעוגנת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "
התקנות"), שזה לשונה:
"
הארכת מועדים
מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
תקנה 528 לתקנות יוצרת אפוא אבחנה בין מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש לבין מועד שנקבע בחיקוק, כאשר רק לגבי האחרון נדרש "טעם מיוחד" לצורך הארכת המועד. לגבי מועד שנקבע ע"י ביהמ"ש קבעה ההלכה הפסוקה בסיס מחמיר פחות, והוא "מתן הסבר מתקבל על הדעת להצדקת האיחור" (ראו: המ' 881/72 (בג"צ 392/72)
המועצה המקומית זכרון-יעקוב נ' ברגר, פ"ד כז (1) 158 (1972)). בהמשך, נקבע המבחן הבא: "ייצא המבקש ידי חובתו, אם יסביר את האיחור בצורה מתקבלת על הדעת ויראה טעם סביר, שיוכיח, שהאיחור לא נגרם שלא מרשלנותו או מהזנחתו" (ע"א 725/81
ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)).
באשר למועד שבו יש להגיש בקשה להארכת מועד נקבע, כי "בקשה להארכת מועד חייבת להיות מוגשת ללא שיהוי עוד לפני תום המועד או סמוך ככל האפשר לפקיעתו. טעם מיוחד ואפילו טעם סביר לארכה, שייתכן שהיו קיימים בתוך המועד הקצוב, עלולים לאבד מחשיבותם ולפוג, אם הבקשה להארכה לא הוגשה במהירות סבירה, מיד כשתמה הסיבה, שבגינה נתבקשה הארכה" (ע"א 725/81
ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)).
יצוין, כי כאשר נדרש בעל דין להגיש בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך והוא לא עושה זאת אלא נוקט בהליך ללא כל הגשת בקשה להארכת מועד, אין לאפשר לו לנקוט את ההליך, וזאת אך בשל מחדלו שבאי-הגשת בקשה להארכת מועד (רע"א 10436/07
ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 28.4.08)). אך, במקרים חריגים, מוסמך ביהמ"ש להאריך מועד מיוזמתו (מבלי שהוגשה לו בקשה להארכת המועד), אם לדעת ביהמ"ש יש במהות או בחשיבות ההליך משום "טעם מיוחד" להארכת המועד (ע"א 9800/01
שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח (4) 389 (2004)).
בקשה להארכת מועד הינה "בקשה בכתב" ולפיכך ולפי תקנה 241 לתקנות חובה לתמוך אותה בתצהיר לתמיכה בעובדות הנטענות בבקשה, אולם בנסיבות מיוחדות, מטעמי צדק וכאשר הדבר לא פוגע בבעל הדין האחר, ניתן להיעתר לבקשת להארכת מועד גם כאשר היא לא נתמכת בתצהיר (רע"א 4038/09
ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' - מ.א.ר בע"מ (פורסם בנבו, 19.7.09)).
וכך באו לידי ביטוי הדברים בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לקווים המנחים שנקבעו בשאלה
מהו אותו "טעם מיוחד" שקיומו דרוש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק: "הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" ((ע"א 725/81
ענבתאויי נ' חסון, פ"ד לו (4) 663 (1982)); יחד עם זאת נפסק, כי טעות שבדין של ב"כ המבקש עשויה להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד, בנסיבות בהן לא נפגעת מכך ציפיית בעל-הדין האחר ביחס לסופיות ההליכים והסתמכותו על סופיותם (ראו: ב"ש 6708/00
אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000); בש"א 6579/09
עזבון המנוח אליקשווילי נ' מדינת ישראל-משטרת ישראל (פורסם בנבו, 13.9.09)); נפסק כי "טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל-הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש". טעם מיוחד קיים גם כאשר טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, ובלבד שלא מדובר ב"טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שיגרתית". "אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד (קשיי הבנה או עומס עבודה)". "שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של היעדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה (ע"א 6842/00
ידידיה נ' קסט, פ"ד נה (2) 904 (2001)).
