1. בפניי תביעה לתשלום פיצוי כספי בגין טענת התובע כי נגרמו לו ולמשפחתו נזקים בשל איחור בן 50 דקות של אוטובוס מטעם הנתבעת (להלן: "
אגד").
2. התובע הינו אדם דתי, שומר שבת, נשוי ואב לארבעה ילדים.
3. אגד מספקת תחבורה ציבורית ושירותי הסעות, והיא זו אשר הפעילה באופן בלעדי בזמנים הרלבנטיים לתביעה את קו מס' 970 הנוסע מחיפה לבני ברק.
טענות הצדדים
4. התובע טען כי בערב שבת, ה- 12.8.11, הוא המתין לקו 970 של אגד בתחנת האוטובוס ברח' חניתה בחיפה עם אשתו וארבעת ילדיהם. זמן הגעתו המשוער של האוטובוס לתחנה, לפי לוח הזמנים שפרסמה אגד, היה 14:48. בשעה 15:10, משראה התובע כי האוטובוס בושש לבוא, פנה לשירות הלקוחות של אגד, שם נאמר לו כי ככל הנראה הוא זה שאיחר להגיע לאוטובוס. התובע טלפן לסדרן אגד בשעה 15:14 ובשעה 15:23, והלה הבטיח לו שיגיע אוטובוס תוך מספר דקות. לטענת התובע, האוטובוס הגיע בסופו של דבר לתחנה בשעה 15:29, אך יצא לכיוון בני ברק רק בשעה 15:39, שכן הנהג לא הצליח להנפיק כרטיסי נסיעה לנוער ונזקק להדרכה טלפונית. לטענת התובע, כתוצאה מהאיחור בהגעת האוטובוס נגרמה לו ולמשפחתו עוגמת נפש, שכן הם נאלצו להמתין כ- 50 דקות בתחנת אוטובוס לא מקורה בשמש הקופחת ובחום של חודש אוגוסט עם ארבעה ילדים קטנים, שהקטן בהם תינוק בן 7 חודשים, אשר אמו לא יכלה להניקו ולהרגיעו בשל הממתינים הרבים בתחנה. כמו כן, כתוצאה מהאיחור "פספסו" התובע ומשפחתו את האוטובוס האחרון היוצא מבני ברק לישוב קרית ספר, והם נאלצו לקחת מונית "ספיישל" בעלות של 120 ש"ח על מנת להגיע לביתם של הורי התובע לפני כניסת השבת.
5. אגד אישרה שביום 12.8.11 חל עיכוב בקו 970, כאשר אוטובוס חלופי איחר להגיע לתחנת המוצא ברמת ספיר בכחצי שעה. אגד טענה כי האיחור נבע מפקקי תנועה בשכונת ויז'ניץ בשל תקופת "בין הזמנים", הידועה כתקופה של נוסעים רבים ועומסי תנועה בשכונה. אגד טענה שבשל הפקקים לא התאפשר לאוטובוס המקורי, שהגיע מבני ברק לחיפה, לעמוד בלוח הזמנים שנקבע, ועל כן הוא נאלץ להסתובב בתחנת הסופית בשכונת ויז'ניץ, אסף נוסעים רק מתחנה זו ונסע חזרה לבני ברק. אגד אישרה שהתובע חיכה בין 40 ל-50 דקות לאוטובוס, אך טענה כי משהבחין פקח התנועה שהאוטובוס המקורי אינו עומד בלוח הזמנים, הוא שיגר אוטובוס חלופי לתחנת המוצא בשעה 15:22 וכי מדובר בזמן סביר בנסיבות העניין. אגד טענה כי בלוח הזמנים שהיא מפרסמת ישנה הערה שהשעה בתחנות הביניים היא שעה משוערת, התלויה בתנאי הדרך. אגד הוסיפה וציינה כי היא מוכנה לפצות את התובע בגין נזקו הישיר בלבד בשל הנסיעה במונית.
דיון והכרעה
6. אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובע ומשפחתו חיכו בתחנת האוטובוס ברח' חניתה בין 40 ל- 50 דקות לאוטובוס 970, האחרון לפני כניסת השבת. אין מחלוקת כי האוטובוס המקורי, אשר אמור היה להגיע לתחנה זו בשעה 14:48 כלל לא עבר בתחנה ואין גם מחלוקת שהאוטובוס החלופי הוזעק ע"י הסדרן רק בשעה 15:22, כחצי שעה לאחר מועד ההגעה המשוער של האוטובוס המקורי.
