1. א. עסקינן בתאונת דרכים שאירעה ביום 9.5.10 בצומת מרומזרת בין רכב התובעת שהיה נהוג בידי מר עדי פרץ (להלן:"עדי") ובין רכב הנתבע 2, (להלן:" מר אלגרבלי") שהיה נהוג בידי הנתבע 1 (להלן:"הנתבע").
כל אחד מהמעורבים בתאונה מבקש להטיל את האחריות על זולתו וכל אחד מהם מעלה גרסה משלו על אופן קרות התאונה.
ב. בכתב התביעה טוענת התובעת, שעת פנה עדי שמאלה באור ירוק ברמזור לאחר שאותת על כוונתו לבצע הפניה, הגיח לפתע מולו רכב נהוג בידי הנתבע, תוך שהנתבע מתעלם מאור אדום שהיה ברמזור כיוון נסיעתו וכתוצאה מכך פגע בעוצמה ברכב התובעת, וממכה זו הסתובב ופגע ברמזור ונעצר על אי תנועה סמוך לרמזור.
מאחר והתובעת סבורה שלנתבע אחריות מלאה לקרות התאונה ולנזק שנגרם למכוניתה, תובעת היא מהנתבעים סך של 27,851 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 25,776 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 750 ש"ח , טרחה ועגמת נפש בסך של 500 ש"ח והפרשי הצמדה וריבית בסך של 825 ש"ח.
2. מר אלגרבלי אשר הוזמן כחוק, לא התייצב וגם לא הגיש כתב הגנה.
הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו בלבד ולמעשה, אין הנתבע מעלה גרסה כלשהי על אופן קרות התאונה, אלא מכחיש באופן כללי את טענות התובעת וסומך את הגנתו בשתי טענות עיקריות והן: כ
טענה ראשונה, מציין הנתבע את העובדה, שלמרות שהתאונה נחקרה על ידי גורם מוסמך, קרי לשכת חקירות תאונות דרכים של מרחב השפלה ותוצאת החקירה העלתה שאין הנתבע אשם בתאונה
וכטענה שנייה, מביא הנתבע כסיוע את תצהירו אשר צורף לכתב ההגנה.
בנסיבות אלה, מוכן בית המשפט לראות באמור בתצהירו את הגרסה שלו בדבר קרות התאונה.
במהלך הדיון, הגישה גם התובעת הודעה שמסרה הגב' ברזה אורטל (להלן:"אורטל") בתחנת המשטרה, כעדה אשר ראתה את אירוע התאונה - אם כי עדה זו לא התייצבה להעיד בבית המשפט.
3. לאור טענות הצדדים והיות והיה בדעתי לבדוק את חומר הראיות שהצטבר בתיק בית המשפט, החלטתי לדחות את מועד מתן פסק הדין.
לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את חומר הראיות, אני מחליט כי בתאונה זו, תרמו שני הנהגים תרומה משמעותית לקרות התאונה ובמקרה זה יש לייחס לכ"א מהם אחריות בשיעור של 50% - זאת לאור הנימוקים הבאים:
א. מחוות דעת שהגישה התובעת עולה, שרכבה נפגע בצורה קשה בחזית, עד כי הוכרז אובדן מוחלט.
בכתב התביעה כותבת התובעת כך:" הנתבע 1 מתעלם באופן מוחלט ממופע אור אדום אשר ברמזור ופגע בעוצמה ברכב התובעת, אשר הסתובב פגע ברמזור ונעצר ע"י אי התנועה הסמוך" (סעיף 4 לכתב התביעה).
מאמירה זו, אין לדעת איזה רכב הסתובב ופגע ברמזור - האם רכב התובעת או רכב הנתבע, אך מעדותו של עדי עולה, שרכב הנתבע הסתובב על העמוד, פגע בעמוד עם החלק האחורי של רכבו. לא רק זאת, אלא לאחר שהסתובב, עלה רכב הנתבע על המדרכה (ראה בעמ' 4 לפ',ש' 19 וש' 21).
ב. הנתבע צרף את הודעת המשטרה לפיה, לאחר שנחקרו נסיבות התאונה, הוחלט לסגור את התיק מחוסר הוכחות מספיקות להביא בפלילים (ראה נ/3) ומכאן הסיק, שאין הוא אחראי לקרות התאונה.
בעניין זה, יש להבהיר לנתבע, שאין דין אישום פלילי כדין תביעת נזיקין, שכן בעוד שבמשפט פלילי יש צורך להוכיח את אשמת הנתבע (הנאשם) מעל לכל ספק סביר, לא כך בתביעה אזרחית, שכן בתביעה כגון דא, מחליט בית המשפט על פי מאזן ההסתברויות ובמקרה כזה, די לו לתובע לשאת בנטל ההוכחה של 51% על מנת לקבל סעד מבית המשפט.
ג. א) כל אחד מהמעורבים בתאונה סבור שזולתו נכנס לצומת באור אדום, ברם מכמות הראיות שכל אחד מהם הביא, לא ניתן לקבוע במשפט זה מי הוא זה ואיזה הוא הנהג אשר נכנס בירוק ומי באדום.
ב) העד מטעם הנתבע, מר עימאד ג'אלער, אשר נסע ברכב הנתבע (להלן:" מר עימאד") העיד בבית המשפט, שבעת שהנתבע הגיע לצומת היה אור ירוק מלא ולכן הוא המשיך בנסיעתו (עמ' 2 לפ',ש' 13- 14) בעוד שגב' אורטל (אשר לא העידה בבית המשפט) אמרה בהודעת במשטרה, שראתה את עדי עומד - בטרם ביצע הפניה שמאלה- כשהוא ממתין לאור ירוק ואז גם ראתה, שבעת שעדי כבר החל לפנות שמאלה, הגיע רכב הנתבע במהירות והיא גם ראתה שבכיוון נסיעתו של הנתבע היה אור אדום.
אין להוציא מכלל אפשרות, שממקום עמידתה או הליכתה, היא יכלה לראות את צבע האור ברמזור מכיוון נסיעתו של הנתבע, אך היא בפירוש לא יכלה לראות מה צבע האור ברמזור בכיוון נסיעתו של עדי.
ג) לכן, הצדדים עדיין הותירו ספק אם אכן, כל אחד מהם נכנס באור ירוק מלא אל תוך הצומת, אך מה שכן עולה מחומר הראיות הוא, ששניהם נכנסו לצומת בחוסר זהירות ואף אחד לא שם לב לבואו של הרכב האחר וכתוצאה מכך אירעה התאונה.