פסק-דין בתיק ת"ק 9920-09-12

התובע רכש מהנתבעת ג'יפ מסוג "הונדה" בסך של 91,000 ש"ח.

לשיטת התובע, בעת שהשניים ניגשו לסניף הדואר, על מנת לבצע את רישום העברת הבעלות, הבחין לראשונה כי ברישיון הרכב צוין דגםES  ולא כפי שפורסם למכירה, כדגם EXECUTIVE. הנתבעת הרגיעה אותו שכך צריך להיות רשום, על פי בירור בסוכנות הרכב.

אין חולק כי העברת הבעלות בוצעה והתובע קיבל את הרכב לידיו, לאחר שהשלים לידי הנתבעת את מלוא התמורה המוסכמת.

אליבא התובע, בסמוך לקבלת הג'יפ, לקח אותו למוסך המטפל ברכבי "הונדה", התברר לו שם כי הנתבעת לא ביצעה במועד "טיפול 10,000" והרכב היה בחריגה של 2500 ק"מ מכמות הקילומטרים המקובלת מתום הטיפול הקודם. לטענתו, מחמת חשש בטיחותי, טיפל מיד בג'יפ בעלות של 1,914 ש"ח.

התובע העמיד תביעתו זו על סך של 19,914 ש"ח, בגין הטיפול הנ"ל, ובגין הפרשי המחיר שבין הדגמים השונים. לחילופין, ביקש להורות על השבת הג'יפ לנתבעת כנגד השבת כל הכספים ששילם לה ולמוסך.

הנתבעת ביקשה שאדחה את התביעה.

לשיטתה, בחודש אוגוסט 2011, פרסמה באתרי אינטרנט שונים מודעות למכירת הג'יפ וציינה בהן את נתוניו, לפי הפרטים המוכרים לה.

הנתבעת לא יכלה לאשר אם התובע הגיע לראות את הרכב על פי המודעה באתר "יד 2" שצורפה לתביעה, ואף לא יכלה לאשר או לשלול שזו המודעה שהיא פרסמה, כיוון שמספר הטלפון המופיע בה איננו שייך לה.

הנתבעת ציינה כי במועד בחינת הג'יפ, פתח התובע את מכסה המנוע ובדק אותו, הציג את עצמו כמומחה למכוניות ובפרט לג'יפים מסוג זה, סירב לקחתו לבדיקה, במוסך או במכון מורשים, ואף לא ראה צורך לשוחח עם נציגי המוסך בו מטופל הג'יפ באופן קבוע.

הנתבעת העידה שלפי מיטב זכרונה, במועד חתימת זכרון הדברים (מיום 05.09.2011 - צורף לתביעה), מסרה לתובע העתק ממנו ומרשיון הרכב.

כנגלה מזכרון הדברים, טענת הנתבעת כי בכותרתו צוינה כמות הקילומטרים שנסע הג'יפ, איננה נכונה.

אין מחלוקת כי רישום העברת הבעלות בוצע יומיים לאחר חתימת זכרון הדברים.

לטענת הנתבעת התובע יכול היה לערוך את כל הבדיקות הדרושות, שכן נמסרו לו די פרטים ובפרט כשהכיר את סוג הרכב ויכול היה לחזור בו מהעסקה, אולם הוא עמד על עריכתה, השלים את התמורה וקיבל את הג'יפ לידיו.

אשר לפער בין הדגמים, מציינת הנתבעת כי בשנת הייצור שבו יוצר הג'יפ נשוא התביעה, לא נמכרו בישראל דגמים מסוג EXECUTIVE.

שקלתי את טענות הצדדים היטב, עיינתי שוב בכתבי הטענות (הוגשה תשובה לכתב ההגנה ותשובה לתשובה, לרבות נספחים) וכן בפרוטוקול הדיון. מצאתי כי דין התביעה להידחות.

סע' 14 לחוק החוזים קובע, כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות, רשאי לבטל את החוזה. ואם לא עשה כן, רשאי לבקש מביהמ"ש לבטל את החוזה. יחד עם זאת, ביטול החוזה כפוף לקביעה שלולא הטעות, לא היה מתקשר הטועה בחוזה זה, וכן הקביעה כי הצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך.

כמו כן, קובע הסעיף שביהמ"ש רשאי לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת, ואם ביטל את החוזה, רשאי ביהמ"ש לחייב את הטועה בתשלום פיצויים לצד השני.

בהקשר דנא, נשאלת השאלה אם התקשרותו של התובע בעסקה לרכישת הג'יפ נעשתה מתוך טעות.

כמו כן, יש לברר את השאלה - אם הנתבעת ידעה על הטעות, או שהיה עליה לדעת אותה.