1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת אשר ביטחה את רכבו בביטוח מקיף. כתב התביעה מנוסח בצורה לאקונית ובלתי ברורה. נטען בו כי "האירוע קרה ביום 3.3.11" , אין הסבר מהו האירוע וניתן להבין שארעה תאונת דרכים וכי חברת הביטוח מסרבת לשלם את תגמולי הביטוח. אומר כבר עתה ולדברים יהיו חשיבות בהמשך - בכתב התביעה לא מצוין מיהו שנהג ברכב בעת התאונה.
2. הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי מדובר בתביעת מרמה, שכן התובע דיווח תחילה שבנו נהג בעת התאונה, ולאחר ששמע כי לנהג צעיר השתתפות עצמית גבוהה יותר, שינה גרסתו וטען שהוא שנהג בעת התאונה. לכן ביקשה היא לדחות את התביעה כולה.
3. קיימתי שני דיונים בתיק במסגרתם שמעתי את התובע, נהג רכב צד ג' ואת נציגת מחלקת התביעות של הנתבעת עמה שוחח התובע טלפונית. להלן אסקור בקצרה את הראיות.
4. הנתבעת הציגה תרשומת שיחה שקיים התובע עם נציגתה ביום 9.3.11 (כמו כן הוצג דיסק המתעד את השיחה ושמעתי אותו מתחילתו ועד סופו). בתחילה שוחח התובע עם נציג "חידושים" ואמר שהוא רוצה לשנות את הפוליסה "מבחינת נהג צעיר". התובע הסביר לנציג כי "הבן שלי נהג באוטו" ועשה תאונה. בשלב זה הוא הועבר למחלקת תביעות. התובע דיווח על תאונה שארעה ביום 3.3.11 והסביר כי לא דיווח עד היום כי היה "משא ומתן עם הבחור שפגע... בסוף הוא לא רוצה הוא רוצה להפעיל את הביטוח". התובע נשאל לשעת התאונה ולא ידע למסור פרטים. תחילה אמר "חמש אני יודע שש" ולאחר מכן אמר "עשר בערב היא אומרת לי האשה". התובע נשאל לפרטיו וטען "שלי? לא אני הייתי הנהג". שנשאל כיצד בדיוק ארעה התאונה השיב "אני צריך לשאול את הבן שלי". בהמשך נשמע התובע מנסה להתקשר לבנו בקו השני לקבלת פרטים אודות התאונה. התובע הסביר עוד כי לתאונה היו עדים חבריו של בנו שהיו עמו ברכב. התובע הסביר כי לרכב "שלנו היה נזק יותר, הרבה יותר.. הדלת הטמבון... הקדמי והצד ימין". התובע הסביר כי התאונה ארעה עם רכב אחר השייך לחברת איזוטופ.
5. בהמשך עוסקת השיחה באפשרות תיקון הרכב במוסך השייך לקרוב משפחתו של התובע והנציגה נשמעת מסבירה לתובע כי אם הרכב יתוקן במוסך שאינו "מוסך הסדר" אזי ההשתתפות העצמית תהייה גבוהה במיוחד בשל העובדה שהנהג הוא "נהג צעיר". התובע נשמע אומר "אני חשבתי שההשתתפות העצמית זה אלף חמש מאות"והנציגה נשמעת מסבירה שהסכום גבוה יותר שכן בנו הוא נהג צעיר. בהמשך מופיע בתמלול השיחה (עמ' 16/22) כי התובע אומר "אם אני אעשה את התאונה כאילו ש...לא נהג צעיר? אני משלם פחות". ובהמשך מופיע (17/10) "שאני עשיתי את התאונה וזהו, לא? " והנציגה השיבה כי "זה לא אפשרי לצערי, זה .. זה לא עובד ככה". השיחה מסתיימת בכך שהתובע מבקש "אז עזבי תני לי לחשוב...אני אחזור אליכם, אל תרשמי כלום.. תמחקי את מה שזה".
6. לעניין זה אציין כי בעת הדיון 18.10.11 האזנתי לקטע בו נשמע התובע לכאורה אומר "שאני עשיתי את התאונה" ולא הצלחתי להבין כך את שנאמר בשל איכות שמע ירודה. בדיון ביום 13.1.13 הושמע הקטע שוב והפעם בצורה טובה יותר וניתן היה להבין כי אכן אלו הדברים הנאמרים. עוד אציין כי לאחר הדיון האזנתי בלשכתי מספר פעמים לשיחה ואכן התובע נשמע אומר (דקה 28.57) "אני ארשום שאני עשיתי את התאונה וזהו, לא?" . הנציגה נשמעת אומרת שהדבר אינו אפשרי וכן (דקה 29.09) "על פי חוק צריך למסור את כל המידע האמיתי לגבי מה שהיה... אתה לא יכול לשנות ולהגיד שאתה נהגת. על פי חוק זה אסור". את דבריה של הנציגה שומעים בבירור ומכאן שאף אם לא היה ניתן לשמוע את דבריו של התובע, ניתן להבין ללא כל קושי מה אמר רגע קודם לפי תגובתה של הנציגה. יחד עם זאת, למען הסר ספק אציין כי לאור הדברים שיפורטו להלן, אין חשיבות רבה למשפט זה ואף אם לא ניתן היה להגיע למסקנה ברורה אודותיו הייתה מסקנתי דומה.
