בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעוסקות בחוזה שכירות של דירת מגורים.
רקע כללי ותמצית טענות הצדדים -
1. אין חולק כי התובעת, הגב' יונה שטיינר (להלן: "
התובעת") היא בעלת הזכויות בדירת מגורים ברח' האורן 46 - רמת ישי (להלן: "
הדירה").
2. אין אף מחלוקת כי ביום 9.5.2010 נחתם חוזה בין התובעת לבין הנתבע, מר עודד גוטנטג (להלן: "
הנתבע") לגבי שכירת הדירה (להלן: "
החוזה").
3. התובעת טוענת כי הנתבע ובת זוגו (להלן ביחד: "
הנתבעים") עזבו את הדירה מבלי לתת הודעה מראש בת 20 יום כפי שהותנה בחוזה ועל כן, היא זכאית לפיצוי מוסכם בשיעור של דמי שכירות של חודש, משמע - 3,500 ש"ח.
4. בנוסף, טוענת התובעת כי כאשר עזבו הנתבעים את הדירה הם הותירו נזקים ולא צבעו את הדירה כפי שהיה עליהם לעשות - ומכאן שעליהם לפצותה בגין הוצאות שהוציאה לתיקון הליקויים בסך של 500 ש"ח בשל תיקון כיור שניזוק, 320 ש"ח בגין שכרה של מנקה ו- 1,700 ש"ח - בגין שכרו של צבעי אשר צבע את הדירה.
5. הנתבע, בכתב הגנתו, מכחיש את טענות התובעת וטוען כי התנאי לגבי הודעה מראש בת 20 יום והפיצוי המוסכם הנטען, לא הופיעו בחוזה שנחתם וכי ממילא הם נתנו התראה בת 20 יום טרם הפינוי.
6. באשר לליקויים ולנזקים - מסביר הנתבע כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעים יפנו את הדירה ביום 31.8.2012 וכי הם התכוונו לנקות את הדירה ולהשיבה במצב סביר ותקין במועד זה, אלא שהתובעת ובעלה ביקשו מהם לפנות את הדירה יומיים לפני המועד המוסכם, כלומר עוד ביום 29.8.2012, ולכן הם לא הספיקו לנקות את הדירה כפי שרצו לעשות. הנתבע מוסיף וטוען שהוסכם בין הצדדים שלאור הפינוי המוקדם הם לא יצטרכו לנקות את הדירה ולא יישאו בעלויות של הניקיון והצביעה.
7. בנוסף, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד ובה עותרים לפיצוי בסך של כ-22,600 ש"ח. לטענתם נגבו מהם 300 ש"ח ביתר, בגין דמי שכירות בכל חודש, במשך 12 חודשים בניגוד להוראות החוזה. עוד טוענים הנתבעים, כי נגרמו להם נזקים בשל הצפות במערכת הביוב והם עותרים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כאמור, בגין תשלומים שבוצעו לאינסטלטור לצורך תיקון ההצפות של הביוב, בגין אובדן ימי עבודה שכרוכים בכך ובשל עוגמת נפש. בנוסף, טוענים הנתבעים לנזקים בשל עבודות שבוצעו בגינה ללא הודעה מוקדמת, בשל נזק למחסן של הגינה ואובדן ימי עבודה בגין האמור מעלה.
הראיות -
8. בפניי נשמעה עדותה של התובעת, של הנתבע, ושל אשתו של הנתבע והתובעת שכנגד, הגב' חוה גוטנטג (להלן: "
הנתבעת").
דיון והכרעה -
9. לאחר שעיינתי במסמכים ושקלתי את טענות הצדדים מסקנתי היא, כי דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן ודין התביעה שכנגד להידחות, והכל מחמת הנימוקים שיפורטו להלן.
התביעה העיקרית -
הדרישה לפיצוי מוסכם בגין אי מתן הודעה מראש בת 20 יום:
10. התנאי לגבי חובתם של הנתבעים להודיע לתובעת 20 יום לפני כוונתם לסיים את החוזה והתנאי שמורה על פיצוי מוסכם בשיעור של חודש דמי שכירות למקרה ולא תינתן הודעה מראש בת 20 יום - אינו מופיע על גבי העותק של החוזה שנמצא בידם של הנתבעים, אלא רק על העותק של התובעת. לטענתה, לאחר שהצדדים סיימו לחתום על החוזה, הם דיברו בע"פ על הוספת תנאי שכזה. לטענתה - הייתה הסכמה בעל-פה לגבי התנאי והיא רשמה את אותה הסכמה על גבי העותק שלה בכתב ידה ואילו הנתבעים לא מצאו לנכון להעלות על הכתב את אותו תנאי.
11. במצב דברים זה, קשה לקבוע שאכן מדובר בתנייה מחייבת. ניתן לראות על גבי החוזה, שקיימים בו תיקונים רבים בכתב יד וליד כל תיקון מתנוססות חתימות הצדדים. מן הראוי היה - שאם אכן הייתה הסכמה לגבי תנאי שכזה - לרשום אותו במפורש על גבי שני ההעתקים ולחתום בצידו. בהעדר חתימה ליד תנאי זה, יש קושי לקבוע שאכן הוא מהווה חלק מההסדר.
12. מעבר לכך, אני מקבלת את גרסת הנתבעים (אשר לגבי העידו הן הנתבע והן הנתבעת, כל אחד בנפרד) לפיה ההודעה לגבי הכוונה לסיים את השכירות ניתנה לתובעת ביום 9.8.2012. היות ואין חולק שהפינוי בפועל בוצע בסוף חודש אוגוסט וכי הנתבעים שילמו את דמי השכירות עד יום 31.8.2012 - המשמעות הינה שממילא ניתנה התראה מראש בת 20 יום.