בפניי תביעה כספית ע"ס 12,100 ש"ח מיום 22.11.11, שעניינה תשלום עבור שירותי צילום שסיפק התובע לנתבע.
התובע הינו בעל סטודיו לצילום בשם "רד קאמרה". לדבריו, בתחילת חודש אוקטובר 2010 יצר עמו הנתבע קשר לצורך הזמנת עבודת צילום של אירוע בר המצווה של בנו. בין השניים התקיימה פגישה במהלכה סוכם כי בתמורה לשירותי צילום שכללו צילום יום העלייה לתורה בכותל וצילום האירוע באולם האירועים, יספק הנתבע (שהינו מנהל אירועים באולם האירועים "לימון" בקיבוץ עינת) לתובע, עבודות צילום בעשרה אירועים נוספים. לדברי התובע שווי העסקה בשלב זה הועמד על סך 10,000ש"ח(1,000 ש"ח לכל אירוע x 10 אירועים). עוד סוכם כי באם לא יסופקו העבודות ישלם הנתבע לתובע עבור צילום האירוע.
בהמשך לאחר סיכום הפרטים, יצרה עימו קשר אשתו של הנתבע וביקשה ממנו להוסיף אלבום נוסף ו"רול-אפ" שעלותם הכוללת הינה 2,000 ש"ח.
התובע מילא את חלקו בהסכם, צילם בשני המועדים את האירוע ואף סיפק לתובע שני אלבומים דיגיטליים, תקציר סרט הבר מצווה + סרט באורך מלא, "רול-אפ", דיסק צילומי הברכות לאירוע ודיסק הצילומים שנערכו בכותל. התובע מאשר כי אלבום דיגיטלי אחד לא סופק לנתבע ומצוי במשרדיו.
לטענת התובע, הנתבע לא עמד בהסכם. הלכה למעשה למעט אירוע אחד אותו סיפק לתובע, לא סיפק אירועים נוספים ולא שילם את התמורה עבור העבודה.
התובע מתאר כי נעשו אין ספור ניסיונות מצידו, במהלך התקופה, לגבות את המגיע לו מצד הנתבע, אם באמצעות קיום הבטחתו לאספקת עבודה נוספת ואם באמצעות תשלום התמורה, אשר כולם כאחד כשלו.
לפיכך, בסופו של דבר, בלית ברירה ונוכח התחמקויותיו של הנתבע ממנו, נאלץ להגיש תביעה לבית המשפט.
הנתבע אישר בכתב הגנתו כי בינו לבין התובע גובשה עסקת "ברטר" במסגרתה סוכם כי עבור עבודת הצילום שהוזמנה לבר המצווה של בנו, יספק לתובע עבודה בעשרה אירועים נוספים זאת נוכח העובדה כי הוא משמש כמנהל אירועים באולם האירועים "לימון".
לדבריו, הוא אכן עמד בחלקו בעסקה באופן שסיפק לתובע שלושה אירועים הראשון מביניהם בתאריך 8.2.11, השני בתאריך 5.12.11 והשלישי בתאריך 6.5.12.
לטענתו, מסיבה לא ברורה, הפסיק התובע להגיע ולהמשיך לקבל את המגיע לו. לדברי הנתבע אין כל מניעה מצידו להמשיך ולקיים את העסקה שנרקמה בין הצדדים.
לחילופין, טען הנתבע כי הוא מכיר בחובו כלפי התובע, אלא שהסכום הנתבע הינו סכום מוגזם ולא פרופורציונאלי. לתמיכה בטענתו זו הציג הצעות מחיר משלושה צלמים שונים, אשר מעריכים את העבודה שבוצעה בכמחצית מהסכום אותו דורש התובע בתביעתו.
