תביעה זו הנה דוגמא מובהקת לשימוש לרעה שעושים לעיתים תובעים בנגישותו של בית המשפט לתביעות קטנות.
מעשה שהיה כך היה. התובעת ניהלה מגעים עם הנתבע, אשר הנו זמר, על מנת שיופיע בחתונתה. בין הצדדים לא הוסכמו הפרטים המדויקים, למעט תאריך החתונה והעובדה שהתובעת שילמה לנתבע מקדמה בסך 500 ש"ח. לאחר תקופה, לא הגיעו הצדדים להסכמה אודות המחיר והרכב הלהקה שתופיע בחתונה ועל כן ביקשה התובעת את המקדמה ששילמה בחזרה. הנתבע טען כי למרות שלא סבר שהוא מחויב להשיב את הסכום, הרי שהסכים, אך דרש שהתובעת תגיע אליו לקבלו ולא הסכים לטרוח ולשולחו בדואר או להפקידו בחשבון הבנק של התובעת.
התובעת סירבה לנסוע לביתו של התובע ביהוד ותחת זאת הגישה תביעה זו, בה דרשה לא רק את המקדמה בסך 500 ש"ח אלא 1000 ש"ח. הנתבע התייצב לדיון וטען כי כעת אינו מוכן להשיב לה את הסכום, וזאת בעטיין של ההוצאות שנגרמו לו בשל הצורך להגיע לבית המשפט מיהוד.
הנה כי כן, הצדדים היו חלוקים ביחס לשאלה מי אמור להגיע לביתו של מי, לצורך החזרת סכום המקדמה, ועל כן החליטה התובעת לגלגל את השאלה לפתחו של בית המשפט.
לטעמי, סכסוך קטנוני זה לא היה ראוי שיובא בפני בית המשפט.
על מהותו של בית המשפט לתביעות קטנות
בתי המשפט לתביעות קטנות הוקמו על מנת לאפשר לאזרחים להגיש תביעות בגין עוולות שנגרמו להם וזאת ללא סרבול משפטי ובעלויות נמוכות. ראה:
"מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים" (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ).
יתרונו של בית משפט זה נעוץ בנגישותו לאזרח. כך, האגרה המשולמת בפתיחת ההליך נמוכה מאוד, אין חובה שהתביעה תוגש כשהיא מודפסת (ואכן תביעות רבות מוגשות בכתב יד), ההליך מתנהל ללא סדרי דין נוקשים ואף תוך סטייה מדיני הראיות לצורך עשיית צדק. בנוסף, ההליך מתנהל ללא עורכי דין ובכך נחסכת עלות נוספת וגם מושג שוויון (אף אם לא מוחלט) באופן הצגת הטיעון בפני בית המשפט והדברים יפים במיוחד בתביעות כנגד חברות וארגונים גדולים.
מתוך ההכרה בחשיבותו של מוסד התביעה הקטנה, יש להקפיד כי יתרונו של ההליך לא ינוצל לרעה. יש להקפיד כי הליך זה לא ינוצל לצורך תביעות קטנוניות, על נזקים של מה בכך, שאינן ראויות להעסיק את המערכת המשפטית, או כאלו שבאות לעולם רק בשל נגישותו של בית משפט זה.
ומהכא להתם
אין מחלוקת שהנתבע היה מוכן להשיב לתובעת את המקדמה, אך דרש כי זו תגיע לעסקו לקבל את כספה. הרושם המתקבל הוא, שהתובעת, אשר לא רצתה לנסוע ליהוד, החליטה שקיימת דרך מקורית לגרום לנתבע להגיע אליה והיא - הגשת תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה - מקום מגוריה. בכך, גרמה התובעת להגשת תביעת סרק, אשר לא רק הטריחה את הנתבע עד לחדרה, תוך בזבוז מספר לא מבוטל של שעות, אלא חייבה גם להקצות לה זמן שיפוטי על חשבון מתדיין אחר. למען שלמות התמונה יצוין כי היות והתובעת עתרה לקבלת סכום של 1000 ש"ח (במקום המקדמה בסך 500 ששילמה) לא יכול היה הנתבע להפקיד את סכום התביעה בקופת בית המשפט ולהימנע מהגעה לבית המשפט, שכן הסכום שנתבע היה כפול מחובו.
אין להשלים עם התנהגות זו ומחובתו של בית המשפט להביע את מורת רוחו מהתנהגות זו. התובעת יכולה הייתה לפתור את המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים על ידי נסיעה קצרה מחדרה ליהוד, גם אם סברה שעל הנתבע לטרוח ולהגיע לביתה או לשלוח את השיק בדואר. תחת זאת היא בחרה להעסיק את מערכת המשפט בתביעה מיותרת על מנת "להוכיח" לנתבע שבכוחה לגרום לו להגיע למקום מגוריה, כפי שדרשה. לא לשם כך קיים בית המשפט לתביעות קטנות. מטרתו היא הכרעה בסכסוכי אמת, ולא לשמש מכשיר "לכיפוף ידיים".
ולגופו של עניין. מעיון בהסכם התרשמתי כי הצדדים לא גיבשו הסכם מפורט ומלא ומכאן שהיה זה שלב של משא ומתן בלבד, אשר לא הבשיל לכלל הסכם. מכאן שעל הנתבע להשיב לתובעת את המקדמה שקיבל ואני מחייבו לשלם לה סך של 500 ש"ח.
יחד עם זאת, בשל התנהגותה של התובעת, כאמור, אשר יכולה הייתה לקבל את כספה גם ללא הגשת תביעה מיותרת זו, אני מחייבה בתשלום הוצאות הנתבע בסך של 500 ש"ח. היה מקום בעיני גם לחייבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם בשל מכלול הנסיבות בחרתי לבסוף שלא לעשות כן.
הסכומים ניתנים לקיזוז ועל כן התוצאה הסופית היא שאין על הנתבע לשלם לתובעת דבר.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.
ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.