7. גם אם אצא מנקודת הנחה שעובדתית יש לקבל את טענת אגד כי האיחור הניכר בלוח הזמנים של האוטובוס המקורי נבע כולו מתנועה רבה של כלי רכב והולכי רגל בשכונת ויז'ניץ החרדית בשל תקופת "בין הזמנים", אין בידי לקבל טענתה זו כהנמקה מספקת לאירוע עליו מלין התובע. אגד יודעת כי הצפי בתקופת "בין הזמנים" הוא של נסיעות רבות של בחורי ישיבות ושל משפחות, שכן לא עוסקים בלימוד תורה (עמ' 1, ש' 26). כלומר, אגד צופה מראש אפשרות של צפיפות וחוסר מקום באוטובוסים המשרתים את הציבור החרדי (לרבות אפשרות של צורך בתגבור קווים) וכן אפשרות של פקקי תנועה ועומסים בכבישים בשכונות חרדיות, כגון שכונת ויז'ניץ. בכל מקרה, עליה לצפות זאת מראש, לאור נסיונה משנים קודמות. היה על אגד להיערך מבעוד מועד לאספקת אוטובוסים חלופיים באופן מיידי לשירות הציבור. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בציבור שידוע לאגד כי הוא שומר שבת, המבקש לעלות לאוטובוס האחרון היוצא לדרכו לפני כניסת השבת.
8. זאת ועוד; עיון ברשימת הארועים של האוטובוס המקורי (שורה 52 ב-"נ/1") מראה כי הוא הודיע על איחור של יותר מ- 15 דקות הגעה לנקודת הסיום כבר בשעה 14:20. האוטובוס המקורי הונחה להתחיל את נסיעתו בתחנה הסופית בחיפה בשעה 14:58 (ש' 76 ב-"נ/1"), שם העלה נוסעים עד שהתמלא לחלוטין. כעבור כעשר דקות דווח לאגד שלעשרה נוסעים באוטובוס המקורי אין מקומות ישיבה והם נוסעים בעמידה (ש' 82 ב-"נ/1").
סבורני כי כבר בשלב בו הודיע האוטובוס המקורי על איחור של יותר מ- 15 דקות, בשעה 14:20, היה על אגד להוציא אוטובוס חלופי. אין זה סביר בעיניי, שאגד, כאחראית על מתן שירותי תחבורה ציבוריים וכבעלת צי של אוטובוסים, תמתין - ביום ששי אחה"צ -
כשעה מרגע קבלת הודעה על איחור ועד לאספקת אוטובוס חלופי [אשר כאמור, החל בנסיעה בתחנת המוצא ברמת ספיר, רק בשעה 15:22 (ש' 31 ב-"נ/2")]. על אגד מוטלת החובה לעמוד בלוח הזמנים, שהיא עצמה קבעה, ומוטלת עליה החובה לספק אמצעי תחבורה חלופיים תוך זמן קצר וסביר, בייחוד כשמדובר באוטובוס האחרון לפני כניסת השבת. קביעתי זו מתחדדת לאור העובדה כי האוטובוס החלופי המתין כ- 45 דקות באותו מקום (שורות 1-18 ב-"נ/2") טרם שקיבל את המשימה לשמש ככזה.
9. אגד טענה שבלוח הזמנים מופיעה הערה לפיה השעה
בתחנות הביניים היא שעה משוערת, התלויה בתנאי הדרך. מכלל הן מסיקים את הלאו - אם השעה בתחנות הביניים היא שעה משוערת בלבד, הרי שהשעה בתחנת המוצא איננה שעה משוערת, ועל אגד מוטלת החובה לשגר אוטובוס לתחנת המוצא בשעה הנקובה. במקרה שבפניי הוכח, שהאוטובוס המקורי כלל לא יצא מתחנת המוצא ושהאוטובוס החלופי יצא מתחנת המוצא באיחור, אשר בנסיבות העניין הוא איחור ניכר, ועל כן חלה על אגד החובה לפצות את התובע בגין איחור זה.
10.
הנזק
- התובע עתר לקבלת פיצוי כספי ממוני בסך של 90 ש"ח עבור נסיעה במונית (לאחר קיזוז דמי הנסיעה באוטובוס), אשר גובתה בחשבונית מס (נספח ב' לתביעה), והוא זכאי לסכום זה, משוערך. בנוסף, אני מקבל את טענות התובע בדבר נזק לא ממוני, ובשים לב למספר בני המשפחה, אני פוסק לטובתו פיצוי בסך של 1,500 ש"ח בגין אובדן זמן ועוגמת נפש.
11.
לסיכום
- דין התביעה להתקבל. אגד תשלם לתובע פיצוי בסך של 1,600 ש"ח, כערכם היום.
כמו כן, תשלם אגד לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.
סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן תיווסף עליהם ריבית פיגורים כחוק.
12. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ד' ניסן תשע"ב, 27 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.