פסק-דין בתיק ת"ק 55251-10-12

1.         בפני בית המשפט תביעת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע על התובע ע"י הנתבע, הכל בניגוד ל חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק").

2.         מדובר בסכסוך בתוך בית כנסת במושב בית זית.

לדיון התייצבו לא מעט צופים אשר לקחו צד בעניין וניתן לומר כי האווירה באולם בית המשפט בעת הדיון בתיק דנן היתה טעונה ביותר.

3.         עיקר המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הינה בסכסוך בתוך בית הכנסת. הנתבע חש מאויים ע"י התובע עקב אירוע לקראת יום הכיפורים. מדובר בקבלת כספי צדקה כנגד כפרות, כאשר נתגלעו חילוקי דעות בין התובע והנתבע ואשר בסופו של דבר, חש הנתבע מאויים הן משום שהתובע אמר לו כי אם לא יעביר לידיו את הכספים אזי "נראה איך תגמור את השנה". ביום 18.11.12 הוגשה תלונה במשטרה כנגד התובע ע"י הנתבע. לא ברור אם מדובר בתלונה עקב אותו אירוע לקראת יום הכיפורים נוכח חלוף הזמן.  אולם כפי שיתברר כלהלן אין להגשת תלונותממש בהכרעת התביעה בעניין דנן.

4.         בחודש ניסן תשע"ב פורסמה הודעה אשר נערכה ע"י מר אברהם שוורץ כאשר על ההודעה  חתומים מספר לא מועט של אנשים המתפללים בבית הכנסת.

5.         במהלך הדיון עולה כי נטען שהתובע קיים "פולסא דנורא" כנגד הנתבע כאשר התובע התלונן בפני רבנים כי הנתבע הזיק לו בכך ששבר את מראת רכבו ובכך שניקב צמיגים ומצרף מחללי שבת ורפורמים שרוצים להעלות לתורה נשים וסיכם מכתבו בקביעה: "כאשר אתה (הנתבע) נותן יד לזה" (ר' נ/1 סע' 4).

            כמו כן, נטען ע"י התובע בפני הרבנים כי הנתבע "מתעסק עם שדים וכישופים" (נ/1 סע' 3), זאת כאשר הכל קשור למר אברהם שוורץ אשר מסר עדות בבית המשפט.

המכתב נ/1 נערך בכ"ז מרחשוון תשע"ג (12.11.12) במועד האירוע לכאורה נשוא התלונה של הנתבע במשטרה.

6.         התביעה מבוססת על מחלוקת בין המתפללים אשר נסובה על אופי בית הכנסת והשקפת עולם. כל צד מחפש דרך להשליך בוץ ורפש על הזולת על מנת שהשקפתו תגבר על זו של הזולת.

7.         מן החומר המונח בפני בית המשפט עולה כי לא ניתן לומר על אף צד בתיק שהינו "טלית שכולה תכלת" אך על בית המשפט לדון בסוגיה המשפטית המונחת בפניו והיא השאלה האם המסמך (נספח א' מכתב מיום 30.3.12) לכתב התביעה מהווה ראיה לפרסום לשון הרע בהתאם לחוק?

8.         לשון הרע הוגדר בחוק כלהלן:

      1.         "לשון הרע הינו דבר פרסומו העלול

      (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם

      (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו

      (3) לבזות אדם במשרתו אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת בעסקו, במשלח ידו או במקצועו

      (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו"

                              .    .     .     .     .     .     .

      2 (א) פרסם, לעניין לשון הרע, בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס לרבות ציור דמות, תנועה, צליל או כל אמצעי אחר.

      (ב) רואים בפרסום לשון הרע בלי למעט מדרכי פרסום אחרות