7. לאחר מספר ימים התקשר שוב התובע אל הנתבעת וביקש לדווח על תאונה. הנציגה (בשם סנדרה) טענה כי לפי רישומיה כבר דווח על תאונה במועד זה והתובע טען "זה לא אותו דבר, זה משהו אחר"והסביר כי "היו שתי תאונות באותו תאריך ... הייתה תאונה קטנה ... לא התייחסנו, סידרנו בינינו שמה, הייתה עוד אחת שם". שנשאל היכן הייתה התאונה וכיצד ארעה, הסביר "היה צר ..פגעתי לו מאחור". שנשאל היכן הנזק שלו הסביר "כנף קדמית ..שתי הדלתות נשרטו ... וגם הטמבון". שנשאל של מי הרכב בו פגע השיב של חברת איזוטופ.
8. נסכם עד כה את העובדות. בשיחה הראשונה טען התובע כי בנו היה מעורב תאונה ביום 3.3.11 עם רכב של חברת איזוטופ וכי נגרם לרכבו נזק מוחשי המצריך תיקון. לאחר שהובהר לו כי לנהג צעיר ההשתתפות עצמית גבוהה יותר, ביקש לשנות את טענתו ולטעון שהוא שנהג. כאשר הודע לו שהדבר בלתי אפשרי, ביקש שלא לטפל באירוע. לאחר מספר ימים התקשר שוב ודיווח על תאונה בה הוא היה מעורב באותו היום עם חברת איזוטופ. התובע הבהיר כי היו שתי תאונות באותו יום. בתאונה בה נהג הבן, לא נגרם נזק, וכי בתאונה עם חברת איזוטופז, בה נגרם נזק הוא שנהג.
9. ונחזור לכתב התביעה. כאמור לעיל, בכתב התביעה לא ציין התובע מי נהג בתאונה. בעת הדיון הסביר כי "באותו יום לא היה לי מספיק פרטים, התבלבלתי בזהות של הרכב של הבן שלי שעשה את התאונה ובסוף... הבן שלי עשה תאונה אחרי שאני עשיתי. אין לי שום סיבה לשקר. אני משלם הרבה כסף גם אני מכוסה וגם הבן שלי" .
10. ניתן לסכם ולומר כי כיום גרסת התובע - ועל סמך גרסה זו הוא ביסס את תביעתו- שהוא זה שנהג ברכב בתאונה נשוא התביעה. בנו ביצע תאונה לאחר מכן באותו יום. בתאונה של הבן לא אירע נזק מוחשי, אלא הנזק אירע בתאונה בה הוא נהג.
11. התובע העיד את נהג הרכב המעורב (מחברת איזיטופ), אשר ציין כי מי שנהג ברכב היה התובע וכי בנו היה עמו ברכב. העד הסביר כי הוא ראה את התובע יוצא מתא הנהג. העד נחקר על ידי חוקר מטעם הנתבעת, ובשיחה עם החוקר ציין כי "נדמה לו" שהתובע הוא שנהג (סעיף 5.6. לדו"ח החוקר).
12. הנתבעת העידה את נציגת מחלקת התביעות אשר ניהלה את שיחת הטלפון עם התובע. העדה הסבירה כי היא זוכרת את השיחה וכי לאחר שהאזינה לשיחה היא משקפת את שהתרחש (וזאת במענה לטענת התובע לפיע הקלטת "מבושלת" וכי אין זה קולו). העדה הסבירה כי התובע ביקש במהלך השיחה לברר אם יטען שהוא זה שנהג, האם תופחת ההשתתפות העצמית. העדה הציגה תרשומת שערכה לאחר השיחה (נ/2) ובה מופיע נושא זה בבירור.
13. לאור דברים אלו אני מקבל את תמלול השיחה ואת הדיסק כמהימנים ומשקפים את מהלך השיחה. חרף הכחשתו של התובע את אמיתות הדיסק, את קולו ואת מהלך הדברים, השתכנעתי כי הדיסק משקף נאמנה את מהלך השיחה. יתרה מזו. ניתן להגיע למסקנה לפיה התובע ביקש לשנות את גרסתו במהלך השיחה אף לפי עדותה של הנציגה בלבד בצירוף התרשומת שערכה בזמן אמת.
