פסק-דין בתיק ת"ק 4174-06-11

תובענה כספית לתשלום 9,966 ש"ח בגין נזקי-רכוש שיסודם בתאונת דרכים.

1.       בבעלות תובע 1 רכב טויוטה מ.ר. --- שנת ייצור 1994 (להלן רכב התובע). אין מחלוקת על כך שביום 17.2.2011 ארעה תאונת-דרכים בה היו מעורבים רכב התובע בו נהג אותה עת תובע 2, בנו של תובע 1, ורכב מ.ר. --- בו נהג נתבע 1 (להלן רכב הנתבע ו הנתבע). במועד התאונה ביטחה נתבעת 2 את רכב הנתבע.

2.       התביעה הוגשה לפיצוי נזקיהם הישירים והעקיפים של התובעים בעטייה של התאונה כלהלן: נזק ישיר לפי חוו"ד שמאי בסך 7,546 ש"ח, שכ"ט השמאי בסך 720 ש"ח, הוצאות תמלול קלטת בה תועדה שיחה בין תובע 2 לנתבע בסך 550 ש"ח, 1,000 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה וכן הוצאות משפט בסך 150 ש"ח. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת האחריות לאירוע התאונה והיקף הנזק שנגרם לרכב התובע בגינה.

3.       ביום 29.2.2012 העידו הנהגים המעורבים בתאונה ומר אושרי אדוט שנשמע מטעם הנתבעים. ההפניות להלן הן לפרוטוקול הדיון זולת אם צוין אחרת.

4.       עיינתי בכתבי-הטענות ונספחיהם, שמעתי את העדויות ונתתי דעתי לטענות בעלי-הדין. על-יסוד כל אלה נחה דעתי שיש לדחות את התובענה בחלקה הארי. להלן יובאו הטעמים לכך.

(א)     לטענת התובע נפגע רכבו בשל כך שהנתבע עצר את הרכב בו נהג בנתיב נסיעתו ואחר-כך, בעוד רכב התובע ממתין מאחוריו, החל בנסיעה מהירה לאחור תוך כדי פנייה ימינה לתוך חניה שנמצאה בבניין מימין לו [ע' 1]. מנגד גרס הנתבע שעצר את רכבו בחלקו במפרץ החנייה שמימין לנתיב נסיעתו ובחלקו בשטח הכביש כדי לאסוף את חברו מר אדוט לרכבו; התובע ניסה לעקוף את רכב הנתבע משמאל ובתוך כך נפגע רכבו [ע' 4].

רישומה של עדות התובע לא היה אמין כלל ועיקר, זאת בשונה מעדות הנתבע שהותירה רושם ישיר, גלוי ואמין. בתוך כך לא דייק התובע בפרטים שונים שמסר על-אודות אופן התרחשות  התאונה ונסיבותיה. כך למשל התכחש לכך שלצד המקום בו עצר רכב הנתבע נמצא מפרץ חנייה, אף שהוא עצמו גר ממול ומכיר את המקום היטב; לאחר מכן חזר בו ואישר את קיומו של מפרץ החנייה במקום [ע' 4]. תחילה טען התובע שכדי לרשום את פרטי הנתבע והרכב בו נסע ניגש לביתו והביא משם דף ועט; בהמשך שינה טעמו ואישר שרישום הפרטים נעשה בבית מר אדוט [ע' 3-2]. קשה לראות מדוע עד שגרסתו אמת ימסור עדות פתלתלה בעניינים הללו, כפי שעשה התובע. הדברים משליכים במישרין על אמינותו.

(ב)     בתאונה נפגע רכב התובע בפינה הימנית-הקדמית שלו ואילו רכב הנתבע נפגע בפינתו השמאלית-אחורית. במיקום הנזק בכלי-הרכב המעורבים אין כדי להכריע את הכף לכאן או לכאן. הוא עשוי להתיישב עם תיאור התאונה כפי שנמסר מפי התובע וגם עם התיאור שמסר הנתבע [למיקום הנזק ברכב התובע ר' ת/1]. הנתבע אישר בהגינותו שרכבו עמד בחלקו במפרץ החנייה ובחלקו בכביש, וכי ייתכן שלא היה צריך לעצור את הרכב בצורה כזו [ע' 5].

