פסק-דין בתיק ת"ק 41283-01-11

התובע היה מנוי של חברת מירס, ובעקבות הסכם עם נציג הנתבעת עבר לרכוש שירותי טלפון נייד מהנתבעת. בתביעה שבפני טוען התובע כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו וחייבה אותו חיובי יתר. בעקבות חיובים אלה הפסיק התובע את הוראת הקבע שהיתה לו והפסיק את התשלומים לנתבעת.

התובע התייחס בכתב התביעה להליך אחר שעניינו תביעת הנתבעת נגדו בשל אי תשלום. הדיון בתיקים אלו לא אוחד והתיקים לא צורפו, ועל כן פסק הדין מתייחס לתביעה שבפני בלבד.

אין מחלוקת בין הצדדים על כך שנציג הנתבעת העלה על הכתב את עיקרי ההסכמה בין הצדדים (להלן: מסמך ההתקשרות). המסמך צורף כנספח לכתב התביעה. הנתבעת טוענת כי התובע חתם גם על הסכם סטנסרטי, והתובע מכחיש וטוען כי לא חתם על הסכם.

החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, כמפורט להלן:

1.         התביעה להחזר קנסות מחברת מירס - אין מחלוקת על כך שבמסמך ההתקשרות הובטח לתובע החזר קנסות למירס ל-2 מכשירים בסכום של 1,800 ש"ח לכל אחד. הנתבעת טוענת כי התובע הציג בתחילה קבלות ממירס על שימוש במכשירים ולא על תשלום קנסות, ואת הקבלות הנכונות הציג רק בחודש נובמבר 2010, זמן רב לאחר העיסקה שבוצעה בינואר 2009. לכן החליטה שנתבעת שלא להכיר בחשבוניות אלו ולא החזירה לתובע את הסכומים ששילם. התובע טוען כי הציג את החשבוניות הנכונות 4, 5 חודשים לאחר ההתקשרות עם הנתבעת.

אין צורך להכריע בנוגע למועד הצגת החשבוניות, שכן להגבלת הזכות להחזר לתקופה מסויימת אין כל בסיס במסמך ההתקשרות או במקור אחר כלשהו. משהנתבעת התחייבה בפני התובע להחזיר לו את הסכומים ששולמו על ידו, והוא פעל על סמך התחייבות זו, על הנתבעת לעמוד בהתחייבותה ולהחזיר לתובע סכום של 1,800 ש"ח לכל אחד משני המכשירים שהעביר, בצירוף הצמדה וריבית כדין מהמועד שבו הוצגו החשבוניות על פי גירסת הנתבעת, ביום 1.10.10.

2.         תשלום דמי מעבר בסך 200 ש"ח - הנתבעת הראתה כי זיכתה את התובע בסכומים אלו, ואני מקבלת את טענותיה ודוחה את התביעה בעניין זה.

3.         תשלום עבור מנויים שאינם בבעלות התובע - התובע טוען כי בבעלותו שני קווים בלבד, אך הוא חוייב על קווים נוספים. הנתבעת השיבה בכתב ההגנה כי החיוב נוצר כתוצאה מאי החזרה של מכשירים ישנים בעת השדרוג. בדיון שהתקיים הודיע נציג הנתבעת כי לנתבעת אישור רכישה של קו אחד בלבד, אם כי התובע מודה שרכש שני מכשירים. הוא הבהיר כי כאשר מכשיר משודרג המנוי משלם על המכשיר שנשאר ברשותו, ומשלם בנוסף על הקו במכשיר הישן. לדברי נציג הנתבעת, "בעצם זה שהוא השאיר את המכשיר אצלו הוא שם עליו קו" (פרוטוקול עמ' 2 שורות 10, 11).

לא ניתן לקבל עמדה זו. התשלומים עבור המכשיר ועבור הקו הם שני תשלומים נפרדים. לא ניתן לייחס למי שמשאיר ברשותו מכשיר כוונה לרכוש גם קו. אין בידי הנתבעת אישורים על רכישת הקווים הנוספים, לא הוכחה הסכמת התובע לכך, ואין בסיס לחייבו.

התביעה בנושא זה מתקבלת, ועל הנתבעת להשיב לתובע את כל הסכומים בהם חוייב בגין הקווים הנוספים הרשומים על שמו מלבד שני הקווים שהיו בשימוש.

תשלום כל הסכומים יהיה החל ממועד החיוב ועד התשלום בפועל, בצירוף הצמדה וריבית כדין.

4.         חיוב בגין שימושים עודפים: אין מחלוקת על כך שבמסמך ההתקשרות נרשם כי התובע יחוייב עבור מכשיר אחד סכום של 150 ש"ח + מע"מ עבור 850 דקות+ 5 יעדים פנים ארגוניים, ועבור מכשיר שני 70 ש"ח ל-1,000 דקות ו-5 יעדים אישיים.

            בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי החיובים הם על פי צריכת השימוש במכשירים מעבר לדקות הכלולות בחבילה שרכש התובע. בדיון הבהיר נציג הנתבעת כי חלק מדקות השימוש שהובטחו לתובע הן לכל היעדים וחלקן ליעדים מסויימים, והמחייב לעניין זה הוא החוזה המקורי. עוד טען כי קיימת חלוקה של הדקות והתובע חתום עליה (עמ' 1 שורות 20-24).

            אני דוחה את טענות הנתבעת גם בעניין זה: במסמך ההתקשרות לא מופיעה כל הגבלה על חלוקת דקות השיחה. התובע מכחיש את החתימתו על ההסכם הסטנדרטי עם הנתבעת, והנתבעת לא הוכיחה את חתימתו. יתר על כן: חלוקת הדקות מופיעה במסמך שכותרתו "טבלת מחירון שירותים והטבות למנוי". על מסמך זה לא מופיעה כלל חתימתו של התובע או חתימה כלשהי. כך, מחד גיסא עומד מסמך ההתקשרות שאין מחלוקת על תוקפו, שבו אין התניה או חוקה כלשהי של כמות הדקות. מאידך גיסא קיימת חלוקה של דקות שלא ברור כלל אם ומתי הובאה לידיעת התובע, ואין כל ראיה לכך שהסכים לה. בנסיבות אלו אני דוחה את עמדת הנתבעת, וקובעת כי עליה לחשב את דקות השיחה על פי מפתח הדקות שהובטחו לתובע במסמך ההתקשרות ללא הגבלות נוספות, ולהשיב לתובע את הסכומים שנגבו ממנו ביתר.

5.         התובע תבע גם פיצויים על טרחה ועגמת נפש, וכן פיצוי לדוגמא לפי חוק הגנת הצרכן. קנסות עונשיים יש לפסוק במשורה. בית המשפט לתביעות קטנות אינו בא במקומם של גופים צרכניים והליכים צרכניים. יש להימנע מהפיכת ההליך המשפטי לאמצעי להתעשרות. זאת במיוחד נוכח העומס הרב בו נתונים בתי המשפט. על כן לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי מיוחד מעבר להוצאות כמקובל בתביעות קטנות.

לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע את הפרשי הסכומים בהתאם לפסק הדין תוך 30 יום. הסכומים ישאו הצמדה וריבית כדין עד תשלומם בפועל. בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך 500 ש"ח.

ניתן היום,  י"ז טבת תשע"ב, 12 בינואר 2012, בהעדר הצדדים.