ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בחיפה
|
46635-11-12
18/02/2013
|
בפני השופט:
רחל חוזה סגנית נשיא (בדימ')
|
| - נגד - |
התובע:
מלשה סועאד
|
הנתבע:
1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2. דראל-רם בע"מ
3. אריה פוגל
|
| פסק-דין |
בתאריך 16.7.12, בשעה 09:00 לערך, ברח' התורן שבעין הים בחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהוג על ידה ובין רכב הנתבעת 2, הנהוג על ידי הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") והמבוטח על ידי הנתבעת 1.
לטענת התובעת, ארעה התאונה כאשר בסמוך לאחר כניסתה לצומת הרחובות העוגן - התורן ומעברה בצומת, נעצרה בעקבות רכב הנתבע שנעצר לפניה במרכז הכביש.
לפתע, החל רכב הנתבע לנסוע לאחור ולמרות צפירות התובעת אליו, המשיך בנסיעתו לאחור, כאשר בכוונתו לחזור ולהיכנס לרח' העוגן שממנו הגיע לצומת.
בנסיעתו כך לאחור, פגע הנתבע ברכב התובעת בחלק הקדמי ימני שלו.
לטענת הנתבע, לא עצר כלל את רכבו ברח' התורן, לאחר הצומת, אלא נסע בדרך ואילו התובעת הגיעה לרחוב זה במהירות ופגעה ברכבו שלו, בצד האחורי השמאלי שלו.
הנני נותנת אמון מלא בכל דברי עדותה של התובעת ומקבלת את טענותיה במלואן, כפי שעלו בעדותה בביהמ"ש ואף בדיווח שלה לחב' הביטוח מטעמה.
הנני דוחה כבלתי מהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותו של הנתבע.
לקביעתי, העיד הנתבע שקר בביהמ"ש.
התובעת העידה כי חזרה למקום התאונה כ-40 דק' לאחר שהתרחשה וראתה את רכבו של הנתבע חונה ברח' העוגן, הרחוב שאליו ביקש, לטענתה, להיכנס בחזרה, בנסיעה לאחור, ולצורך כך נעצר ברח' התורן ונסע לאחור.
התובעת הציגה לביהמ"ש תצלום של רכב הנתבע, החונה ברח' העוגן, תצלום שצולם כ-40 דק' לאחר התאונה והוגש לביהמ"ש במסגרת התצלומים שהוגשו וסומנו תק/2.
לאור טענה זו של התובעת, וכאשר הנתבע גרס מלכתחילה כי לא היתה לו כל סיבה לנסוע לאחור, אישר הנתבע כי אכן חזר לרח' העוגן, ללקוח שלו, אולם חזרתו אליו נעשתה לאחר שכבר היה אצלו לפני אירוע התאונה והוא עזבו ונסע למשרדו שבחיפה, כדי להביא ללקוח חלק שהיה עליו לספק לו.
הנתבע לא זימן את אותו לקוח כדי שיאשר את דברי עדותו וטען באורח סתמי לחלוטין כי איננו זוכר את שם הלקוח.
לקביעתי, הופתע הנתבע מהעובדה כי רכבו צולם כשהינו חונה ברח' העוגן וכדי לשלול את האפשרות כי אכן התכוון עובר לתאונה לחזור לרח' העוגן - בדה את הטענה כאילו היה כבר פעם אחת אצל הלקוח וזאת לפני התאונה וכי חזר אליו שנית והכל תוך כ-40 דק', הוא פרק הזמן שחלף מאז שהצדדים עזבו את מקום התאונה ועד שהתובעת צילמה את רכב הנתבע חונה ברח' העוגן.
זאת ועוד, נראה הוא כי פרק זמן זה של 40 דק' אינו מאפשר להגיע משכונת עין הים למשרדו של הנתבע שבשד' ההסתדרות או לביתו של הנתבע שברח' אבא חושי ולחזור לרח' העוגן שבשכונה.
הנני דוחה אף את טענת הנתבעים כאילו סימני הנזק שברכבים אינם מתיישבים עם גירסת התובעת.
כאשר הנתבע נסע לאחור כשבכוונתו להגיע בחזרה לרח' העוגן, לכיוון שמימין הצומת ממנו נסע לאחור וכאשר התובעת מגיעה לצומת מרח' העוגן, מהכיוון הנגדי, הרי שהפגיעה של רכב הנתבע תהיה בהחלט בפינה הקדמית ימנית של רכב התובעת.
על בסיס כל האמור לעיל, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של הנתבע, שעצר את רכבו בכביש שברח' התורן, נסע לאחור בכוונה לחזור שוב לרח' העוגן, ממנו הוא הגיע וזאת מבלי שהבחין כלל ברכב התובעת שנעצר מאחוריו ותוך כדי נסיעתו כך לאחור - פגע ברכב התובעת.
הנני קובעת כי הוכח שלרכב התובעת נגרמו נזקים בסך של 3,187 ש"ח, כעולה מדו"ח השמאי שלא נסתר.
כן נשאה התובעת בשכ"ט השמאי בסך של 500 ש"ח.