1. בהתאם לנטען בכתב התביעה - התובע, אשתו בעלת האזרחות הפיליפינית, וילדיהם, אזרחי מדינת ישראל, פנו אל הנתבעת (באמצעות אתר האינטרנט "טרווליסט") וביקשו להזמין כרטיסי טיסה לפיליפינים. התובע ובני המשפחה ניגשו אל סניף הנתבעת בנמל התעופה בן גוריון לצורך ביצוע התשלום עבור הטיסות במזומן, הם מסרו את דרכוניהם (שלושה דרכונים ישראלים, של התובע והילדים) ודרכון זר (של בת הזוג; דרכון בצבע שונה מהדרכונים הישראלים). נמסרו להם נתונים אודות הטיסה, אשר כללה עצירת ביניים בסיאול למשך 17 שעות. התובע ובני ביתו החליטו להאריך את השהייה בסיאול, להזמין טיסת המשך למנילה לאחר שלושה ימים ולערוך טיול בסיאול.
התובע ובני ביתו שבו לביתם ובמועד הטיסה - לאחר שערכו את ההכנות הנדרשות - התייצבו בשדה התעופה, אז הסתבר להם שהתובע והילדים - אזרחי מדינת ישראל - יהיו רשאים לשהות בסיאול ללא צורך בהסדרת אשרת שהייה (ויזה), בעוד שאשת התובע - אזרחית הפיליפינים -לא תוכל לצאת משדה התעופה, מאחר ואין ברשותה אשרת שהייה.
בנסיבות כאמור נמנעו התובע ובני המשפחה לעלות לטיסה לסיאול, הם שבו לביתם ודחו את מועד הנסיעה במספר ימים, כאשר טיסתם החדשה לא כללה ביקור בעיר סיאול (במקום זאת הם נאלצו לשהות שעות ארוכות בשדה התעופה בסיאול, כשהם ממתינים לטיסת ההמשך למנילה), הם נשאו בעלויות כספיות הכרוכות בביצוע שינוי במועד הטיסות, נשאו באגרה עבור שהות בעיר סיאול שכלל לא התאפשרה (אלא בשדה התעופה בלבד), נאלצו להפסיד ימי עבודה ונגרמה להם עוגמת נפש רבה.
2. בהתאם לנטען בכתב ההגנה - התובע ביקש להזמין כרטיסי טיסה בלבד, הוא ערך את ההזמנה בטלפון וניגש לסניף הנתבעת בנמל התעופה בן גוריון לצורך ביצוע התשלום ואיסוף הכרטיסים; אין מחלוקת שבשדה התעופה הוצגו בפני סוכן הנסיעות דרכוני בני המשפחה ובהם דרכונה הפיליפיני של אשת התובע. נטען שהטיסה שהוזמנה כללה עיכוב בשדה התעופה למשך 17 שעות (פרק זמן שאינו מאפשר יציאה לביקור בעיר) כאשר
"בהנחה שלאשת התובע קיים דרכון ישראלי קיבל התובע כרטיסי הטיסה ונוכח לדעת כי לא ניתן יהיה לשאתו לשהות בקוריאה ללא אשרה כנדרש" (סעיף 11 לכתב ההגנה) וכי
"התובע בחר לבצע שהותו לכאורה בעיר סיאול רק ביום טיסתו ומשכך לא ניתן היה לדעת באופן מלא על המחדל הקיים בגין הצורך באשרת כניסה לאשתו" (סעיף 13 לכתב ההגנה).
3. לאחר בחינת כתב הטענות, טענות הצדדים בדיון ונסיבות העניין, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל; להלן נימוקי החלטתי:
(א) הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות מטעמה את סוכן הנסיעות שביצע את ההזמנה עבור התובע ובני ביתו, עובדה זו נזקפת לחובתה [
ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91
קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ
, מט (1) 450, 457)];
(ב) אני מקבל את טענת התובע לפיה עוד ביום 19.2.2012 - מועד התייצבותו בסניף הנתבעת בנמל התעופה בן גוריון - הוזמנה הטיסה בקו תל-א
ביב - סיאול - מנילה שכללה עצירה של שלושה ימים בסיאול ואני דוחה את טענת הנתבעת בכתב ההגנה, כאילו שינוי הטיסה מטיסה הכוללת עצירה של 17 שעות בסיאול (עצירה שאינה מאפשרת יציאה משדה התעופה ואינה מחייבת הסדרת אשרת שהייה) לטיסה הכוללת שהות של שלושה ימים בסיאול נעשתה
"רק ביום טיסתו" (סעיף 13 לכתב ההגנה); לא ברור כיצד נטענה טענה כאמור ומכל מקום בדיון חזרה בה נציגת הנתבעת מהטענה כאמור כאשר אישרה:
"כאשר הגיע התובע לשלם מזומן שם ובאופן ספונטני הוא ביקש להאריך את השהייה ל-3 ימים. הכול היה בלחץ פתאום הוא שינה את הדברים במקום" (עמ' 3, ש' 16 - 17);
(ג) התובע רכש מהנתבעת "שירותי סוכנות נסיעות". מדובר ברכישה מיוחדת מ"מוכר" - סוכן נסיעות - שהינו גורם מקצועי המחויב להיות מצוי בסוגיות בתחום התיירות. "שירותי סוכנות נסיעות" מוגדרים בסעיף 1 לחוק שירותי תיירות, תשל"ו-1976, ככוללים, בין היתר,
"טיפול בהשגת אשרות כניסה, שהייה או יציאה לצורכי סיור או נסיעה כאמור". מכוחו של החוק האמור הותקנו תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג-2003 (להלן -
"תקנות שירותי תיירות"), שם נקבע כי על סוכנות הנסיעות למסור לרוכש "חבילת תיור" (
"צירוף של שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות .....", כאמור בסעיף 1 לתקנות שירותי תיירות) פרטים הכוללים, בין היתר
"מידע הנחוץ לשם יציאה מהארץ וכניסה למידות הנכללות בחבילת התיור (להלן - מדינות היעד), לרבות תקופת תוקף דרכונים, הצורך באשרות כניסה, וכל דרישה אחרת של מדינות היעד המהווה תנאי כניסה אליהן" (סעיף 3(3)(ב) לתקנות שירותי תיירות).
