1. התובע הוא עורך דין במקצועו. בינו לבין הנתבעים קשרי משפחה.
2. לטענת התובע, ייצג את הנתבעת בתביעה שהגיש נגדה מר רמי דבש (להלן: "דבש") בבית משפט השלום בנתניה (להלן: "ההליך"). אין מחלוקת כי ביום 15.3.2011 הגיש התובע עבור הנתבעת 2 כתב הגנה בסדר דין מהיר, לרבות תצהירים, בהליך הנ"ל ובכך הסתיים הייצוג.
3. הצדדים חלוקים בעניין שכר טרחתו של התובע. לשיטת התובע, הנתבע פנה אליו וביקש כי ייצג את הנתבעת שהיא אמו בהליך הנ"ל. מאחר והמדובר בקרובי משפחה לא ערך הסכם שכ"ט בכתב, אך לא היה ספק לצדדים כי הוא זכאי לשכרו. מוסיף וטוען התובע כי הנתבעת הודיעה לו, לאחר הגשת כתב ההגנה, כי תשלם לו את שכרו בתום ההליך, שכן ידה משגת לשלם באותה עת. התובע טען כי הנתבעים הציגו מצג לפיו שילמו לו, בפרט לנוכח תשלום קודם ששילם הנתבע בגין ייצוגו ע"י התובע בעניין אחר. התובע טוען כי לא ניתן היה להמשיך ולייצג את הנתבעת, בשל סכסוך משפחתי בין הוריו ואחיו לבין הנתבעים.
4. אליבא התובע, הנתבעת חייבת לשלם לו מכח התחייבותה ולאור שזכתה באותו הליך ונפסקו לזכותה 2,000 ש"ח בגין הוצאות משפט. לחילופין הוא עותר לחייבה בשכר ראוי, ובין היתר עפ"י התעריף המינימאלי של לשכת עורכי הדין.
5. הנתבע טוען כי אינו מעורב, למעט שקישר בין אמו לתובע, מפאת מחלתה. לשיטתו, התובע הבטיח לייצג את הנתבעת חינם אין כסף. הנתבע מוסיף כי התובע שינה עורו לאחר פרוץ הסכסוך המשפחתי. עוד ציין כי התובע הפסיק את הייצוג סמוך למועד שנקבע לשמיעת ההוכחות.
6. הנתבעת טוענת כי התובע התחייב לייצגה ללא תשלום, בשל מצבה הרפואי והמשפחתי, ובשל דלות אמצעיה. אין חולק כי הנתבעת מתקיימת מקצבת המוסד לביטוח לאומי. עם זאת, היא מודה, כי הבטיחה לתובע לשלם לו שכר, במידה ותזכה בהליך ואף תתבע את נזקיה מדבש. לטענתה הדבר היה מקובל על התובע. הנתבעת מכחישה את הייצוג בפועל.
7. בעת הדיון הוכח כי הנתבעת הפסידה בהליך בו פתח דבש ואף חויבה בהוצאות משפט. אין חולק כי לא הגישה תביעה נגדית נגד דבש.
עוד הוכח כי באין הסכם בכתב, פירש כל אחד מהצדדים את האמירות שבעל-פה באופן שונה.
8. לעניין השאלה אם נוצרה התחייבות לשלם שכר-טרחה, ע"י הנתבע ו/או הנתבעת, יש להפנות לפרטים הבאים:
א. התובע העיד תחילה כי בעבר, כל עבודה שבוצעה ע"י מי מהצדדים לטובת הצד השני, היתה כרוכה בתשלום. לאחר מכן אישר שהיו עבודות שביצע לנתבע ללא שכר. לטענתו באותם מקרים הדברים הוזכרו במפורש.
ב. התובע העיד כי היתה הסכמה, מפורשת, בעל-פה, לשלם שכר טרחה. ברם, לא נקבע סכום לתשלום. התובע אישר בעדותו כי הסכמה זו נערכה עם הנתבע, שאף ציין כי ישלם במקום הנתבעת, אם זו לא תשלם. הנתבע מכחיש את הדברים. לטענתו, לא דובר על כסף, שכן היה ברור כי התובע מתחייב לייצג ללא שכר, בשל אהבתו לנתבעת.
ג. עוד אישר התובע בעדותו כי ההסכמה לתשלום שכ"ט לא נעשתה עם הנתבעת. השיחה עמה נערכה לאחר הגשת כתב ההגנה, ואף בה ההתחייבות לשלם היתה בכפוף לזכייתה בהליך. עדות זו מחזקת את גרסת הנתבעת כי התחייבה לשלם שכ"ט בכפוף לזכייתה בהליך ובכפוף לתביעת דבש על נזקיה.
ד. התובע העיד עוד כי לא ביקש מבית המשפט את דחייתה דיון על מנת לאפשר לנתבעת להתארגן לייצוג חדש לאחר שחרורו מהייצוג, משום ש"היא לא היתה לוקחת עו"ד אחר" (עמ' 3 שו' 21-22). לטעמי, עדות זו אף היא מחזקת את גרסת הנתבעת, כי לו ביקש התובע שכ"ט, היתה פונה ללשכה לסיוע משפטי בשל מצבה.
9. ככלל אין חובה לערוך הסכם שכר טרחה בכתב: "הסכם שכר טרחת עורך-דין, ככל חוזה אחר, יכול שייעשה בעל-פה, בכתב או בצורה אחרת, כאמור בסע' 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, שכן פורמאלית אין חובה שבדין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב או בצורה מוגדרת אחרת (ראו גם: תא"מ 6895/06 צחי נשר נגד ג'ואל אטלן).
עם זאת, נפסק לא פעם כי מן הראוי שעורכי דין יקפידו על עריכת חוזי שכר-טרחה מפורטים עם לקוחותיהם, גם כאשר מדובר בלקוחות טובים וקבועים, והכל על מנת למנוע התדיינויות ממושכות ומיותרות בענין זה בבתי המשפט (לדוג' - ע"א 3379/01 בן בכור נגד עו"ד רון אורי).
כן נפסק, ברוח הכתיבה האקדמית בעניין זה, כי מקום שבו עורך דין לא טרח להסכם שכ"ט כתוב, תזקף עובדה זו לחובתו ותביא לפסיקת שכר טרחה על הבסיס הנמוך האפשרי (ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נגד עו"ד יצחק יחיאל וגם ד' פרידמן, "שכר טרחה ראוי לעורך דין").
10. סבורני כי במקרה שלפני, לא מתעוררת שאלת השכר הראוי כלל. עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה: האם נמסרה הסכמת התובע לייצג את הנתבעת בהתנדבות. יש להבחין, באשר לשאלה זו, בין הנתבע לנתבעת.
אשר לנתבעת - לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום לחייבה. התובע לבדו ציין בעדותו, שלא סוכם עמה דבר לעניין זה, אלא לאחר הגשת כתב ההגנה. התובע אישר את גרסת הנתבעת כי הסכימה, בדיעבד, לשלם שכר טרחה ככל ותזכה בהליך. עינינו הרואות, כי התובע לא דרש מהנתבעת שכר טרחה בטרם נתן את השירות, מה שמוביל למסקנה כי הסכים לייצגה בהתנדבות, או למצער, בהסתמך על ההבנה כי הנתבע ישלם לו.
לאחר מכן, הוסכם על תשלום מותנה, כפוף לתוצאות בהליך.