1. עסקינן בתביעה כספית ע"ס של 11,583 ש"ח, שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע, רכב מסוג מרצדס שנת ייצור 2002, מ.ר. 9312761 (להלן "
הרכב").
2. בתביעתו טען התובע כי ביום 13.4.10 ובזמן שנסע ברח' גרושקביץ בקרית מוצקין, רכבו נפל לבור ביוב שהיה פתוח, ללא מכסה, ועקב כך נגרמו לו נזקים כבדים.
3. שמאי שבדק את הרכב לאחר האירוע העריך את הנזק בסך של 9,535 ש"ח; התובע מבקש בתביעתו חיוב הנתבעת בסכום זה, בנוסף לשכ"ט שמאי בסך של 928 ש"ח, אגרת בימ"ש בסך של 120 ש"ח ונסיעות וטרחה בסך של 1,000 ש"ח.
4. בכתב ההגנה נטען כי רשת הברזל של מכסה הביוב בו עסקינן, נגנבה ביום האירוע מהכביש ובמקומה הותקן, ע"י עובדי האחזקה של העירייה, מכסה רגיל ומכאן שאין לנתבעת כל רשלנות בגין המקרה הואיל והיא פעלה כרשות סבירה בנסיבות העניין. לחילופין, כך נטען, יש להשית על התובע רשלנות תורמת מכיוון שהאירוע קרה באור יום ונהג סביר היה מבחין במכשול זה.
5. דיון ראשון בתביעה נקבע ליום 17.3.11. לדיון זה התייצב התובע בעצמו ומטעם הנתבעת התייצב מר יהושע מרום, שהינו סוכן ביטוח של הנתבעת ועו"ד במקצועו, וביקש לייצג את הנתבעת. בקשתו של עו"ד מרום נדחתה, תוך שהובהר בהחלטה שניתנה כי היה על הנתבעת לדאוג כי עובד מטעמה, הבקיא בעובדותיו של המקרה, יתייצב לדיון כדי למסור עדות, וודאי שלא היה מקום להתייצבות עו"ד מבלי שניתן היתר ייצוג מבעוד מועד.
משכך היה, דחיתי את הדיון וקבעתי מפורשות כי הוצאות הדיון יילקחו בחשבון בסוף ההליך.
6. ביום 30.6.11, מועד הדיון השני, התייצב התובע לדיון ומטעם הנתבעת התייצב מר מרום, ככל הנראה בנו של עו"ד מרום, אף הוא סוכן ביטוח של הנתבעת. באולם נכח גם עו"ד מרום (הגם כי לא ביקש לטעון ו/או לייצג). הוסבר למר מרום כי ביהמ"ש אינו מתיר את ייצוגה של הנתבעת ע"י סוכן ביטוח (ובעניין זה אין לי אלא להפנות להוראת סע' 63 (ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984), אולם אחרון זה טען כי עובדות המקרה ידועות לו באופן אישי וכי הוא ימסור עדות מטעמה של הנתבעת. משכך היה, בכדי לא לדחות את הדיון בשנית ובכדי לקדם את התביעה, קיימתי את הדיון במעמדו של מר מרום.
7. התובע העיד כי ביום המקרה, יצא ממשרדו ונסע ברכבו ברח' גרושקביץ, כאשר תוך כדי הנסיעה ובאופן פתאומי נפל רכבו אל תוך בור הביוב, אשר היה ללא מכסה, ויצא ממנו. אירוע זה גרם, לטענת התובע, לשבירת הבולם בגלגל הקדמי. התובע העיד כי הוא התקשר מייד לעירייה, דיבר עם המוקדנית והודיע על המקרה. הוא הוסיף כי המתין במקום כ - 45 דקות עד שהגיע נציג מטעם העירייה, כאשר במהלך תקופה זו הוא הזהיר את העוברים והשבים מהמפגע במקום.
התובע נשאל, בחקירה נגדית, על שעת האירוע וכיצד זה שלא הבחין בבור הפתוח. הוא השיב כי האירוע היה בין שעות הבוקר לצהריים וכי הוא לא ראה את הבור לפני, שכן אחרת לא היה נכנס בו.
8. משהגיע תורו של מר מרום
להעיד התברר כי אין בפיו אלא
טענות לעניין אחריותה של הנתבעת וכי אינו מבקש למסור עדות אודות דברים הידועים לו
מידיעה אישית, אם כי לסכם את טענותיה של הנתבעת.
מר מרום חזר, למעשה, על הטענות שהובאו בכתב ההגנה והגיש מכתב/אישור מיום 3.6.10 (סומן נ/1), במסגרתו נכתב כי ביום 13.4.10 נגנבה רשת ברזל שמעל שוחת ביוב ברח' גרושקביץ 33 וכי אחרי פניה למוקד עירוני למחלקת מים הוחלף למכסה רגיל. כן הוגש מזכר פנימי המתעד את פנייתו של התובע בדרישת פיצוי (סומן נ/2). הא ותא לא !
מר מרום טען כי הנתבעת פעלה כפי שהיתה צריכה לפעול ומכאן שאין להטיל עליה אחריות כלשהי. בנוסף, נטען כי היה על התובע לראות את הבור ולהימנע מלהיכנס בו.
לעניין הנזק נטען כי ניתן היה להסתפק בחלקים משומשים או תחליפיים ולא היה צורך ברכישת חלקים מקוריים.
9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו ולאחר ששמעתי את עדותו של התובע והתרשמתי ממנה באופן בלתי אמצעי, נחה דעתי לקבל את התביעה בחלקה.
10. כידוע, שאלת קיומה של רשלנות נבחנת על פי אמות המידה המקובלות כקבוע בסעיפים 35 ו-36 של פקודת הנזיקין, לאמור - האם קיימת חובת זהירות (על שני רבדיה - מושגית וקונקרטית) של המזיק כלפי הניזוק, האם הופרה חובת הזהירות, והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק מבחינת קיומו של קשר סיבתי בין השניים. (ראה לענין זה ע"א 145/80
ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113).
11. דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי עירייה חבה
חובת זהירות מושגית כלפי משתמשים בדרך ציבורית ועוברי אורח ובכללם התובע. אחריות זו קמה, בין היתר, מכוח סע' 35 לפקודת הנזיקין ומכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) (סעיפים 235, 249(11) ו-249(12) לפקודה. (ראה לעניין זה ע"א 862/80
עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ז לז (3) 757 ו- ע"א 73/86
שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג (3) 343).
12. באשר ל
חובת הזהירות הקונקרטית, הרי שחובה זו, נקבעת בכל מקרה על פי נסיבותיו. חובת זו נבחנת הן מהבחינה הטכנית, לאמור: האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק? ואם התשובה על כך הינה בחיוב, נבחנת שאלה שניה, נורמטיבית באופיה, לאמור, האם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק.
השאלה היא האם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון שכן הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר ורק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. סיכון בלתי סביר הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו.ו
13. אין ספק, והדברים נקבעו אין ספור פעמים ע"י בתי המשפט, כי חיי יום יום מלאים סיכונים וכי כבישים ודרכים אינן משטח סטרילי. עם זאת, משמדובר בבור ביוב פתוח, ללא מכסה, הרי שמדובר בסיכון בלתי סביר ובמפגע שעל העירייה מוטלת החובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו.