1. על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 5.3.13, לגבי בנו הקטין של התובע (להלן - הקטין) ניתן בבית המשפט לנוער בפתח תקווה צו אבחון והסתכלות על פי סעיף 20א לחוק הנוער (שפיטה, ענישה, ודרכי טיפול), התשל"א - 1971, במרכז האבחון "בראשית" של הנתבעת 1 (להלן - המרכז).
2. מהחלטת בית המשפט לנוער מיום 16.8.12, שצורפה לכתב התביעה עולה, כי התובע, אביו של הקטין, התנגד להוצאת הצו, בין היתר, עקב העובדה שהמרכז אינו חרדי ואינו תואם את אורח חייו של הקטין ואת חינוכו.
בהקשר זה קבע בית המשפט לנוער:
"יצוין כי בעקבות הטעם השני ביקשתי לבדוק את אורח החיים במרכז והובהר לי כי האוכל כשר, יש הפרדה בין בנים ובנות בחדרים, אך אורח החיים במקום הינו חילוני... אכן חבל מאד כי אין מרכז חרדי הפועל כמרכז "בראשית", ואין ספק כי יש לפעול להקמת מרכז גם למגזר זה. אך החשיבות באבחונו של הקטין והצורך במסגרת אשר תשמור עליו וסייע באיון מסוכנותו עולים בעיני על זכותו לקליטה במסגרת התואמת את אורח חייו.
בטוחני כי הקטין יוכל להמשיך ולשמור על מצוות ולהקפיד על דיני הכשרות גם במרכז חילוני..."
3. התובע דורש סכום של 33,200 ש"ח , בטענה כי המרכז לא סיפק לקטין מנות מהדרין, ואין במרכז כלל פיקוח כשרות , וכתוצאה מכך נאלץ התובע לספק לבנו מזון כשר במשך 49 ימים לפחות, בעלות של 7,610 ש"ח.
בנוסף, דורש התובע שכר בטלה עבור אותם ימים של הספקת המזון בסכום של 8,878 ש"ח, לפי שכר מינימום בסך של 185 ליום.
התובע צירף טבלה ובה פירוט הוצאות יומי, הכולל הוצאות נסיעה וכלכלה בסכום של 155ש"ח ליום.
עוד דורש התובע , פיצוי בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב ההונאה הנטענת על ידו בעניין הכשרות במרכז.
4. בכתב ההגנה מטעם המדינה נטען כי התביעה מנותקת מן העובדות לאשורן, ומדובר למעשה בתביעה לא מבוססת.
לטענת המדינה, נמסר לתובע על ידי המרכז, בסמוך לאחר קליטתו של הקטין, כי באפשרותו לרכוש את המזון עבור בנו עם ההכשר שבו הוא חפץ, ובכפוף להצגת קבלות - יקבל החזר כספי מהמרכז.
הואיל והתובע לא הציג קבלות כאמור - לכן לא מומשה בפועל הצעת המרכז.
עוד נטען, כי ביום 26.2.13 ניתן אישור למרכז, לפנים משורת הדין, לספק מזון כשר של העדה החרדית בסכום של 1,285 ש"ח לחודש, ובהתאם לכך החל מיום 1.3.13 סופקו לקטין ארוחות כשרות למהדרין, בהכשר שאושר על ידי התובע.
המדינה טוענת להעדר עילה ולהעדר יריבות בינה לבין התובע, ועל כן מבקשת לסלק את התביעה נגדה על הסף.
לטענתה, אף אם ייקבע כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו בשל נזק שנגרם לו - הרי שהאחריות לכך מוטלת על המרכז בלבד.
לעניין סכום התביעה טוענת המדינה בכתב ההגנה, כי משלא הציג התובע קבלות למרכז בשל רכישת המזון בעל ההכשר - הוא אינו זכאי להחזרים, לרבות בשל נסיעות.
עוד נטען, כי ככל הידוע למדינה התובע איננו עובד ולא המציא תלושי שכר המעידים על הפסדי השתכרות, ולכן אינו זכאי לשכר הבטלה הנדרש בכתב התביעה.
5. בכתב ההגנה מטעם המרכז נטען להיעדר יריבות שכן, לטענתו, המרכז מופעל בהתאם לסטנדרטים של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, כמפורט במכרז שבו זכה.
לטענת המרכז, בהתאם לדרישות המכרז ישנה הקפדה על סביבת אכילה כשרה וכן על אספקת מזון עם הכשר של הרבנות, וככל שהתובע דורש הכשר המיוחד רק לבנו - הרי שאין בכך כדי להטיל דופי בהתנהלותו של המרכז, ובכל מקרה אין בכך כדי להקים עילת תביעה נגדו.