לפניי תביעה ותביעה שכנגד (אשר נפתחה בתיק נפרד, כאשר הדיון בשני התיקים אוחד) שעניינן הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 21.1.2011, במסגרתו שכר התובע והנתבע שכנגד, מר עדיאל וולף (להלן -
"התובע") יחידת דיור מהנתבעת והתובעת שכנגד, הגב' רונית קרן (להלן -
"הנתבעת").
הצדדים ועיקרי טענותיהם
:
1. ביום 21.1.2011 שכר התובע מהנתבעת יחידת דיור המצויה במרתף, לתקופה שמיום 3.2.2011 ועד ליום 3.2.2012, בעלות חודשית ע"ס 2,200 ש"ח; בהסכם השכירות נקבע (בשולי ההסכם, בכתב יד) כדלקמן:
"איסור מוחלט לזרוק ניירות ותחבושות לאסלה בגלל מערכת שאיבה שעשויה להיסתם". בפועל, בהתאם לנטען בכתב התביעה, יועדה יחידת הדיור לשמש את אמו של התובע, הגב' נילי וולף, אשר נכנסה אליה. בסמוך למועד בו נמסרה לתובע החזקה ביחידת הדיור התלוננה הגב' וולף על בעיות במערכת הביוב, בשלב מאוחר יותר הודע לנתבעת על ביטול הסכם השכירות והתובע פעל לאיתור דיירת חלופית. בפועל, יחידת הדיור פונתה במועד מאוחר יותר, עד להסדרת דיור חלופי לגב' וולף. התובע טוען כי הוא זכאי להחזר שכר הדירה ששולם על ידו בחודש הראשון, לתשלום בגין עלויות ההובלה, תשלום שכר טרחתו של מומחה שערך בדיקה במערכת הביוב, פיצוי עבור עוגמת נפש וכן השבת המחאות נוספות שנמסרו ולא הוחזרו או חיוב הנתבעת בתשלום הסכומים הנקובים באותן המחאות.
2. הנתבעת טוענת, כי העובדה שביחידת הדיור השתכנה אמו של התובע ולא התובע עצמו מהווה הפרה של הסכם השכירות. כמו כן, נטען שהגב' וולף ביקשה להביא את הסכם השכירות לסיום, לאחר שמצאה את יחידת הדיור קטנה מדי לצרכיה (נטען שהיא ביקשה לשכן ביחידת הדיור, שכללה חדר אחד, את בתה, חתנה ונכדיה) ומשהנתבעת סירבה להשיב לה את ההמחאות שנמסרו מראש, היא חיבלה במערכת הביוב בדירה, בכך שהשליכה
"כוסות ודברי היגיינה נשיים לתוך האסלה כדי לחבל במשאבת הביוב" (סעיף 4 לכתב התביעה שכנגד). עוד נטען, כי ניסיונות להביא את התובע לפנות את הנכס לא צלחו, אלא לאחר כחודש. הנתבעת עתרה בבקשה לפסוק לזכותה דמי שכירות עבור חודש בו אוחסנו מיטלטלין בדירה, פיצוי עבור עמלת החזר המחאות, עלות תיקון המשאבה, עלות רכישת משאבה חדשה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.
דיון והכרעה
:
3. לאחר בחינת כתבי הטענות מטעם הצדדים, העדויות, הראיות והמוצגים, נחה דעתי שדין תביעתו של התובע כנגד הנתבעת להתקבל בחלקה; דינה של התביעה הנגדית - להידחות.
4. עדותו של התובע - לפיה הוסכם שאמו היא שתגור בדירה, על אף ציון שמו כשוכר - מהימנה עלי. גרסתו של התובע עולה בקנה אחד עם התוספת בכתב יד להסכם המודפס, שם צוין שאין להשליך תחבושות לאסלה. לנתבעת היה אפוא ברור שבדירה אמורה להתגורר אישה, אם התובע, אשר נכחה במעמד החתימה על ההסכם; אין לראות באמו של התובע משום דיירת משנה.
5. במחלוקת בין הצדדים - האם חיבלה אם התובע במערכת הביוב, על מנת לבסס טענה בדבר זכאות להביא את ההסכם לכדי סיום או האם סיפקה הנתבעת לתובע (למעשה, לאמו) יחידת דיור שמערכת הביוב בה אינה תקינה ושבמצבה הנוכחי לא הייתה ראויה למגורים - עדיפה עלי גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת, על כל הכרוך והמשתמע מכך.
6. מצאתי מקום להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת על יסוד האמור להלן:
גרסתה של הנתבעת - בכתבי הטענות שהוגשו מטעמה (כתב הגנה וכתב תביעה) - הייתה כדלקמן: הגב' וולף הגיעה למסקנה שיחידת הדיור קטנה עבורה (ועבור בני המשפחה אשר היא ביקשה לשכן במקום), כאשר
"לאחר סירובי להחזיק את ההמחאות העתידיות .... החלה גב. וולף לחבל בדירה, היא זרקה כוסות ודיברי ההיגיינה נשיים לתוך האסלה כדי לחבל במשאבת הביוב" (סעיף 4 לכתב התביעה); היינו, כרונולוגית, תחילה דרשה הגב' וולף להביא את ההסכם לכדי סיום ורק בעקבות סירובה של הנתבעת להגיע להסכמה כאמור חיבלה הגב' וולף במשאבה.
