1. התובע הינו לקוח של הנתבעת ואף הצטרף כחבר למועדון הלקוחות שלה.
אין מחלוקת כי ביום 25.04.2012 בשעה 11:09, רכש התובע בסניף הנתבעת ברח' ויצמן בנתניה, 4 מוצרים בסכום של 30.98 ש"ח וצבר בעבור אותה קנייה 15 נקודות כחבר המועדון. בקבלה נרשם כי יתרת הנקודות שלו כחבר הינה 330 נקודות.
אין מחלוקת כי באותו יום בשעה 13:44 רכש שוב התובע באותו סניף, מוצר נוסף אחד בעלות של 2.39 ש"ח וזכה בגין אותה רכישה לנקודה נוספת כחבר המועדון.
התובע מלין על כך שחרף האמור, יתרת הנקודות ברכישה השנייה, קטנה במקום לגדול, כך שנרשם שיתרתו 320 נקודות בלבד.
לאור האמור, טען התובע, כי הנתבעת מנפיקה קבלות כוזבות ומפחיתה מיתרת הנקודות המגיעה לו. בעקבות כך לשיטתו, נגרמה לו עגמת נפש וייסורים רבים והוא עותר לפצותו בסכום 7,777 ש"ח, הן בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, והן כהרתעה לנתבעת לבל תמשיך במעשיה הנ"ל.
2. הנתבעת מכחישה את טענות התובע. לגרסתה, באותו היום, בין שתי הרכישות, החזיר התובע גבינה מסוג קולאז'-גלעד בשווי 23.61 ש"ח ולפיכך קוזזו מיתרת הנקודות שעמדה לזכותו, 11 נקודות. על כן, התחשיב בקבלות שהציג התובע הינו תחשיב נכון, מה גם שלא נגרם לתובע כל נזק בגין האמור.
3. בדיון שנערך לפני חזר התובע על טענותיו, הכחיש את החזרת הגבינה וטען כי הנתבעת מוסיפה חטא על פשע. מאחר שאיננה מסוגלת להצדיק את מעשיה, היא מוסיפה מסכת שקרים שאיננה עולה בקנה אחד עם המסמכים הכתובים. כך למשל, טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי המוצר שהוחזר הינו מבין המוצרים שנרכשו קודם לכן, אולם עיון בקבלה הראשונה מעלה כי באותו יום התובע כלל לא רכש גבינת קולאז'.
מנגד, נציג הנתבעת ביקש לבחון את שאלת תחשיב הנקודות. לאחר ההפסקה ציין כי יתרת הנקודות המופיעה בקבלות, מתייחסת למועד שלאחר ביצוע הרכישה. קרי, 330 נקודות שעמדו לזכות התובע על פי הקבלה הראשונה, כוללת 15 נקודות שהצטברו לזכותו באותה הרכישה.
טוענת הנתבעת כי הפחתת 11 נקודות בשל ההחזר האמור ובתוספת הנקודה שהצטברה ברכישה השנייה, מביאים את יתרת הנקודות ל-320 סך הכל. לשיטתה, אין למצוא כל פגם בחישוביה והאמור בקבלות הוא נכון ואמיתי.
4. גרסאות צדדים שתיהן יכולות לעלות בקנה אחד עם המסמכים הכתובים, ולמעשה עיקר המחלוקת בשאלה אם בוצע החזר באותו היום.
הנתבעת הציגה, לעניין זה, העתק ממרשמיה המעיד על ביצוע החזר כאמור, לרבות פרטיו של התובע. יש בכך משום לחזק את טענותיה כי התובע החזיר מוצר במועד האמור. לעומת זאת, הנתבעת נפלה לכלל טעות בכך שציינה, בסע' 3 לכתב ההגנה, כי המוצר שהוחזר הוא מבין המוצרים שנרכשו קודם לכן באותו היום.
כמו כן התובע טען כי בסניף המדובר מותקנות מצלמות המתעדות את הפעילות, אולם הנתבעת לא השכילה להציג בפני ביהמ"ש תיעוד זה, על מנת לשלול את גרסתו.
5. לטעמי, הוכחת ההחזר איננה מעלה או מורידה.
דומני כי לא עלה בידי התובע להוכיח כל נזק.
הנתבעת טענה, והדבר לא נסתר, שתנאי החברות במועדון מזכים את הלקוח בסכום של 30 ש"ח עבור צבירת 4000 נקודות.
במקרה דנא, פער הנקודות, לפי המחלוקת בין הצדדים, הינו 11 נקודות בלבד, שהוא פער של 0.275%. בתרגום לערכים כספיים - המדובר בפער של 8.25 אגורות.
עם כל הכבוד, שוכנעתי כי הפסד בסכום זה, גם אם נגרם לתובע (הגם שהדבר לא הוכח), איננו מצדיק פיצוי בסכום התביעה, אף לא בגין עגמת הנפש שחווה, לטענתו, התובע.
יש לזכור כי ראוי שבית המשפט יעסוק בעיקר ולא בטפלים. די אם אזכיר את אמרותיו של בית המשפט במספר מקרים שבאו לפניו:
בתק 53104-12-10 זוננפלד נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ נקבע כי הכלל שאין המשפט עוסק בזוטי דברים הוא כלל רחב שמצא את ביטויו החקיקתי בסעיף 4 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח - 1968 ותחולתו רחבה יותר מתחומם של דיני הנזיקין בלבד. גם בית משפט של תביעות קטנות אינו עוסק בתביעות שכל עניינן הוא פעוט ערך, והוא בגדר אותן טרדות של יום יום, אשר אדם מהישוב נתקל בהן תדיר והם חלק מאורח החיים המקובל והנוהג ואין להימנע מהן, אלא אם הופכות למטרד קבוע ומצטבר.