(ג)      התובע יגע וטרח רבות על-מנת להראות ולשכנע שהנתבע הודה באחריותו לתאונה ואף ביקש לממן מכיסו את עלות תיקון הנזק ברכב התובע במוסך שאליו יפנה את התובע, והכול מבלי לערב את מבטחי הצדדים. הנתבע הסביר שנהג כך מכיוון שלו עצמו לא נגרם בתאונה כל נזק ועל כן לא ראה מקום לתבוע בגינה, ואת התובע היפנה לחברו שהוא בעל מוסך מורשה ושחב לו טובה כך שתיקון הרכב לא היה עולה לו בכסף [ע' 6]. התובע אישר שסירב להצעה. גם בעניין זה נתתי אמון בעדות הנתבע; אין בהתנהלותו כדי להוות הודאה באחריות לתאונה. מדברי עד הנתבעים מר אדוט שהיה נוכח בעת שהנהגים המעורבים בתאונה החליפו פרטים עלה שדווקא התובע הוא שאישר שגרם לתאונה בשל כך שאצה לו הדרך [ע' 6].

(ד)     בתמליל שיחה שהגיש התובע, ממנו ביקש ללמוד על הודאת הנתבע באחריותו לתאונה, אין כדי לתמוך בגרסתו ולסייע לו. התמליל אינו משקף אלא את דברי הנתבע לבדו ובה בשעה לא ניתן בו כול ביטוי לדברים שאמר התובע במהלך השיחה שקיימו. במצב דברים זה לא ניתן לדעת מהו ההקשר המדויק בו נאמרו דבריו של הנתבע שתועדו בשיחה. אפילו נבע הדבר מסוג מכשיר הטלפון שבאמצעותו התקיימה השיחה שהוקלטה, אין בכך כדי להועיל לתובע [ע' 2]. בין כלל התנאים אותם נדרש התובע להוכיח על-מנת להכשיר את ההקלטה והתמליל שנערך על-פיה ולעשותם ראייה קבילה עליו להראות שההקלטה מהימנה ונכונה [ע"פ 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169 (1984)]. הקלטה שמתעדת רק את תוכן דבריו של אחד מבין שני המשתתפים בשיחה אינה כזו. על כן עסקינן בהקלטה שאינה קבילה כראייה; אפילו הייתה קבילה, נוכח האמור לעיל משקלה הראייתי אפסי.

גם לגופו של עניין לא מצאתי שבתמליל מצויה ראייה ניצחת לאחריותו של הנתבע לתאונה; הלה אישר שהפנה את התובע לתקן את רכבו אצל ידיד, הסביר את ההקשר הרחב להצעתו ואת העלות הכספית שהייתה כרוכה בכך עבורו, ודבריו הותירו רושם כן ואמין. אין בהקלטה תיעוד ליותר מכך, ודאי לא להודאה של הנתבע באחריות לאירוע.

(ה)     חלק מסעיפי הנזק הנטען כלל לא הוכחו על-ידי התובעים. לפי חוות-דעת שמאי שהציגו נגרם לרכב נזק ישיר בסך 6,317.76 ש"ח. התובעים, אף שטענו שתיקנו את הרכב, לא הציגו כל מסמך שיעיד על כך, אף לא חשבונית תיקון, ועל-כן אינם זכאים למע"מ בגין סכום זה [ע' 2]. זאת ועוד, נוכח היות רכבם רכב ישן משנת ייצור 1994 אין לזכותם בירידת ערך בסך 217.5 ש"ח בגין התאונה. הדברים יפים במיוחד בהתחשב בכך שהשמאי מטעמם לא בדק את הרכב אחרי שתוקן. לא הוצגו מסמכים המעידים על כך שהתובעים שילמו בפועל בגין עריכת התמליל או בגין מתן חוות-הדעת: בקשר עם התמליל הוצגה חשבונית מס שאין קבלה בצידה; גם הודעת חיוב מאת השמאי על-אודות שיעור שכרו אינה מהווה ראייה לתשלומו. בתוך כך לא הובאה כל ראייה לימי עבודה שהחסיר מי מהתובעים בשל התאונה או להפסד שכר שנגרם בשל כך.

5.       על-יסוד האמור לעיל, נוכח העדפתי את גרסת הנתבע והעד מטעמו על-פני גרסת התובע מחד גיסא ובהתחשב בהודאת הנתבע באחריות-מה לאירוע התאונה בשל האופן בו עצר את רכבו מאידך גיסא, מצאתי שיש לחייב את הנתבעים בתשלום סך כולל של 1,000 ש"ח בגין התאונה. סכום זה ישולם לתובעים בידי הנתבעים, שיישאו בו ביחד ולחוד, תוך 30 יום מיום בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום. כל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו.

  ערעור לבית-המשפט המחוזי, לאחר נטילת רשות, תוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ב, 1 מרס 2012, בהעדר הצדדים.