בעדותה בבית המשפט טענה הנתבעת אחרת; הנתבעת העידה:
"אימא שלו הייתה במעמד החתימה, אחרי כמה ימים היא לא פנתה אליי, אני ירדתי למטה, ראיתי אותה יושבת בחושך, שאלתי מה קרה, הביוב עלה, הסברתי לה שאני בעלת הבית ואני מתקנת את זה, בינתיים נתתי לה מפתח של הבית שלי, היא ישבה איתנו בסלון, השתמשה בשירותים, מה שהיא רצתה, עד שהבאתי אינסטלטור לקח יומיים, יומיים היא השתמשה בשירותים בבית אצלי, וישנה אצלה, ואז הבאתי אינסטלטור שתיקן את הבעיה, אחרי זמן קצר שוב הייתה בעיה, שוב הבאתי אינסטלוטור שהוציא משם כוס ודברי נשים, כשהראיתי לה את זה היא אמרה לי שהדירה לא מתאימה לה כי זה קטן לילדים שלה, הצעתי לה לעשות "העברת חוזה", שתביא מישהו אחר, כמו שהיא לקחה את הדירה מדיירת אחרת" (עמ' 5, ש' 15 - 23).
עדות זו עומדת בסתירה רבתי לגרסה בכתבי הטענות.
מהעדות עולה כי מיד לאחר מסירת החזקה בדירה כבר החלו בעיות במערכת הביוב ביחידת הדיור, אשר מנעו מהגב' וולף את האפשרות לעשות שימוש באסלה. מצב דברים זה לא הובא בכתבי הטענות מטעם הנתבעת. הדבר מעיד על כך שיחידת הדיור נמסרה כאשר מערכת הביוב אינה תקינה ובעצם כאשר יחידת הדיור כלל אינה ראויה למגורים.
יתירה מכך, מהעדות עולה -
בניגוד לנטען בכתבי הטענות - שמבחינה כרונולוגית תחילה אותרו במערכת הביוב
"כוס ודברי נשים"
ורק לאחר מכן, לאחר
שהמוצגים הוצגו לגב' וולף, היא הודיעה שיחידת הדיור אינה מתאימה לה.
בעדותה בבית המשפט העידה הנתבעת כי איתור אותם
מוצגים במערכת הביוב ("כוס ודברי נשים") היה מספר ימים לאחר שמסרה הנתבעת לתובע את החזקה ביחידת הדיור; עם זאת, כעולה מעדותו עד ההגנה, האינסטלטור מר דוד מוצפי, כמו גם מהאישור שנערך על ידו וצורך לכתבי הטענות ("חוות דעת מקצועית לכל המעוניין"),
הכוס ודברי הנשים אותרו במערכת הביוב בבדיקה שנערכה ביום 20.3.2011 (לאחר השבת החזקה בדירה לנתבעת) ולא בתחילת תקופת השכירות. עובדה זו, כשלעצמה, שומטת את הקרקע מתחת לתשתית העובדתית עליה מבקשת הנתבעת לבסס את טענותיה.
עוד יצוין, כי ב"חוות הדעת" שערך מר מוצפי ביום 20.3.2011 אותרה במקום
"כוס חסינה (הטעות במקור- י.נ.)
שבורה", בעוד שבעדותו ציין מר מוצפי, כי במקום
"מצאתי כוס חד פעמית" (עמ' 6, ש' 11).
עד התביעה, מר דוד אמיתי, העיד שמערכת הביוב ביחידת הדיור לא הייתה תקינה. בעדותו תיאר העד את הליקויים במערכת; אציין, כי עדותו מהימנה עלי.
מעבר לאמור, לא שוכנעתי שאם התובע פעלה לאיתור יחידת דיור, העבירה אליה את מיטלטליה, ומיד לאחר שהחזקה ביחידת הדיור נמסרה לה החליטה להביא את הסכם השכירות לסיום מאחר והמקום "קטן"; לגב' וולף לקח פרק זמן ממושך לאתר מקום חלופי, עובדה המעידה על כך שבעת ביטול ההסכם לא היה לה מקום חלופי או אינטרס להביא את הסכם השכירות לכלל סיום. הוכח שמיד עם מסירת החזקה ביחידת הדיור אותרו במקום בעיות קשות במערכת הביוב (עד אשר נאלצה הגב' וולף לעשות שימוש בנוחיות בביתה של הנתבעת), עובדה המעידה על כך שיחידת הדיור הושכרה לתובע כשהיא אינה מתאימה למגורים.