מעצם העובדה שהתובע הזמין כרטיסי טיסה לסיאול וטיסת המשך בפער של שלושה ימים, כאשר נמסרו על ידו דרכונים של כל בני המשפחה (בהם דרכון זר של אשת התובע) עולה שהתובע הזמין "שניים או יותר משירותי סוכנות נסיעות" (כאמור בסעיף 1 לתקנות שירותי תיירות, ביחד עם סעיף 1 לחוק שירותי תיירות, שם מפורט מה נכלל בגדר הביטוי "שירותי סוכנות נסיעות); שירות אחד - כרטיסי טיסה; שירות שני - מידע אודות הצורך באשרות שהייה, ככל שנדרשת אשרה כאמור למי מהנוסעים;
(ד) מעצם העובדה שטיסת ההמשך מסיאול למנילה אמורה הייתה להתבצע לאחר שלושה ימים, כאשר התובע שילם עבורו ועבור יתר הנוסעים "דמי עצירה" (בעלות של 130$) עבור השהייה בעיר סיאול למשך פרק זמן כאמור, היה על הנתבעת למסור לתובע מידע רלבנטי לפיו אשתו - בהיותה בעלת דרכון פיליפיני - נדרשת להסדיר לעצמה אשרת שהייתה (יצוין, כי לנוכח מועד הנסיעה - בחודש אפריל 2012 - הייתה לתובע שהות מספקת להסדיר עבור אשתו אשרה מתאימה).
משהוצג בפני סוכן הנסיעות דרכונה הפיליפיני של אשת התובע, לא היה מקום להניח שמעצם היותה נשואה לאזרח ישראלי יש ברשותה גם דרכון ישראלי. ככל שהיה לסוכן הנסיעות (שלא התייצב למסור עדות) ספק בדבר, ניתן היה להפנות שאלה אל התובע או אשתו.
כמו כן, איני מקבל את טענת נציגת הנתבעת בדיון לפיה המחדל הינו תולדה של
"לחץ" (עמ' 3, ש' 17); מעבר לעובדה שסוכן הנסיעות לא התייצב למסור עדותו בעניין, הרי שלא היתה כל סיבה להיות בלחץ, כאשר ההזמנה בוצעה ביום 19.2.2012, בעוד הטיסה תוכננה לחודש אפריל 2012.
איני מקבל את טענת נציגת הנתבעת בדיון, לפיה למעשה יש לייחס לתובע אשר תורם, מאחר ו
"חובת האשרה מוטלת על הלקוחות לא פחות ממה שמוטל על הסוכנים" (עמ' 3, ש' 18), הן מאחר והטענה לא נטענה מפורשות בכתב ההגנה (כאמור, טענות כתב ההגנה מבוססות על תשתית עובדתית שגויה, לפיה שינוי הטיסה והארכת השהות בסיאול נעשו "ביום הטיסה", נתון עובדתי שאינו נכון), והן מאחר והטענה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, כאמור לעיל. מעבר לאמור, התובע לא ביקש להסדיר עבור אשתו אשרת שהייה אלא שהיה על הנתבעת למסור לו
מידע רלבנטי אודות הצורך באשרה כאמור.
(ה) הנתבעת כשלה במילוי התחייבויותיה על פי דין, כאשר לא מסרה מידע כאמור לתובע, על כן עליה לפצות את התובע עבור הנזקים שנגרמו כתוצאה ממחדלה.
ראו לעניין זה האמור בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, בר"ע (מחוזי ת"א) 2487/01
FLY 4 LESS
בע"מ נ' מיקי פז
(29.8.2002), שם צוין, בין היתר, כדלקמן:
"המבקשת לא טענה כלל כי הנחתה את המשיב לקבל ויזה לצרפת, כפי שהייתה צריכה לעשות כבעל מקצוע סביר. בהיותה סוכנת נסיעות וספק השירות, עליה החובה המקצועית לספק ללקוח מידע שלם ואמין שהוא בתחום מומחיותה. בענייני נסיעות בה הלקוח לסוכנות נסיעות כאל מומחה שאמור להדריכו ביחס לדרישות ולכל מה שהוא נזקק לו לצורך הנסיעה" (סעיף 6 לפסק הדין).
ראו גם תא"מ (ת"א) 24462/08
חיחינאשוילי תמר נ' חב' צבר תיירות, נופש ואירועים בע"מ
(5.1.2011).
4. שיעור הפיצוי:
לאחר בחינת נסיבות העניין, שיעור הנזק הישיר (200$, עלות שינוי מועדי הטיסות; 130$, עלות "דמי העצירה" בסיאול), אובדן ימי עבודה, עלויות הנסיעה לשדה התעופה, טרחה מרובה ועוגמת הנפש שנגרמה בשל מחדלה של הנתבעת, אני מעמיד את הפיצוי הכולל ע"ס 7,500 ש"ח.