ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ראשון לציון
|
54508-03-12
10/04/2013
|
בפני השופט:
רנה הירש רשמת בכירה
|
| - נגד - |
התובע:
ניב מורים
|
הנתבע:
משה פירוז
|
| פסק-דין |
עיקרי טענות הצדדים
1. ביום 1.3.2012 נפגע הקטנוע עליו רכב התובע, והוא הגיש תביעה זו כאשר לטענתו רכב הנתבע פגע בו, בצידו, תוך כדי הנסיעה.
התובע עתר לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לקטנוע וכן עלויות הנלוות כגון גרר, שווי קסדה, אובדן 3 ימי עבודה, הוצאות נסיעה במוניות והוצאות משפט.
2. לטענת התובע, הוא נסע במסלול השמאלי בכביש המוביל מקרית עקרון לביל"ו סנטר, כאשר באותה עת הנתבע החל לבצע פניית פרסה מהמסלול הימני אל תוך נתיב נסיעת התובע מבלי שאותת. התובע לא הפסיק לעצור את הקטנוע ופגע בגלגל האחורי השמאלי של רכב הנתבע.
בכתב התביעה התובע ציין כי מיד לאחר האירוע, מסר לו התובע כי לא ראה את האופנוע במראת הרכב הרטובה.
3. הנתבע מאידך טען כי הוא נסע בנתיב השמאלי, כי במקום אין תמרור האוסר על פניית פרסה ולפיכך הוא החל לפנות שמאלה כדי לבצע פניית פרסה חוקית, והתובע שנכנס משמאלו התנגש בו ובכך גרם לתאונה.
4. במהלך הדיון, העידו הצדדים וכן עדים מטעמם, והוגשו תמונות ותרשימים של הצומת בה אירעה התאונה.
מר דביר בן יעקב העיד מטעם התובע ולדבריו הקטנוע נסע בנתיב השמאלי ו"הנתבע בלם והתובע שבר שמאלה כדי לא להיכנס בו" ואז הנתבע ביצע פנית פרסה שמאלה ופגע בתובע.
גב' נעה פירוז (בתו של הנתבע) העידה כי ראתה את התרחשות התאונה, לפיה כאשר אביה החל בנסיעה לפניית פרסה מתוך הנתיב השמאלי, הגיע התובע וניסה לעקוף את הנתבע מצד שמאל.
דיון והכרעה
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גירסתו של התובע, ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.
ראשית, בתמונות שצורפו לכתב התביעה ואשר צולמו לטענת התובע מספר דקות לאחר התאונה לא נראה שהצומת מוצפת מים והכביש אף נראה יבש חלקית. בכך יש כדי לתמוך בטענת התובע והעד מטעמו שירד גשם קל מאוד, בניגוד לטענת הנתבע ובתו, לפיה היה גשם חזק.
שנית, הנתבע סבר שהעד לא יכול היה לראות את האירועים מאחר והיה במרחק של 15 מטר מרכב הנתבע. בתו של הנתבע שהיתה במרחק דומה מנקודת התאונה כמו העד (כפי שעולה מהסימונים שלה על גבי התרשים נ/1) ראתה לדבריה באופן ברור את כל הפרטים ולרבות את כוון מבטו של אביה בתוך הרכב.
שלישית, הגב' פירוז שגתה במסירת העובדות בעדותה, כאשר טענה שמר בן יעקב הגיע מהדרך שמימין לבעלי הדין בעוד שלדברי העד - שהוא עד אובייקטיבי ואין לו כל עניין בתוצאות ההליך - הוא נסע מאחורי התובע.
רביעית, וחשוב מכל, מר בן יעקב שהיה עד לאירוע ואינו קשור לתובע, תמך בעדותו באופן מלא בגרסת התובע, עדותו היתה מהימנה עלי ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבל את עדותו במלואה.
6. לאור האמור לעיל אני קובעת כי התאונה התרחשה באופן שתיארו התובע והעד מטעמו: הנתבע בלם במהלך נסיעתו, התובע סטה לשמאל הנתבע על מנת שלא לפגוע ברכב הנתבע, והנתבע החל לפנות פניית פרסה שמאלה בלא שהבחין בתובע.
7. על פי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה , התשכ"א—1961, אין לבצע פניית פרסה "אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך". לטעמי, ביצוע פניית הפרסה על ידי הנתבע כאמור לעיל, במקום בו נדרשת עצירה (על כביש רטוב) לפני ביצוע הפנייה - היא הפרה של התקנה שכן בנסיבות כאלה נגרמת הפרעה לתנועה כמו גם סיכון לעוברי הדרך.
זאת ועוד, הנתבע עצר ואף החל בפניה שמאלה כאמור, מבלי שהסתכל ובדק, במראה או בכלל, אם הנתיב השמאלי פנוי לצידו או מאחוריו.
המקום שבו בקש הנתבע לבצע פניית פרסה אינה צומת המיועדת לפנייה שמאלה ולפיכך קל להבין מדוע אותה עצירה, ועוד יותר מכך פניית הפרסה שמאלה הפתיעה את התובע.