הרקע והצדדים
1. התובעים השכירו דירה לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), והנתבעים 2-3 הם ערבים לחובות הנתבעת.
2. התובעים טענו כי לאחר פינוי המושכר התברר כי הנתבעת השליכה חפצים מהדירה, הותירה חוב לוועד הבית, והדירה הושארה במצב מוזנח ובלתי ראוי למגורים, כאשר בשל כך נדרשו להוצאות ממשיות להחזרת הדירה למצב סביר. בנוסף טענו התובעים כי נאלצו להפחית ממחיר השכירות בשל מצב הדירה והם צרפו תצהיר של מי ששוכר כעת את הדירה, לתמיכה בטענה זו.
3. הנתבעים טענו כי בתחילת תקופת השכירות היתה הדירה מוזנחת מאד, כי במהלך תקופת השכירות השקיעו בדירה, צבעו אותה, סידרו ותיקנו את שנדרש מפעם לפעם, וכי הם הותירו את הדירה במצב דומה לזה שבו קיבלו אותה, אם לא במצב טוב יותר.
4. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם חייבים הנתבעים לשלם לתובעים את ההוצאות הנדרשות, או את ההוצאות שהוצאו על ידם לאחר עזיבת הנתבעת את הדירה, ואם נגרמו לתובעים הפסדים בדמי השכירות בשל מצבה הירוד של הדירה בעת פינויה.
דיון והכרעה
5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן.
6. אני דוחה את הטענה לאובדן הכנסות שכר דירה בשל מצב הדירה. אמנם, התובעים הגישו תצהיר של הדייר הנוכחי, אולם זה לא הגיעו למסור עדות ולא ניתנה לנתבעים האפשרות להציג לו שאלות להבהיר את הנטען. מעבר לכך, התובע אישר כי ביקש מהנתבעים שכר דירה של 3,000 ש"ח לחודש כדי להמשיך ולהחזיק בדירה, וזהו שכר הדירה המשולם לתובעים כיום.
7. התמונות שצורפו לכתב התביעה מעלות כי הדירה אכן נותרה במצב מוזנח, מלוכלך ועם תכולה פגומה וחלקית. בחוזה השכירות עליו חתמו הנתבעים נרשם כי השוכרים מצהירים שראו את הדירה ומצאות אותה מתאימה למטרותיהם, כי קיבלו את הדירה במצב תיקין וכי הם מתחייבים להחזירה בתום תקופת השכירות באותו מצב תקין כפי שקיבלו אותה.
מאידך, הנתבעים טענו כי מצב הדירה בעת שנכנסו אליה היה מוזנח וירוד, כי ראו את הדירה כאשר היא היתה תפוסה על ידי דיירים אחרים וכי לא ראו אותה כלל לאחר עזיבת הדיירים האחרים בטרם חתמו על החוזה. לטענתם, עם עזיבת הדיירים הקודמים התבררה התמונה העגומה של מצב הדירה, ובאותה עת הסכימו (לבקשת התובעים) לסדר בעצמם את הפגמים ולבצע שיפורים ככל שידם משגת.
התובע בעדותו אישר כי הראה לנתבעים את הדירה כאשר הדיירים הקודמים עדיין גרו בה, וכי אף הוא בעצמו לא ראה את הדירה לאחר פינויה על ידי הדיירים הקודמים ולפני כניסת הנתבעים. בשל כך, ומאחר ולא הובאה כל עדות נוגדת, אני מקבלת את טענות הנתבעים כי הדירה היתה מוזנחת כבר בעת כניסתם אליה וכי השקיעו - במידה זו או אחרת - זמן ומאמצים, וייתכן ואף כספים כלשהם, כדי לשפר במעט את הדירה במהלך שהותם בה.
8. למרות האמור לעיל, מצב הדירה כפי שנראה בתמונות שצורפו לכתב התביעה מעלה, כי מצבה של הדירה בעת פינויה על ידי הנתבעת היה כזה, שאין להניח שדיירים חדשים (הם הנתבעים) היו נכנסים אליה ועוברים על כך לסדר היום. לא מדובר בפגמים קלים או בהזנחה שניתן להתעלם ממנה. אני מקבלת את טענת התובעים כי המצב בעת פינוי הדירה על ידי הנתבעים היה ירוד בהשוואה למצב הדירה בעת שקיבלו אותה.
אין בידי לכמת את ההבדל בין מצב הדירה בתחילת תקופת השכירות של הנתבעת לבין מצבה בסיום אותה תקופה, וזאת מאחר והתובעים לא הוכיחו את מצב הדירה בעת מסירתה לנתבעים בתחילת תקופת השכירות. גם בהליך זה המתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות, וגם בכל הנוגע למקורם של הנזקים הנתבעים ושוויים, חל על התובעים נטל השכנוע, הוא החובה להוכיח את תביעתם, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה".
יש לשקול גם את הבלאי הטבעי של הדירה במהלך תקופת שכירות של שלוש חצי שנים, במהלכם גרו הנתבעים 1-2 וילדיהם בדירה.
9. לקחתי בחשבון גם את העובדה כי בביצוע עבודות שיפוץ ושיפור בדירה, הביאו התובעים את הדירה למצב משופר בהשוואה למצבה בעת מסירתה לנתבעים. בנסיבות המקרה דנן, למרות העדר ראיה או אסמכתא, על בסיס התרשמותי מטענות הצדדים והמסמכים שצורפו על ידם לכתבי הטענות, אני סבורה שיש מקום להעריך על דרך האומדנה את הפיצוי הראוי במקרה דנן.
10. בשים לב לעובדה שקיבלתי את טענת הנתבעים שהדירה היתה מוזנחת כבר בעת כניסתם, ובשל העובדה כי צפוי כאמור בלאי במהלך של 3.5 שנים של שכירות, אני מעריכה את הנזקים שנגרמו באחריות הנתבעים כדלקמן:
אינני מקבלת את הדרישה לכיסוי ההוצאה הנדרשת להחלפת דלתות הפנים, שכן אין כל ראיה לטענה כי הצורך בהחלפתם נובע מתקופת מגורי הנתבעים בדירה.
אני מקבלת את ההוצאה הנטענת בשל עבודות הנגרות (לאחר ניכוי ההוצאה המתייחסת להחלפת דלתות הפנים), תיקון הפלדלת והאלומיניום בהיקף של מחצית מההוצאה בפועל, קרי, בסכום של כ- 3,500 ש"ח.
10. בנוגע לחובות שהותירו הנתבעים, יש קושי לקבל את טענת התובעים כי על הנתבעים לשלם תשלומים, אשר לכאורה, לפחות בחלקם, הם מתייחסים לחודש יוני 2012: הנתבעים פינו את הדירה בסוף חודש מאי, והדיירים הנוכחיים נכנסו לדירה כבר באמצע חודש זה. לעניין זה לא עמדו התובעים בנטל להוכיח כי התשלומים הנדרשים על ידם נובעים משימוש של הנתבעים או מתייחסים לתקופת מגורי הנתבעים בדירה.