פסק-דין בתיק ת"ק 42214-06-12

בתאריך 4.10.11, בכיוון הנסיעה מנשר לחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע 1          (להלן: "התובע"), הנהוג על ידי אשתו, התובעת 2 (להלן: "התובעת") ובין רכב הנתבע הנהוג על ידו.

אין חולק כי התאונה ארעה כאשר התובעת עצרה את רכבה לפני קו העצירה והנתבע, שנסע מאחוריה, פגע עם רכבו בחלק האחורי של רכב התובעת.

לטענת התובעת, האור ברמזור כיוון נסיעתה התחלף מירוק לאדום והיא עצרה את רכבה לפני קו העצירה.

לאחר שכבר היתה בעצירה מוחלטת, הגיע רכב הנתבע מאחור ופגע בה.

לגירסת הנתבע, ראה את הרמזור מהבהב מירוק לכתום, אך התובעת לא המשיכה בנסיעתה למרות שלדעתו היה עליה לעשות כן ו"משום מה" בלמה בלימת פתע ונעצרה לפני קו העצירה (עמ' 2 ש' 7-9 לפרוט').

הנתבע העיד עוד בביהמ"ש כי בשלב זה נאלץ לבלום ו"קרה מה שקרה, פגעתי באוטו" (עמ' 2 ש' 9 לפרוט').

הנתבע גרס כי בנסיבות אלה היה על התובעת להמשיך בדרכה ולא לעצור את רכבה ולכן האחריות לאירוע התאונה אינה מוטלת עליו.

לקביעתי, האחריות הבלבדית לתאונה מוטלת על הנתבע וזאת גם בהתקיים כל אחת מהגירסאות להתרחשותה, כפי שבאו בעדויות הנהגים.

גם אם האור ברמזור החל להבהב מירוק לצהוב וזאת בטרם הגיע התובעת אל קו העצירה, היתה מוטלת על התובעת החובה לעצור את רכבה לפני קו העצירה ובוודאי שהיתה רשאית וזכאית לעשות כן, אף בהעדר חובה.

על הנתבע היתה מוטלת החובה לקיים כל העת מרחק נסיעה מספיק מרכב התובעת הנוסע לפניו ולא לפגוע בו.

החובה לשמור על מרחק מתאים מהרכב שלפניו הינה מוחלטת ובענייננו, היא מתקיימת על אחת כמה וכמה.

כל זאת, כאשר על התובע, המבחין בחילופי האור המהבהב בירוק להאיט את מהירות נסיעתו ולצפות את האפשרות כי התובעת תחליט שלא להמשיך בנסיעתה באור המהבהב בירוק ותבחר לעצור עוד לפני מעברה על פני קו העצירה.

על הנתבע היה לסגל דרך נהיגתו כך שלא יפגע ברכב התובעת הנעצר לפניו.

הנני קובעת כי הוכח שהנתבע הוא שנהג ברכבו בחוסר זהירות וברשלנות, לא שמר על מרחק מספיק מהרכב שלפניו והוא האחראי לקרות התאונה ולתוצאותיה.

הנני מקבלת כמהימנה עליי את טענת התובעים כי כל הנזקים שהינם תואמים להם בכתב התביעה הינם תוצאת התאונה, כעולה מדו"ח השמאי שלא נסתר.

רכב התובע נבדק על ידי השמאי מיד לאחר התאונה, במוסך ובמועד זה אובחנו על ידי השמאי כל הנזקים שברכב.

העובדה שהדו"ח עצמו נכתב מספר ימים לאחר מכן הינה חסרת משמעות לענייננו.

הנני קובעת שהתמונות שצורפו לדו"ח השמאי הינם תמונות רכבו של התובע.

לכתב התביעה צורפה חשבונית מס על כך שהרכב תוקן והתובע חוייב בהוצאות תיקונו.