פסק-דין בתיק ת"ק 45250-06-12

לפני תביעה להשבת סך 3200 ש"ח ששילם התובעים לנתבע ובצירוף הוצאות בסך 200 ש"ח.

(בדיון עלו טענות נוספות שאינן חלק מחזית התביעה, אינן רלבנטיות לתביעה שהוגשה, ההגנה איננה מתייחסת אליהן ולכן לא אדון בהן ).

לטענת התובעים הם שכרו דירה מהנתבע כאשר ביום 14.8.11 הוארך הסכם השכירות לשנה נוספת ועד 30.9.12, השכ"ד נקבע על 3200 ש"ח לחודש (בהסכם תנאים נוספים שאינם רלבנטיים להכרעה כאן).

התובעים ביקשו בשל בעיות כלכליות להפסיק את ההסכם המוארך ולצאת מהדירה ולכן שלחו לנתבע ביום 18.9.11 הודעה בדואר רשום על רצונם לעזוב.

נוכח דרישת הנתבע לתשלום סך 3200 ש"ח כדי לשחרר את התובעים מההסכם וע"מ שיוכלו לעזוב ביום 10.10.11 הסכימו התובעים ושילמו את הסך במזומן כאשר במקביל לקח הנתבע על עצמו למצוא שוכרים חלופיים וכאלו אכן נמצאו ונכנסו לדירה כשבוע לאחר שעזבו אותה התובעים.

התובעים טוענים שתחילה סוכם עימם שיביאו שוכר חלופי ראוי ע"מ שיוכלו להשתחרר מההסכם, שוכר חלופי ראוי הובא אך אחיו של הנתבע לא הסכים לקבלו וסיכל את החתימה בכל מיני תואנות וע"מ לנסות ולממש את השאיפה להשכיר את הדירה בשכ"ד גבוה מזה הקבוע בהסכם עם התובעים.

הנתבע איננו כופר במרבית העובדות שצוינו ע"י התובעים אך טוען כי התובעים לא הצליחו למצוא שוכר חלופי ולכן מסרו הם לידיו מסמך הסכמות במסגרתו ישולם סך 3200 כפיצוי על העזיבה המוקדמת וכתשלום לשחרורם מכל תביעה או דרישה מצדו.

על פי גרסת הנתבע הוא אכן חשב שיש מקום לדרוש שכ"ד גבוה יותר עבור הדירה ברם נעתר לתובעים והסכים להשכיר את הדירה באותו השכ"ד ובאותם התנאים של התובעים. הנתבע מאשר שהתובעים הביאו זוג צעיר שהתעניין בדירה, אחיו של הנתבע שטיפל בעניין  נתן בידיהם עותק מהסכם השכירות עם התובעים והסכים שהם יכנסו באותם תנאים ממש, דווקא אותו זוג התווכח על כל מיני סעיפים בהסכם וגם לכך הסכים בסופו של דבר. הבעיה היחידה שהייתה היא מתן ערבויות, היה מדובר בזוג לא נשוי ללא עבודה מסודרת, משכך דרשו הנתבע ואחיו ערבים להסכם ואז מסרו בני הזוג שאחד ההורים הוא עובד חברת החשמל ויוכל לערוב להם, הנתבע טוען שהסכים לכך, השאיר אצל אותם בני זוג עותק מההסכם עם התובעים וחיכה שאלו יחזרו אליו ע"מ להשלים את החתימה על הסכם לגביהם. למחרת התקשרו הנ"ל והודיעו כי האב אינו מוכן לחתום ולכן לא נחתם לבסוף ההסכם עימם.

כבר עתה יש לומר שאם אלה העובדות הרי שסירוב הנתבע להשכיר דירה לזוג  צעיר שאיננו נשוי, איננו עובד באופן מסודר ואין לו שום ערב  נמצא בהחלט במתחם הסבירות ולא ניתן לפרשו כחוסר תום לב . לא נסתרה טענת הנתבע שהכספים מיועדים למימון בית אבות סיעודי עבור אמו ולכן נדרש ביטחון לקבלת השכ"ד.

הנתבע הדגיש כי הפניה הראשונה של עוה"ד זאבי אליו שהתעניין בדירה הייתה לאחר שחתמו על ההסכמה במסגרתה שולם הסך הנתבע ועו"ד זאבי ביקר בדירה לראשונה לאחר החתימה וכאשר התובעים החלו כבר לארוז.

יצוין שבדיון הוצג ייפוי כוח כללי שנתנה אם הנתבע לו ולאחיו כשהוא נחתם ביום 12 לינואר 2010 ולכן בכל מקרה היה תקף בעת החתימה על ההסכם מיום 22.1.10 וחשוב מכך, בעת שנחתמו הארכת ההסכם ביום 14.8.11 ומסמך ההסכמות-לב התביעה מיום 5.10.11

דיון:

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. השאלה בתיק זה איננה האם "הרוויח" הנתבע או "הפסיד" עקב עזיבת התובעים את הדירה, לכן גם לא משנה לכמה זמן השכיר הוא את הדירה לעו"ד זאבי או האם הדירה עומדת היום ריקה.

השאלה היא מה תוקף נספח 4 לתביעה-מכתב ההסכמות ביחס לתשלום הסכום הנתבע. האם יש עילה לביטולו?

מי שכתב את המסמך הם התובעים, מי שמסר את המסמך הם התובעים ומי שכיום רוצה לחזור בו מהמסמך הם התובעים. 

המסמך מגבש הסכמות, סוכם שהתובעים ישלמו מצד אחד והנתבע ישחררם מכל התחייבות חוזית או כספית בקשר לשכירות מצד שני. מדובר בפשרה לכל דבר ועניין. כל צד נטל על עצמו את הסיכון.

התובעים לא הביאו לעדות את השוכר/ים שהוצע/ו על ידם, אותם שוכרים לא הוזמנו באמצעות בית המשפט והתובעים לא סיפקו לגביהם שום פרט ומידע. עניין השוכר/ים שסורב/ו לא מוזכר גם במכתבי בא כוחם של התובעים, מאידך גיסא, גרסת הנתבע לא נסתרה, לא הוכח שהנתבע סירב לקבל שוכר כזה בחוסר תום לב ובכל מקרה עניין זה לא הוזכר כלל במכתב ההסכמות שנוסח כאמור ע"י התובעים.

הסכמות והסכמים יש לכבד, גם כאשר מסתבר בדיעבד שההסכמה אינה משתלמת. העילות לביטול הסכם מצומצמות מאד ואף אחת מהן לא מתקיימת ולא הוכחה בתביעה זו.

יש גם לזכור כי התובעים הם אלו שביקשו להפסיק הסכם שכירות כחודש וחצי לאחר שנחתם, הם אלו שהעמידו את הנתבע בפני מצב חדש עמו צריך להתמודד , הם אלו העלו על הכתב את ההסכמה לשלם 3200 ש"ח והם אלו שפעלו על פיה ודי בכך.