ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות נתניה
|
5860-02-12
21/11/2012
|
בפני השופט:
יפעת אונגר ביטון
|
| - נגד - |
התובע:
כפיר קריספין
|
הנתבע:
1. מאיה ירון
2. יוסף ירון
|
| פסק-דין |
1. הנתבעים הם שכני התובע. המגרש עליו בנוי ביתם גובל במגרש בו בנוי ביתו של התובע.
2. התובע בנה גדר בקו הגבול שבין שני המגרשים והוא תובע את מחצית עלות הקמתה.
אליבא התובע, יצר קשר עם הנתבעים וקיבל את הסכמתם לבניית הגדר, תוך נכונות לשלם לו את מחצית עלותה. אולם, כעת מתנערים מהסכמתם זו, למרות שהם עושים בה שימוש, ואף תמכו את הגדר הקדמית והגדר האחורית שלהם בגדר שבנה.
בנוסף, העיד כי בין המגרשים הפרש גובה של 1.40 מ', כך שהמגרש שלו גבוה ממגרש הנתבעים באופן משמעותי והגדר מהווה קיר תומך נחוץ.
3. הנתבעים כופרים בתביעה. לשיטתם, רכשו את המגרש כשהחומה בנויה בו. הנתבעים הכחישו כי שוחחו עם התובע על הגדר טרם בנייתה. עוד טענו שהתובע פלש בעת הבנייה לשטחם. הנתבעים הוסיפו שעל פי החוק לא חלה חובה לשאת במחצית מעלות הקמת הגדר, אלא בהוצאות תחזוקתה בלבד.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי עלות הקמת הגדר כנובע מהחשבונות שצורפה - מופרזת, הנתבעים חוששים שאין מדובר בחשבונית אותנטית. אליבא הנתבעים גובה המגרשים זהה והחומה שנבנתה איננה תומכת את גדרותיהם הנוספות.
4. הנתבעת אישרה ששוחחה עם אמו של התובע, לפני שהשלימה את רכישת הזכויות במגרש. באותה שיחה, סיכמו לשוחח על החומה כשיהפכו לבעלים הרשמיים של המגרש.
מאידך, אם התובע העידה שהנתבעת אישרה את בניית החומה והתחייבה לשלם, כשיתחילו הנתבעים בבניית ביתם.
5. שקלתי טענות הצדדים היטב. בטרם שאפנה למישור המשפטי יש להעמיד מספר מחלוקות עובדתיות על דיוקן:
א. הנתבע העיד: "זה נכון שכאשר רצינו לקנות את המגרש, ידענו שיש לנו חומה כזאת במגרש" (עמ' 2 ש' 31). לפי אישור מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") שצורף לכתב ההגנה, אושרה רכישת המגרש ביום 28.04.2010. הקבלה שצירף התובע נושאת תאריך 31.12.2009, כשלטענת אם התובע, הנתבעים רכשו את המגרש שנה קודם לכן - ב-21.05.2009 (וזאת על יסוד אישור החברה הקבלנית על מועד הזמנת שירותי הפיתוח והבניה).
ב. הנתבעת אישרה בעדותה כי החומה: "גבוהה מפני הקרקע של החצר שלנו 3.5 מ' ... אני טוענת שהפרש הקרקע בין החצרות שלנו הוא בערך 30-40 ס"מ ולא כפי שהתובע מציין". קרי, גם לפי עדותה שלה, המפה שצורפה לכתב ההגנה איננה תואמת את המציאות בשטח, כשעולים ממנה לכאורה שטחים בגובה זהה.
אמו של התובע העידה: "המועצה חייבה אותנו לבנות 1.5 מ' גדר מהשטח שלנו ואצלנו יש בדיוק 1.5 מ'".
ג. נראה כי המחלוקת איננה על עצם הקמת החומה כי אם על עלותה, והדברים משתקפים היטב בדברי הנתבע 2, כי הנתבעים ביקשו ועדיין מבקשים לשלם את חלקם בבניית החומה, אולם: "עפו כל מיני סכומים. מעולם לא נאמר איזה שהוא סכום... ההסכמה נגזרה מהצעת מחיר שקיבלנו עבור החומר (צ"ל החומה, הח"מ) שאנחנו התכוונו לבנות".
ואמנם, עיון בחשבונית שצורפה לתביעה מעלה כי הסכום המדובר הינו 36,000 ש"ח, ומחצית ממנו - 18,000 ש"ח. התובע טוען למחצית עלות בסך 14,000 ש"ח מבלי שפורט הפער ולא ניתן הסבר למשמעותו.
הקבלה איננה כוללת פירוט, לרבות לא ביחס לאורכה של הגדר, עוביה וגובהה (לרבות גובהה בתוך הקרקע).
5. סעיף 49(ב) לחוק המקרקעין קובע:
" ... וחייב הוא להשתתף בהוצאות הדרושות כדי להחזיקם במצב תקין לפי שיעור שהוסכם ביניהם ובאין הסכם כזה - בחלקים שווים, זולת אם מידת השימוש בהם היתה שונה".
במישור המשפטי - לעניין מחוברים שבמיצר (בקו הגבול בין מגרשים שכנים), החובה לפי סעיף 49(ב) הינה להשתתפות בהוצאות אחזקה וניהול ולא בהשתתפות בעלות הקמה. אך לכלל זה נקבע חריגים, כמפורט בהלכה הפסוקה.
כן למשל מצא בית המשפט חובת השתתפות בהקמה, כאשר טויח צד החומה, נעשה שימוש בחומה, וכאשר ניתנה הסכמה מסוימת לנשיאה בעלות הקמתה (ת"ק (אשדוד) 525/04).