באופן קונקרטי, כך נפסק לגבי מצבים טיפוסיים בשאלה אם מתקיים לגביהם "טעם מיוחד": העובדה שבעל דין אינו מיוצג, כשהיא לעצמה, אינה מהווה טעם מיוחד (בש"א 7716/97
וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם בנבו, 25.1.98)), אך כאשר מדובר בבעל-דין שפנה ללשכה לסיוע משפטי לקבלת ייצוג ושם הדברים השתהו, עשוי הדבר להוות טעם מיוחד (ב"ש 6708/00
אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000)); מחלה של בעל דין עשויה להוות טעם מיוחד, אם המחלה מנעה ממנו לתת דעתו לענייניו המשפטיים, ובלבד שהבקשה להארכת מועד לא הוגשה באיחור, כאשר ככל שמשך האיחור הינו רב יותר, יגבר משקל השיקולים התומכים בדחיית הבקשה להארכת מועד (רע"א 4831/06
לוי נ' רזין ובניו בע"מ (פורסם בנבו, 24.8.06).
בהלכה הפסוקה נקבע בעבר, כי במסגרת בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך אין לבחון גם את תוכן ומהות וחשיבות ההליך ואת סיכויי המבקש להצליח בהליך. נפסק, כי בבקשה להארכת מועד נבחנת אך ורק הסיבה שבגינה מבקש בעל הדין לסטות מן המועד שהוקצב, ואין מקום לבחינת טענות בעל הדין לגופו של עניין והליך (ראו: ע"א 232/60
עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד 1538 (1960); בש"א 7716/97
וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם בנבו, 25.1.98); רע"א 2876/08
שידלובסקי נ' עו"ד אליאס נאדר - מפרק החברה (פורסם בנבו, 26.7.09)); יחד עם זאת נקבע, כי כאשר לנושא ההליך יש חשיבות מיוחדת, יכול שיקול זה להצטרף כשיקול מצטבר לשיקולים נוספים קיימים התומכים גם הם בהארכת המועד (בש"א 1424/90
מנהל עיזבון סטרולביץ נ' שוורץ, פ"ד מד (3) 369 (1990)). קיימת אף פסיקה שקובעת כי לביהמ"ש יש סמכות, במקרים חריגים, לראות במהות או בחשיבות ההליך "טעם מיוחד" בפני עצמו (אף בהיעדר כל בקשה להארכת מועד ולכן בהיעדר כל התייחסות לנסיבות האיחור). כדוגמא למקרים חריגים אלו הובאו מקרים שבהם ביהמ"ש "שוכנע שסילוק ההליך על הסף, בשל החמצת המועד, עלול לגרום לעיוות דין חמור או לפגיעה קשה באינטרס ציבורי חשוב" (ע"א 9800/01
שאוליאן נ' אפרמיאן, פ"ד נח (4) 389 (2004) וכן ראו בש"א 3915/10
פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 18.1.11) ורע"א 1015/01
בן ארצי יעקב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.5.11)). ההתפתחות שחלה בפסיקה בסוגיה זו אף הביאה לידי כך שקיימת פסיקה עכשווית שקובעת
שבכל מקרה יש לבחון גם את מהות, את חשיבות ואת סיכויי ההליך במסגרת מכלול השיקולים והנתונים של "טעם מיוחד" (בש"א 5636/06
נשר נ' גפן (פורסם בנבו, 23.8.06); בש"א 2539/09
אוחיון נ' חממי (פורסם בנבו, 13.8.09) ו-ע"א (מחוזי ת"א) 1715/06
חדיר נ' קלרנט בע"מ (פורסם בנבו, 27.1.11)). ובפסיקה אף הוצע להשוות את המבחנים לקביעת קיומו של "טעם מיוחד" עם המבחנים הנוהגים בבחינת ביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד לפי שיקול דעת ביהמ"ש, כלומר תוך בחינת סיכויי ההליך בכל מקרה ואף תוך מתן עדיפות לבחינת סיכויי ההליך על פני סיבת מחדל האיחור (ע"א (מחוזי ת"א) 1715/06
חדיר נ' קלרנט בע"מ (פורסם בנבו, 27.1.11)).
המסגרת הנורמטיבית לגבי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב
התביעה שבנדון (להלן - "
התביעה") הינה "תביעה על סכום קצוב" שהוגשה לביצוע בתיק הוצל"פ _ בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - "
החוק").
ההתנגדות שבנדון הינה התנגדות לבקשת ביצוע התביעה, לפי הוראות סעיף 81א1.(ד) לחוק ולפי הוראות תקנה 109ח לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 (להלן - "
תקנות ההוצל"פ").
עפ"י תקנה 109ט(ב) לתקנות ההוצל"פ, כאשר ההתנגדות מוגשת כדין ובמועד (בתוך 30 יום מיום המצאת האזהרה לידיו), "יהיה דינו של כתב התביעה שצורף לבקשה לביצוע התביעה, על המצורפים לו, ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר".