1. התובע הגיע ביום 21.12.10 אל הנתבעת על מנת לרכוש טלוויזיה והמוכר הראה לו את הטלוויזיה הספציפית בעלות 2,200 ש"ח - למרות שצוין עליה מחיר של 2,900 ש"ח.
התובע הסכים לרכוש אותה וביקש מהמוכר לפתוח אותה לפניו, אך המוכר אמר שאין צורך ושהכל בסדר והטלוויזיה שבחר התובע היא מתצוגה.
כאשר התובע הגיע לביתו, נוכח לדעת שהטלוויזיה שסופקה לו היא יותר עבה מאשר בתצוגה ואינה מאותו דגם ולכן חזר עוד באותו יום לחנות והיות ואותו מוכר שמכר לא היה, פנה התובע אל מוכר אחר והלין בפניו בדבר אי ההתאמה והמוכר השיב לו שהטלוויזיה שסופקה לו היא מדגם טוב יותר מזו שראה בתצוגה.
מאחר ובחנות לא הייתה אותה טלוויזיה אשר הזמין התובע לראשונה, רשם לו המוכר על גבי החשבונית שיישלח לתובע צ'ק על מלוא הסכום בדואר תוך 7 ימי עסקים.
מיום שנרשמה ההערה הנ"ל פנו המוכרים אל התובע וביקשו ממנו לבוא ולבחור טלוויזיה אחרת.
התובע אמנם נענה לבקשות אלו, אך בבואו אל חנות הנתבעת - לא הייתה טלוויזיה כפי שרצה.
עד כאן מתאר התובע את הליכי הרכישה, ההחזרה ואת רישום ההערה הנ"ל, אך מכאן ואילך, מתאר התובע את הסיבה מדוע הגיש תביעה זו לחייב את הנתבעת בסכום של 3,000 ש"ח.
להצדקת הסכום הנ"ל טוען התובע, שהוא ביקש את מה שרצה לקנות ואילו נציגי הנתבעת הוליכו אותו בלך ושוב פעמים מספר ופעמים רבות ביקש הוא את כספו חזרה ודחו אותו בטענות שונות וכוזבות על כך שלא חתם על טופס מסוים ומדי פעם אמרו לו שבעוד 7 ימים יוחזר לו כספו.
עוד טוען התובע, שהנתבעת גרמה לו עוגמת נפש וטרטור.
2. בכתב ההגנה, שהגישה הנתבעת, ביקשה היא לדחות את תביעת התובע, משום שהתביעה היא ניסיון קטנוני וחסר תום לב להתעשר על חשבון הנתבעת וחוסר תום לב זה בא גם לידי ביטוי על ידי הסתרת פרטים מהותיים של התובע בכתב התביעה.
לגופו של עניין טוענת הנתבעת, שהתובע ביקש לבטל העסקה ובעקבות זאת, הוחזר לו ביום 16.1.11 אותו סכום שהוא שילם בכרטיס אשראי, קרי הסך של 1,190 ש"ח ואילו ביום 23.1.11 הודיעו לתובע, שמחכים לו בחנות שני צ'קים להשלמת מלוא עלות הטלוויזיה: צ'ק אחד ע"ס 856.20 ש"ח והשני ע"ס 143.80 ש"ח.
מנהל הנתבעת קיים עוד 2 שיחות טלפון עם התובע והזכיר לו לקחת את הצ'קים הנ"ל ואכן התובע הגיע וקיבל את הצ'קים ובכך קיבל התובע את מלוא הסכום ששילם עבור הטלוויזיה, אך התובע בחר להציג לפירעון רק את הצ'ק ע"ס 856.20 ש"ח.
3. לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את חומר הראיות, כפי שהובא בפני בית המשפט, הן בכתבי הטענות, בעדויות הצדדים ובמסמכים שצורפו ואשר הוגשו וגם אם הוכיח התובע, שבפועל לא קיבל החזר כספי במועד שהובטח לו, האם מצדיקה טענה זו הגשת תביעה על פיצוי בסך של 3,000 ש"ח.
על מנת להכריע בשאלה זו, הנני מחליט כדלקמן:
א. אני מקבל את טענת הנתבעת, שאכן התובע החסיר פרטים מהותיים בכתב התביעה, יען כי לאחר שהתובע מפרט את עובדות המקרה הקשורות לרכישת הטלוויזיה, מצא הוא לנכון לומר בסיפא לכתב התביעה רק זאת: "יתרה מכך, עד היום הכסף לא הוחזר לי במלואו למרות הבטחתם ועל אף התכתבות בינינו".
התובע לא פירט מהו אותו סכום שלא הועבר לידיו וגם לא ציין מה סכום שכן
הועבר אליו, רק בעדותו בבית המשפט טרח התובע לציין שהסכום שלא הוחזר לו הוא הסך של 143 ש"ח (עמ' 1 לפ', ש' 10).
התובע מסביר שלא ציין הסכומים שקיבל בתביעה, משום שאלה שולמו לו לאחר הגשת התביעה, (ראה בעמ' 1 לפ', ש' 19) אך מהמסמכים שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה עולה, שטענה זו לא נכונה, משום שכבר ביום 16.1.11 קיבל התובע החזר של 1,190 ש"ח (ראה קבלת זיכוי - נספח א' לכתב ההגנה) וביום 23.1.11 הודע לתובע על החזר יתרת הסכום בשני צ'קים (ראה נספחים ב' ו-ד' וראה גם צילומי הצ'קים שצורפו לכתב ההגנה) ואילו תביעת התובע הוגשה ביום 28.2.11.
ב. א) אני מקבל את טענת התובע שבפועל הוא לא קיבל את הטלוויזיה המוזמנת ולכן בשל חוסר ההתאמה החליט התובע להחזיר הטלוויזיה, אך לא הוכח בפני שהתובע נתקל בקשיים בעת שביקש להחזיר הטלוויזיה, אלא שטרונייתו של התובע מצטמצמת בכך, שהובטח לו החזר התשלום תוך 7 ימים ואילו הנתבעת לא מילאה אחר הבטחה זו.