14. לאחר ששמעתי את עדות התובע ויתר העדים, עיינתי במסמכים ושמעתי את הקלטות השיחה, הגעתי למסקנה כי גרסת התובע כיום, לפיה הוא שנהג ברכב, אינה נכונה.
15. טענת התובע כי התבלבל בין שתי התאונות, אינה הגיונית ואיני מקבלה. למעשה התאונה נשוא התביעה כיום היא בדיוק אותה תאונה נשוא השיחה הראשונה. מדובר על תאונה שהתרחשה בפראדיס, עם רכב סיטרואן ברלינגו של חברת איזוטופ במסגרתה נגרם נזק ל"כנף קדמית ... שתי הדלתות נשרטו ... וגם הטמבון". ההבדל היחיד הוא בזהות הנהג. מכאן, שעל מנת לקבל את גרסת התובע, לפיה תביעתו כיום היא תביעת אמת, עלי לקבוע כי בשיחה הראשונה הוא טעה כאשר טען שהבן הוא הנהג.
16. טענה זו מוקשית על פניה. מהאזנה לשיחה ברור בעליל כי התובע אינו יודע לספר פרטים אודות התאונה, אלא הוא שב וטוען כי בנו הוא שנהג וכי אין הוא יודע פרטים. כך היה שנשאל לשעת האירוע ולא ידע לומר (תחילה אמר "חמש אני יודע שש" ולאחר מכן אמר "עשר בערב היא אומרת לי האשה"). בהמשך הוא ניסה ליצור קשר עם בנו במהלך השיחה כדי לברר עמו את הנסיבות (עמודים 7-8 לשיחה הראשונה). התובע הדגיש בשיחה כי בתאונה נגרם נזק לרכב ואף נזק שאינו קל (כנף קדמית ... שתי הדלתות נשרטו ... וגם הטמבון") . כל אלו אינם מאפשרים, לכאורה, לקבוע כי יתכן והוא התבלבל ועירב בין תאונה זו לבין תאונה אחרת בה היה מעורב הבן במסגרתה לא נגרם כל נזק (ככל שאירעה כלל תאונה זו ואינני קובע דבר בעניין זה). לכך יש להוסיף כי בתחילת השיחה הראשונה ביקש התבוע להודיע כי בנו עשה תאונה וכי הוא מבקש לשנות את הפוליסה "מבחינת נהג צעיר". אף נתון זה מחזק את האפשרות לפיה הבן הוא שנהג בתאונה בה נגרם נזק.
17. לאור משמעות הקביעה לפיה מדובר בגרסת מרמה, ניסיתי להבין מהתובע הכיצד תתכן טעות בנדון. ברי כי אם אפשרי שהתובע טעה בשיחה הראשונה, הרי שאין לייחס לו כוונת מרמה בעת השיחה הראשונה ויש להכיר בטענתו כיום בדבר זהות הנהג. הפניתי, אפוא, את התובע להקלטה ושאלתי כיצד מתיישבים הדברים עם אפשרות של טעות. התובע השיב "לשאלת בית המשפט למה בהקלטה אני נשמע אומר שמדובר בנזק רציני ואני אומר שהבן נהג אני משיב בתאונה השניה הוא נהג. בתחילה רציתי לברר על התאונה של הבן שלי, רציתי להפעיל את הביטוח בתאונה של הבן שלי. בינתיים שאלתי והם רצו הרבה כסף. אני עשיתי את התאונה עם איזוטופ. הם חשדו בי כי התבלבלתי בשני הרכבים ברכב שעשה הבן לבין התאונה שעשיתי. הבן עשה תאונה עם רכב אחר". הסבר זה אינו משכנע לשון המעטה ולמעשה לא קיבלתי כל הסבר הכיצד תתכן טעות, באופן שהתובע טען (בטעות לטענתו) כי בתאונה עם חברת איזיטופ בה נגרם נזק לרכב, נהג בנו, אם טענתו היא שהוא עצמו נהג בעת קרות תאונה זו. אם הוא שנהג בתאונה זו, הכיצד לא ידע למסור פרטים אודותיה וטען שוב ושוב שלא הוא שנהג עת שאירעה. ואם בתאונה בה נהג בנו לא נגרם כל נזק, מדוע ביקש מהנתבעת לתקן את הנזק "על חשבון הביטוח" (כלשונו) ומדוע גילה חשיבות ועניין בפרטי ההשתתפות העצמית של נהג חדש.
18. ואם אין די בכך, הרי שהתנהגות התובע לאחר שהבין שההשתתפות העצמית של הבן גבוהה וביקש לשנות גרסתו ולטעון כי הוא שנהג, מביאה למסקנה ברורה כי התובע מסר שתי גרסאות ביחס לזהות הנהג, בגין אותה תאונה.