במענה לטענות הנתבע כפי שעלו בכתב הגנתו ובבית המשפט, טען התובע כי עד היום סופקה לו, על ידי הנתבע, עבודה אחת בלבד באירוע מיום 8.2.11, וכי לנתבע לא היה קשר כלשהו לשתי העבודות הנוספות שביצע בתאריכים המוזכרים בכתב ההגנה. לתמיכה בטענתו זו צירף התובע מסמך חתום ע"י מר מוסקוביץ עופר אשר הזמין אצלו את העבודה מיום 6.5.12, בו מציין מר מוסקוביץ מפורשות כי שכר את שירותיו של התובע נוכח היכרות קודמת שיש לבנות משפחתו עם התובע, ובשום פנים ואופן לא דרך אולם האירועים ולא דרך הנתבע. כמו כן, זימן התובע, כעד מטעמו, את מר שלמה אלון. האחרון העיד בבית המשפט כי הזמין שירותי צילום מהתובע עבור חתונת בנו שהתקיימה בתאריך 5.12.11 וכי מכיר את התובע מזה שנים ארוכות והוא שמצלם עבור המשפחה אירועים רבים. העד ציין כי פנה לתובע נוכח היכרותם הקודמת והוסיף כי הוא כלל אינו מכיר את הנתבע ומעולם לא פגש אותו. עד התביעה ציין כי טענת הנתבע שהוא שתיווך בינו לבין התובע והוא שסיפק את העבודה באירוע של בנו, היא "שקר במצח נחושה".
יצוין מיד כי הנתבע
לא ביקש לחקור את העד על גרסתו זו ובהמשך אף זנח טענתו כי סיפק שלושה אירועים לתובע.
אשר להצעות המחיר אותן צירף הנתבע לכתב הגנתו, טען התובע כי מדובר בהצעות מחיר "מצחיקות", שככל הנראה סופקו לנתבע על פי בקשתו מקולגות איתם עובד הנתבע כדבר שבשגרה. והפנה את תשומת הלב לכך כי על אחת מן ההצעות אפילו מצוין מפורשות כי מדובר ב"הצעת מחיר לנועם לוי מחיר מיוחד".
לאחר שעיינתי בכל החומר שהוצג בפניי ושמעתי את העדויות הריני קובעת כי הוכח בפני שבין הצדדים גובשה ,בעל פה, עסקה במסגרתה התחייב הנתבע לספק לתובע עבודה בהיקף של עשרה אירועים בתמורה לשירותי הצילום באירוע בר המצווה של בנו וביום העלייה לתורה בכותל.
עוד הוסכם כי באם לא יסופקו העבודות הנוספות אליהן התחייב הנתבע, ישלם הנתבע לתובע עבור שירותיו.
בעניין זה מעדיפה אני בבירור וללא היסוס את גרסת התובע. עדותו של התובע בפניי, על כל חלקיה - ובהן טיבה של העסקה שנרקמה, התחמקויותיו של הנתבע והתנערותו מתשלום עבור השירות שקיבל, הייתה מהימנה ואמינה ואני מוצאת לנכון לקבלה ולהסתמך עליה.
מצאתי כי התובע, אדם הגון וישר, מצא לסמוך על מילתו של הנתבע, ועל בסיס זה ביצע עבורו עבודה שעמל לא מועט בצידה טרם שקיבל כל תמורה בגינה. בהגינותו אף סיפק את המוצר המוגמר לנתבע, תוך שהוא סומך כי האחרון יעמוד בחלקו בהסכם.
מדובר בתובע אשר לא מיהר לפנות לבית המשפט, ובדרכו ניסה להסדיר הנושא, ולקבל את אשר מגיע לו עפ"י כל דין, בדרכי נועם. רק כשכלו כל הקיצין והוא מצא עצמו עומד מול שוקת שבורה- מול נתבע אשר עושה כל שלאל ידו על מנת להתחמק ממנו, נאלץ לפנות לבית המשפט וגם אז נתקל בלא מעט קשיים להמציא את כתב טענותיו ואת הזימון לדיון לנתבע.